תקציר
לנדב נמאס לגמרי ממלון נוף לחוף. הוא והמשפחה שלו מתארחים שם כבר הרבה זמן, ולא ברור מתי ישובו הביתה. הוא מחליט להקים את הבלשייה. כל מי שרוצה מוזמן לפנות, ונדב הבלש יפתור כל בעיה – והוא מצליח, יש לו יכולת מיוחדת לשים לב לדברים שאחרים מפספסים.אבל לא את הכול הוא יכול לפתור לבד. התעלומות הולכות ונעשות מסובכות: הטעם של האוכל משתנה, האיש עם הצמה נכנס למעלית ולא יוצא ממנה שעות, שד נכנס בגוף של נער ומסרב לצאת ממנו, ואפילו מנהל המלון זקוק לעזרה דחופה בעניין מסתורי.
נדב מצרף לבלשייה את עלמה, שיודעת לדבר עם כולם; את מיקה, שמבינה במפלצות ובערפדים; ואת ניתאי, שעוד מחפש במה הוא טוב. יחד הם יגלו שרק הם, ודווקא הם, יכולים להציל את המלון ואת עצמם.
אמיר חרש פרסם עד כה שני ספרי פרוזה למבוגרים. ספרו לנוער אימה בראשון מערב ראה אור בהוצאת עם עובד וזכה לשבחים. בספר הראשון בסדרה הבלשייה הוא מציג חבורת בלשים שמתמודדת בהומור, בחוכמה ובאומץ עם המסתורין של חיים במלון מפונים.
תעלומת האיש שנכנס לחדר
.......................
נדב ישב לבד בלובי של מלון "נוף לחוף" ושתה שוקו חם עם קצפת. המשפחה שלו מתארחת כבר הרבה שבועות במלון הזה, ונמאס לו לגמרי. נמאס מהבריכה, נמאס מהמשחקייה, נמאס מהמסעדה ונמאס מהספרייה ונמאס גם מההופעות ומההפעלות. די, נמאס. אם הוא יראה עוד ליצן אחד או עוד "אמן חושים" אחד, הוא יצרח. לא הייתה ברירה אלא לעשות משהו בעצמו, ומה שהוא החליט לעשות זה להיות בלש. הוא לקח דף מפינת היצירה וצייר עליו מקטרת, שזה הסמל הבין־לאומי של הבלשים. מעל המקטרת הוא כתב באותיות דפוס יפות:
״כאן הבלשיה — נדב הבלש פוטר כל באיה", וגם כשאמא אמרה לו שהוא כתב את זה בשגיאות כתיב, הוא החליט להשאיר את זה ככה. דווקא. שיהיה יותר אמיתי. הוא מצא את הפינה הכי אפלולית בלובי של המלון וקבע שם את המשרד של הבלשייה. הוא הדביק את השלט לשולחן בסלוטייפ, שתה כוס אחרי כוס של שוקו חם עם קצפת וחיכה ללקוחות. אף אחד לא בא. נדב הסתכל בשעון שיש לו על היד. עברה דקה ועוד דקה, ואף אחד לא בא. ובדיוק כשהוא כבר התחיל להתייאש, הגיעה הלקוחה הראשונה.
"שלום, אתה הבלש?" שאלה אותו ילדה עם תלתלים קצרים וסווטשירט סגול בהיר עם ציור של קיפוד וכיס גדול מקדימה. גם היא התארחה במלון, היא והמשפחה שלה. הוא ראה אותה המון פעמים בשבועות האחרונים. הם אף פעם לא דיברו, אבל נדב ידע שהיא גרה בחדר 512. הוא ידע דברים כאלה, הוא שם לב לפרטים. הוא שם לב, למשל, שעל הגרביים שלה מצוירים משולשים של פיצה, ושהיא כמעט תמיד לובשת את הסווטשירט עם הקיפוד. הוא שם לב גם שיש לה הרבה מאוד חברים, גם בנות וגם בנים, גם בגיל שלה וגם מבוגרים ממנה, ושהיא רוב הזמן מחייכת. אבל עכשיו לא, עכשיו היא נראתה מודאגת, מאוד.
"כן, אני הבלש." הוא ענה בקול מקצועי, "מי את ומה התעלומה שלך?"
"קוראים לי עלמה," היא אמרה, והשפתיים שלה רעדו כמו לפני בכי, "ומישהו... מישהו... מישהו זר נכנס לנו לחדר ו..." היא לא הצליחה לדבר יותר. היא הייתה צריכה את כל הכוח שיש לה כדי לעצור את הדמעות.
הבלשייה - תעלומות מלון נוף לחוף - אמיר חרש
לנדב נמאס לגמרי ממלון נוף לחוף. הוא והמשפחה שלו מתארחים שם כבר הרבה זמן, ולא ברור מתי ישובו הביתה. הוא מחליט להקים את הבלשייה. כל מי שרוצה מוזמן לפנות, ונדב הבל
ראה *https://www.hamitlahevet.com/books/e3239697-303c-47fc-8ca0-418210c387d4
*https://www.calcalist.co.il/style/article/skhguxdr0
