חדשים ודרושים ב-

חדשים ודרושים ב-../images/Emo43.gif

מאז הסופרנוס לא הייתה דרמת פשע משובחת כזו: סיפור עלייתו של הפשע המאורגן בארה"ב של שנות ה-20, ערב כניסתו לתוקף של חוק היובש. הדרמה עטורת השבחים אימפריית הפשע מקבלת פורום ואתם מוזמנים http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=2241 פורומים המחפשים מנהלים:
הישרדות - העונה החדשה (הפורום ייפתח בקרוב)
פורום סדרות מציאות http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=407 רוצים לנהל את אחד הפורומים הנ"ל וחושבים שאתם מתאימים? הקליקו, מלאו את הטופס הבא ואנו נחזור אליכם: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applications/form.asp בהצלחה
 
אני יכולה לשתף במשהו?

ולהסתכן בזה שאני אשמע כמו אישה זקנה? זה אולי קצת מצחיק שאני כותבת על את זה בפורום באינטרנט... אבל הקיום הזה מגעיל אותי. היום ראיתי את אחי הקטן רואה סרט ומשחק במחשב בו זמנית, כשהוא מזפזפ כל שנייה בין הסרט למחשב, שלא לדבר על זה שיש לו גם Ipod touch שמאפשר לו גם לראות טלוויזיה וגם לשחק ומי יודע מה עוד. וזה ממש... מעורר בי גועל. פיזית. זה מגעיל אותי שהוא לא יכול לחיות שנייה בלי לקבל גירוי מאיזשהו מקום. ובכלל, זה מציף. נדמה שלכולם יש פייסבוק, טוויטר, בלוג, פלאפון עם אינטרנט ומשחקים, אייפוד, לפטופ. אני כל הזמן נמצאת עם אנשים שמסמסים תוך כדי לאנשים אחרים. וכולם בסדר עם זה, רק לי זה מרגיש כמו משהו רע. כל החיים ניסיתי לברוח מזה, בלי טלוויזיה, בלי פלאפון, בלי MP, תמיד הייתי עם ספרים או בחוץ, אז אני מניחה שיצרתי לעצמי סוג של ילדות אלטרנטיבית, משהו שקשה מאד לשמר אותו. אז כבר הרבה זמן אני מבינה שזו המציאות ואין ברירה אלא להשלים איתה. אני אומרת לעצמי שאולי זה לא כזה מפלצתי כמו שאני חושבת, ושיש במציאות הזאת דברים טובים (והם מאד ממכרים). אבל ברגעים כאלה אני לא יכולה להשלות את עצמי, זה פשוט מכעיס אותי, ומתסכל אותי, ואני רוצה שזה ייעלם. אני רוצה לחיות במקום נורמלי שאפשר לצאת לרחוב ולפגוש אנשים. ושאי אפשר לגגל שם של מישהו לדעת הכל עליו. ושלאנשים יש חיים אמיתיים ולא אינטרנטיים. זה כאילו הפוך על הפוך. בכל הפרסומות\ראיונות של להקות\תכניות טלוויזיה אומרים עכשיו "תיכנסו לדף שלנו בפייסבוק", כאילו המקור הוא בפייסבוק, והדבר האמיתי הוא רק הולוגרמה שלו. כאילו אנחנו מסתובבים בעולם רק כדי לפרסם את הפייסבוק שלנו, שם יש את הייצוג האידיאלי שלנו.
 

הדר 0

New member
אפשר רק שאלה אחת?

עם כל הסלידה מטכנולוגיות מתקדמות, איך זה שפורום רונה קינן מקובל עלייך?
 
אני מניחה שזה עניין של מינון

וגם עניין של תחליף. כלומר, ככל שהחיים יותר גולשים לאינטרנט ככה אפשר למצוא פחות תחליפים בחיים. גם אם אני נורא רוצה לצאת ולשחק תופסת בחוץ, אני לא יכולה כי אין לי עם מי.
 

הדר 0

New member
כן, אני איתך במחשבה הזאת ומשום מה

גם לי הדבר הראשון שקופץ לראש כשאני תוהה לגבי עולמינו העגום זה שאי אפשר לצאת לשחק תופסת בחוץ על הדשא.... וכשהייתי קטנה פשוט הייתי יורדת לשכונה וידעתי שיהיו ילדים. ישבתי היום ברכבת וזה היה פשוט הזוי, לאן שלא הסתכלתי, לכולם היה מכשיר ביד- מימיני מישהי גלשה בפייסבוק באייפוד שלה, מולה עוד אחד עם אייפון, לידם בחור עם מחשב נייד, מולו שתי חברות כל אחת משחקת עם הפלאפון אפילו שהן היו ביחד, וגם אני ישבתי עם אייפוד והקשבתי למוזיקה. אבל אני תמיד סולחת לעצמי, כי זאת מוזיקה, והיא טובה, והיא גורמת למוח שלי לפעול ולא מנוונת את המחשבות שלי... מבין 9 אנשים שנכנסו בזווית הראייה שלי רק זה שישב מולי קרא ספר. ואז התחלתי לדמיין נסיעה ברכבת לפני 80 שנה. אבל אין מה לעשות, העולם מתקדם, והטכנולוגיה מתפחתחת גם הרבה לטובתנו, פשוט צריך לקחת ממנה את הדברים הטובים ולהשתדל לא להתבאס ולהיגעל. ואולי קצת לנסות לשכנע את מי שמסביבינו לעשות כמונו (ולמי שיש אחות קטנה, לנסות על הדרך לשכנע אותה להפסיק לראות האח הגדול ולחשוב כל היום על בגדים ו.... בגדים)
 
מה? אני גדולה ממך באיזה 10 שנים

וכבר כשאני הייתי ילדה לא שיחקו ילדים בשכונה שלי באופן ספונטני.
 
