ספר נוער ישראלי חדש ומומלץ. "ברד נחשים" מאת אור חיים בן עטר. הוצאת טל-מאי.
כמעט בלתי אפשרי למצוא ספרי נוער ישראלים בשנים האחרונות. מדוע? נראה שהוצאות הספרים מאמינות שהנוער הישראלי מתרחק מספרים ולכן לא כדאי להשקיע בנישה זו. ואם כן מפרסמים ספרים לנוער, אלו בעיקר ספרים אמריקאיים מתורגמים. חלקם נפלאים, למשל "פלא" של ר"ג' פלאסיו, אבל למרות נפלאותם – שמתם לב שההורים של אוגי אף פעם לא טרודים בסוגיות כלכליות? הלוא הוא עובר כל כך הרבה טיפולים רפואיים. מניין הכסף? הסוגייה הזאת כלל אינה מוזכרת ברומנים אמריקאיים עכשוויים כי מראש הגיבורים עשירים ולכן הם עסוקים בעצמם, בנפשם ובחייהם. אלו אינם החיים של נער ישראלי ממוצע.
ישנה חשיבה לפיה הסוגיות שמעניינות בני נוער הן אוניברסליות. אהבה ראשונה, התנסויות מיניות, הישרדות בבית הספר. אולם סוגיות אלו אינן מנותקות מהקשר פוליטי, חברתי ומעמדי. מכאן הצורך בספרות נוער מקומית שבה הגיבורים אינם חיים באחוזה, נוסעים ברכבי פאר ומתכננים חופשה באי הפרטי השייך למשפחתם.
קריאה בנובלה "ברד נחשים" של אור חיים בן עטר ממחישה מהי ספרות נוער מקומית במיטבה. הגיבור, מיכאל, תלמיד בכיתה ט', מספר את סיפורו בגוף ראשון. אבל הספר אינו נופל למלכודת של הגוף הראשון ככלי להנמכת המשלב הלשוני. להפך. מיכאל מתאר במקביל הן את המתרחש בתודעתו והן את המתרחש בחייו. וכך אנו עדים לפלא של רב-גוניותה של השפה האנושית. כשהוא יושב אצל היועצת הוא מתאר את הדברים כך:
"כששאלו אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדל – סתמתי. לא יודע למה עשיתי את הטעות הזאת, אבל רק לניצה – שהיא גם היועצת של בית הספר – סיפרתי. 'אתה? ללמוד קרימינולוגיה? לא נראה לי שתתקבל, ובכלל, חוץ מספרות ותנ"ך אין לך ציון בשום מקצוע, אפילו לא בספורט'. ככה היא פסקה לי בפנים. רציתי לקום ולשבור את אחת מהתמונות הלא ברורות שתלויות במשרד המסריח שלה, משרד שכולו מקלט. את מבינה מה את? משרד במקלט! (עמ' 19)".
אולם במקביל, הוא מתבונן בעצמו, בחייו, בחרדותיו, ומתאר אותם לעצמו ולקורא, בפיוטיות של סופר מתהווה, של נער שמבין שבעולם ישנה את שפת המעשה ומולה את שפת הכתיבה. בסיפורו אף שזורות טיוטות של סיפורים ושירים שהוא כותב, שממחישות כיצד סופר מתייחס לאירועים מחייו בטקסט שהוא כותב. כיצד משנים אירועים מ"החיים" והופכים אותם לסיפור. מעניינת במיוחד העובדה שאירועים יומיומיים מורכבים עוברים בסיפוריו של מיכאל מימד, ומוצגים כסיפור מדע בדיוני. להדגיש את תחושת הזרות שלו בעולם שבו הוא חי.
אבל לא רק יועצות מופיעות סביבו. מעניינת במיוחד המורה שלו, מירי, שהכיתה חווה אותה כמפחידה, אולם מיכאל יודע שמתחת לשכבה המחוספסת מסתתרת נפש אכפתית שדואגת לו. עם מירי הוא לא תמיד מדבר. לעתים הוא כותב לה. בדרך הזאת הוא יכול לומר מה שהוא לא מעז, ובד בבד, מירי היא הקוראת הראשונה שלו, שמעודדת אותו להמשיך במלאכת הכתיבה.
הסוגיות החברתיות מהוות רקע לסיפור. מיכאל גר ברמלה, הוריו גרושים, נוכחותו של אביו אינה רציפה בחייו והוא כמה לנוכחותו, למרות שתיית האלכוהול המופרזת של האב. מיכאל מתמודד עם דימוי גוף שלילי, מעריץ את בן דודו מיש (מישאל) החייל שמציל אותו בקטטות אליהן הוא נקלע. הימצאותו בבית הספר היא על תנאי לנוכח התנהגותו וההתפרצויות שלו על סגל ההוראה. הוא מדבר עירקית עם אמא שלו ושומע אום כולתום באוזניות. ועם זאת, אין לפנינו יצירה שעניינה רחמים עצמיים, אלא גיבוש זהות של נער, בדרכו להיות אדם בוגר. הזהות הזאת הינה כפולה – זהות אישית וכן זהות מקצועית, כאמן. אם אני צריך להקביל בין הסיפור הזה ובין יצירה אחרת, אז כמובן שהנובלה הגאונית PUSH של ספייר (1996) עסקה גם היא בנערה שחלמה להיות "מלכת האותיות", וניסתה לנצח את מצבה המשפחתי והכלכלי, בדרך להגשמת היעד. הנובלה עובדה לסרט המצליח "פרשס". ובכלל, הגיבורות הגדולות של ספרות הנוער, מג'ו מארץ' ועד אן שרלי הן גיבורות-כותבות. גם בישראל היו לנו גיבורים כותבים מבית מדרשה של גלילה רון פדר-עמית – ציון כהן וניר שרוני, אולם בשנים האחרונות הגיבורים מתרחקים בכתיבה. והנה הגיע הגיבור הכותב של המילניום השני. מי שלכאורה רחוק כל כך מכתיבה או מהבעת רגשות.
