חדש🌻-הטעות הכי גדולה -כתבה ואיירה קמילה פינטונטו /הוצאת דיאלוג הפצה/2024

[יעלקר]

תקציר​

לֹא מְשַׁנֶּה אִם אַתָּה אַרְיֵה אוֹ אִם אַתְּ צְבִיָּה,
בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר תַּעֲשׂוּ אֵיזוֹ טָעוּת.

סיפור משעשע עם סוף מפתיע, על הצלחה, כישלון והסכנה שבתוכניות מחוכמות.
"לפעמים שואלים אותי איך אני בוחר את הספרים להוצאה שלי", כתב בפייסבוק אסף אזולאי, מו"ל ההוצאה הנהדרת סשת -seshat, לקראת פרסום הטעות הכי גדולה, והשיב: "כאשר נתקלתי באיור שעל גבי הכריכה ובמשפט לֹא מְשַׁנֶּה אִם אַתָּה אַרְיֵה אוֹ אִם אַתְּ צְבִיָּה, בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר תַּעֲשׂוּ אֵיזוֹ טָעוּת, ידעתי שהוא מסקרן אותי, שהוא מאוד לא שגרתי ואינך מצפה למצוא אותו בספרי ילדים. זוהי תובנה משעשעת שלוקח שנים רבות להגיע אליה".

ממליצות לקצר את הדרך לדור הצעיר, ולהציע לו כבר עכשיו את התובנה בסיפור משעשע שכתבה ואיירה קמילה פינטונטו ותרגמה טל ניצן – ספר יפהפה עם סוף מפתיע, על הצלחה, כישלון והסכנה שבתוכניות מחוכמות.
ראה גם תגובה

 

[יעלקר]

באדיבות

המתלהבת - עטרה אופק​

האם ילדים קטנים מכירים את המושג "טעות"? לא בטוח. הם יודעים מה זה "בטעות", כלומר משהו שנעשה לא בכוונה, אבל דומני שלא מעירים להם כשהם "עושים טעות" אלא בהגיעם לבית הספר. אז הנה הזדמנות פז להכיר להם את המושג החיוני הזה בעזרת סיפור פשוט ושובה-לב, לצד כמה דרכים שבהן אפשר לטעות – וגם להגיע לפתרון.
גיבור הספר הוא גור אריה קטן, שבוקר אחד אבא שלו אומר לו: "הגיע הזמן שתלמד לתפוס צבייה בעצמך" (לצערי אתקשה להתלהב מהספר הנפלא הזה בלי כמה ספוילרים, ואיתכם הסליחה). הגור מגיב: "מה הבעיה?" ומתנפל מיד על צבייה חמודה, אבל זאת הטעות הראשונה שלו, כי היא מהירה ממנו, והוא אכן נכשל. לכן נדמה לו שעליו להיות מהיר מהצבייה, והוא מנסה שוב, וזו הטעות השנייה שלו, כי היא מדלגת טוב ממנו מעל נקיקים, והוא נכשל גם הפעם. כעת נדמה לו שהוא מסוגל לתכנן דרך מתוחכמת להפיל את הצבייה בפח, וזו הטעות השלישית שלו – לחשוב שהוא חכם יותר ממנה.
במלים אחרות, מדובר פה על היבריס, כלומר כשלצד אחד נדמה שהוא טוב מהצד האחר, וכולנו יודעים מה קורה כשחוטאים בהיבריס. על כן מבקש הגור הנואש שלנו עצה מדודתו (כשתראו מי הדודה שלו, תמותו מצחוק) וזו מציעה לו רעיון נהדר: להגיד "בבקשה". אלא שגם כשהגור מבקש מהצבייה בנימוס שתיתן לו לתפוס אותה, זה לא עוזר, וכשהוא מתאמץ ומנסה שוב ושוב, הוא רק עושה מעצמו צחוק, וזה מייאש מאוד. והנה, דווקא כשהגור לא עושה כלום ויושב בשקט בגבו אליה, הצבייה מסתקרנת, מתקרבת ומתקרבת – וזאת הטעות הכי גדולה (שלה!) והגור תופס אותה, גורר אותה למאורה שלו ופוער פה גדול.
בשלב זה בוודאי נדמה לכם, וגם לגור או לגורה הפרטיים שלכם, ולמען האמת, גם לצבייה שנלכדה, שעומד לקרות פה משהו נורא ואיום. אך הגור פוער את פיו רק כדי לומר לצבייה המופתעת: "עכשיו תורך לתפוס אותי!" ומיד בורח ממנה, שמח וטוב לב! וככה כל הרוע, האכזריות והמאבק שציפינו להם הופכים למעשה למשחק מלבב בין שני כוחות שווים, ומיד מתחשק להתחיל את הספר מהתחלה, והפעם לשים לב לניואנסים הדקיקים באיורים המינימליסטיים והגאוניים, שמעניקים לספר את חינו ואת קסמו.
ומה למדנו? כשאין רוע, ואין היבריס, הכל יכול לבוא על מקומו בש-ל-ו-ם: שיעור חשוב מאין כמוהו, שראוי ללמוד כמה שיותר מוקדם. זהו עוד ספר בקטלוג המשובח להפליא של הוצאת סשת, שכל ספר שלה הוא פנינה זוהרת, והתרגום של טל ניצן מעולה (48 עמ', לבני 4 ומעלה).