מסכימה בעיקרון אבל

אני לא נמצאת באמדה לבקר את התופעה הזו, כי אני נמצאת בתוכה גם. אני רק יכולה לבחור עד כמה אני מוכנה להיות שם, עד כמה אני מוכנה להקדיש זמן ואנרגיה בעולם המכווון, אני לא חייבת לגגל כול שם ברשת, אני לא חייבת לצטט כול היום. אפשר לעשות את שניהם, גם לחיות בעולם האמיתי וגם ברשת לפעמיים.
 
זה לא כל כך ממקום של ביקורת

יותר ממקום של תסכול. הרי ברור שגם אני בתופעה הזו, גם אם הרבה פחות מאח שלי. זה מה שמדכא אותי... שאני מרגישה שאין לאן לברוח מזה.
 

דידושקע

New member
מצד אחד אני ממש מזדהה,

גם אני רואה את אחי הקטן בדיוק במצב שאת מתארת- טלוויזיה, מחשב ואייפוד סופר מתקדם- כולם ביחד, רעש וצלצולים. יש לו את הפלאפון הכי מתקדם בבית, אבא קנה לו מחשב כף יד כשהוא היה רק בן איזה 8 או 9, והדחף הזה, כל הזמן לקנות עוד ועוד ולהשתכלל כי כל מה שקונים ייחשב אחרי חודש לגרוטאה ישנה... והאמת היא, שאני בכלל לא מאשימה אותו. אח שלי נולד לתוך זה, וככה גם החברים שלו. מספיק לשמוע את השיחות בניהם על מי קנה מה, וכמה כסף יש לכל אחד וכל ההשוואות האלה כדי פשוט- להיגעל. מצד שני אני קצת מסתייגת מהסלידה המוחלטת הזאת מהטכנולוגיה. אני חושבת שיש רמות שונות בעניין הזה. קשה לי להגיד לך שאני לא חלק מזה, כי גם לי יש פייסבוק, גם אני שומעת מוזיקה באייפוד וגם לי יש פלאפון. אבל אני לא מזניחה את הדיסקים, הפלאפון שלי הוא לא הדבר החדש ביותר בשוק ואין לי כל כוונה להחליף אותו, וגם את האייפוד שלי יש לי כמה שנים טובות וכל עוד הוא עובד אני מאושרת ממנו. כל עוד אני מנצלת את הטכנולוגיה כי זה מקל עליי וזה נוח לי, ולא רודפת אחרי ה-דבר ה-חדש הבא, זה בסדר מבחינתי. מה שפשוט מדהים אותי זה "פער הדורות" הזה. וכשאני אומרת דורות הכוונה היא לסך הכל כמה שנים ספורות. כשאני נולדתי היה לנו מחשב בגודל מקרר, הוא היה שחור לבן ואחותי ואני בכלל לא התעניינו בו. אח שלי, שנולד בסך הכל 5 וחצי שנים אחרי, כבר בא לעולם אחרי לגמרי..
 
כאמור, גם אני חלק מזה

וגם - קשה למתוח את הקו, מה זה טכנולוגיה ומה לא... גם רדיו וטוסטר זה טכנולוגיה. אז אני מדברת על אובר-טכנולוגיה, טכנלוגיה שמתחלפת עם תקשורת אנושית, שזה להרגשתי תופעה של השנים האחרונות.
 

groishir

New member
אני יכולה להגיד

שאני די מסכימה, ואני שמחה שההורים שלי ממש לא מסוג האנשים עם הלחץ הזה לקנות את כל מה שחדש לכל תינוק. לאחים שלי ולי יש את הפלאפונים הכי מינימליים, פחות מקטע של חיסכון אלא יותר בראייה של חוסר צורך במשהו מתקדם. אתמול למשל הייתי בחנות של אפל בסנטר וסתם השתעשעתי לי באייפודים שם, ואיזה ילד גג בן 11, הסתכל על אייפוד מגניב כזה והתחיל לשחק בו, ואמא שלו אמרה לו "כן נו, זה בדיוק מה שיש לך" וזה לגמרי העלה בי תחושת גועל.. מה ילד צריך דבר כזה? זה גם מלמד על המתירנות של ההורים לכל דבר שהילד דורש. וכאילו, מה?! זה לא עולה איזה 20 שקל! זה עולה מאות וגם אלפים! איך זה אמור לעבוד?!?! בנוגע לפייסבוק.. הוא נועד לשרת בני אדם ולהעביר להם את הזמן. זה שחברות הפכו את הפייסבוק לחלק מקמפיין פרסומי לצורך האינטרסיים הפרטיים שלהם זה כבר משהו אחר...
 
למעלה