הסיפור של מיכאל הוא סיפור שלוכד את הקורא למרות שהוא נטול מניפולציות דוגמת מתח או תיאורים עלילתיים מפותלים. אישיותו היא שעומדת במרכז העלילה, והפער בין החוץ (נער "מופרע") ובין הפנים (רגישותו – ביחוד כלפי אמו) הוא שמבנה סיפור חשוב, כתוב היטב, סיפור שלא ניתן לקרוא בלי להניחו מדי פעם ולנשום. לא עוד בני נוער חד-ממדיים ושטחיים אלא נער שיש בו מורכבות התנהגותית ונפשית, נער שרוצה מאוד להשתייך לקבוצה המקיפה אותו, בד בבד עם רצונו להתבדל ולמצוא את האני הייחודי שלו. הדבר שאהבתי יותר מכל בסיפור הוא את מערכת היחסים של מיכאל עם אימו. ההבנה ההדדית, הרצון לתמוך האחד בשני, והניסיון של מיכאל לא לאכזב את אימו:
"אמא שלי היא כמו נהגי הגרר האלה בפרסומת לביטוח לאוטו – כשהגרר מגיע באמצע הלילה ומסדר לך את האוטו. ככה אמא שלי. גם אם היו עוצרים אותי בלילה היו מוצאים אותה מוכנה לבוא. היא תהיה ערה ותגיע להגן עלי" (עמ' 63).
כחלק מהניסיון להיות "ילד טוב" שלא מסתבך מתוארת מערכת היחסים של מיכאל עם כדורי הריטלין. תחושת הקיפאון שהכדורים גורמים להם, הניתוק מעצמך, ההפיכה לזוג עיניים נטולות קול. בעוד שיש כאלו שמתייחסים לריטלין כאל "כדור פלא", כאן מוצגת האמת המרה על המחיר שמשלם נער שלוקח ריטלין. ועל ההחלטה הקשה והאמיצה להפסיק ליטול אותו.
מתי יצירת אמנות נחשבת לפורצת דרך? כשהיא מבצעת הזרה לחיים. מציגה את המוכר והידוע באופן חדש וזר. וזהו ההישג הגדול של "ברד נחשים". כי מי שחשב שהוא יודע הכול על עולמם של בני נוער, מי שחשב שכל בני הנוער זהים בלבטיהם, מי שחשב שסרט דוקומנטרי על החיים בפריפריה מספק לנו את הידע הדרוש עליהם – מבין, לאחר הקריאה, שיש עולם שלם שניתן לגלות. עולם של רגשות, מחשבות, וביחוד – קריאה חדשה (שמבצע מיכאל) בעולם הסובב אותו. האמנם בני נוער חסרי מודעות לסביבה? להוריהם? לחבריהם? לא, אם תשאלו את מיכאל, שאמנם חמוש באוזניות, אבל שומע ורואה כל תזוזה שקשורה באנשים שהוא אוהב.
לכאורה, מיכאל הוא הסטריאוטיפ המזרחי-פריפריאלי. יש שיכנו אותו "ערס". אולם בפועל, זוהי דמות נפלאה ברבדיה הרבים, דמות שמכילה סתירות רבות (כביכול), ולכן היא שונה כל כך מהסטריאוטיפ. הניסיון שלו למצוא מילים כשהוא רואה את שירן, בת כיתתו בה הוא מאוהב, שונה מאוד מהתדמית המחוספסת. הישיבה על הספה עם מישאל, שני בני דודים שחווים אינטימיות בשעת אבל, מציגה צד אחר של גברים שבתרבות מוצגים כקשוחים וכאלימים. הסיפורים והשירים שהוא כותב כתחליף למילים שהוא מתקשה להשמיע, היחסים שהוא מנהל עם הגוף שלו והמשקל שלו. ומנגד, הזעם, שירי הראפ שהוא מאזין להם כחלק מגיבוש העמדה שלו מול התרבות (שהיא עמדה מורכבת כי טופאק ודרייק הם שני עולמות שונים לחלוטין והמחאה שלהם שונה). ועמדה זו קיימת, למרות שהיא נמסרת באופן עקיף:
"דוד שמעון היה פקח, אבל לא כמו בסרטים הישראליים. הוא היה פקח גבר כזה, שכולם כיבדו ואהבו. פעם אמא שלי סיפרה לי איך הוא היה עוזר לאחד ההומלסים שהסתובבו בשוק, לוקח אותו לארוחות וקונה לו בגדים" (עמ' 32).
אותו דוד שמעון שנפטר מאופיין באמצעות טוב לבו ותחושת ההערכה של הסובבים. זאת בשונה מהמזרחי מהשוק בשיח התרבותי הישראלי – מסרטי הבורקס ועד "ארץ נהדרת". מיכאל מודע היטב להימצאותו בפריפריה ולמבט שמוחל עליו מבחוץ. אבל יש לו דברים בוערים יותר על סדר היום. עליו להתקבל לתיכון שמתאים לו, לזכות בליבה של שירן, ולהשלים עם הפגמים שהוא רואה בגופו.
האם הוא יצליח?
קראו. מומלץ לגילאי 13 אבל גם למבוגרים.
מתוך-קריאת חובה: ספרות ילדים מומלצת מאת ד''ר שי רודין
