לא, גם אני עשיתי את זה
שעניתי לי : איך אתה מציע לעבור את המטריקס. קראתי את זה בהתחלה כ "אז אתה מציע לעבור את המטריקס" והתחלתי לנסח תשובה לפי זה אבל חזרתי לשאלה ושמתי לב שזה איך. אותו דבר קורא בבית ספר , ילדים עונים על שאלות בגרות בלי לשים לב. המורים אומרים להם לקרוא את זה ב"עיון רב" ו"בריכוז" ו"מספר פעמים". אף אחד לא יודע ללמד או להתמודד. והכסף שהמורים מקבלים הוא בדיחה. מה אומרים לילד ולנער ולכל בן אדם , וזה אפילו בשירים עד היום, "Think twice that my only advice" אבל אפשר לחשוב אלף פעמים ולתרגל דברים עד אינסוף. הקטע הוא לא במאמץ או במספר אלא בתשומת הלב ובאיך אתה עושה. The quality not quantity. ושאנחנו קולטים את הכל, אנחנו מניחים שאנחנו יכולים להסתדר לבד, בלי אף אחד עכשיו. שום חוזרים להתעלמות , ואולי אנחנו לא מרגישים כאב אבל כל מי שמסביבנו מרגיש אותו ועוד איך. אפילו אם הוא יוצר אותו בעצמו. ההתעלמות והאגו שמצד הבן אדם ש"מצא את התשובה" ונהנה, ומרוויח כסף ועושה כיף חיים. הוא רק מגביר את הבעיות בהתעלמות שלו ובהנחה שהכל יהיה בסדר. העובדה היא שכל מה שעולה חייב לרדת. ולא יהיה בסדר. אבל זה ענק שיש טאבו על מוות - וכל ההכחשה והצביעות נובעת מהפחד הבסיסי , שהוא מוות. מעבר לפחדים פזיולוגים שמקודדים בדי אן איי שלנו.
