תקציר
יער טפר הוא בנו של השחקן המפורסם כליל טפר. כולם חושבים שזה כיף, ורק יער יודע שהאבא שהם מעריצים לא דומה לאבא של אחרי הצגה, וכמה קשים החיים בבית בתקופות שאין לו עבודה, ואיך הוא מתנהג ליער, שהוא ילד "לא ייצוגי" בכלל, שלא מוסיף כבוד לשחקן מפואר כמו כליל טפר.רגע לפני שתתחיל שוב התקופה הרעה של אבא, יער פוגש בנטליה, ילדה מחוננת בת אחת־עשרה, פליטה מאוקראינה, בתה של המנקה בתיאטרון העירוני. הבדידות מחברת ביניהם ונטליה הוגה רעיון שאי־אפשר לסרב לו: יש סיפור אחד שיכול לשנות הכול, אם הם רק יצליחו לכתוב אותו בלי שאיש ידע את זהותם.
יער ונטליה, שאם מחברים את הגילים שלהם בקושי מגיעים לעשרים וארבע, נאבקים על החיים בעולם של מבוגרים. הם לא רוצים לשנות את העולם, הם פשוט רוצים לשרוד בו.
בשפתה הייחודית רוקמת נאוה מקמל־עתיר סיפור סוחף על חברוּת, שייכות ומשפחה, שבו שני גיבורים צעירים מוצאים זה את זה וגם את עצמם.
הסודות של מרק לום הוא ספרה החדש של הסופרת נאוה מקמל־עתיר, זוכת פרס זאב. הספר זכה בפרס אקו"ם היוקרתי לספרות ילדים ונוער.
פרק 1
הבית של ראש העיר היה הבית הכי מפואר בעיר שלנו. היו לו שתי קומות עגולות בצבע פּוּדרָה שנראו כמו עוגת טוֹרְט ענקית. מעל לטורט היה גג אדום, מחודד כמו כובע ליצן, שכָּלל ארובה וקן של חסידה. חסידה לא היתה כלולה. ועל שוּרת חלונות המראָה בקומת הקרקע השתקף הגן היפה באור השקיעה במשך רבע שעה ביום. זו הסיבה שהיה צריך להבריק אותם טוב־טוב שלוש פעמים בשבוע. ראש העיר אמר ש"הגן של הבן־אדם מסמל את אישיותו," אז הגנן גזם את השיחים בצורת מגן דויד, כדורגל ויונה ושתל פרחים מאירופה לפי סדר האלף־בית.
אבל מה שבתוך הבית אפילו יותר יפה ממה שבחוץ. אני יודעת. אני הרי נכנסת פנימה. כי אמא שלי, לוּבָּה קוֹגָן, היא המנקָה שלהם.
בימים שלא היה בית־ספר הייתי באה לשם לעזור לה ולפעמים גם בצהריים של ימים רגילים. הייתי יוצאת אחרי השיעור האחרון והולכת ברגל את כל הדרך מהשכונה שלנו אבל לא היה לי אכפת, כי היה לי זמן ולא הייתי עסוקה כמו ילדות אחרות. וככה, כשהבנות מהכיתה הלכו ביחד לחוגים, נגיד ריקוד, אני רקדתי מול המראות העצומות של חדר הארונות בבית של ראש העיר ולא יצאתי נפסדת. אני חושבת שהיה לי מזל שנולדתי דווקא ללובה קוגן, המנקה הראשית של הבית, כי איזו עוד ילדה זוכה לרקוד לבד מול מראות נהדרות כאלה בלי שאף אחת מסתירה לה?
חוץ מהבית של ראש העיר אמא שלי ניקתה גם את אולם התיאטרון העירוני. אהבתי לבוא איתה לשָׁם כי אחרי העבודה היינו הולכות ביחד לטייל בשדרה שממול, או יושבות על ספסל ואוכלות גלידה. לפעמים גם הלכנו לספרייה. אהבתי להחליף ספרים אמיתיים.
בכל יום שישי אמא נתנה לי דמי כיס. ואם עזרתי באותו שבוע, נתנה יותר. לא רציתי אבל היא התעקשה. ידעתי שהיא נותנת לי כמה שהיא יכולה ואת הכסף הזה שמרתי בקופסה מיוחדת לדברים חשובים בלבד.
להמשך קריאה https://www.e-vrit.co.il/Product/32135/הסודות_של_מרק_לום