תקציר
פַּעַם אַחַת אַרְנָב וַחֲמוֹרהִסְתַּכְּלוּ בְּלוּחַ הַשָּׁנָה וְגִלּוּ
שֶׁהַיּוֹם יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת לֶחָבֵר שֶׁלָּהֶם, פִּיל.
אַרְנָב אָמַר: "בּוֹא נְשַׂמֵּחַ אֶת פִּיל.
נַעֲשֶׂה לוֹ מְסִבַּת הַפְתָּעָה מִשְּׁנֵינוּ!"
לְאַרְנָב הָיוּ עוֹד הֲמוֹן דְּבָרִים לְהַגִּיד. וּמַה חֲמוֹר עָשָׂה בֵּינְתַיִם?
*באדיבות קריאת חובה -ספרות ילדים מומלצת, פרופ' שי רודין
כמה יפה ספרה של שחר סיטנר, "העיקר שפיל ישמח" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). מעשה בשני חברים – האחד, ארנב חלמן, והשני – חמור פרקטי. הם מגלים שלפיל יש יום הולדת. הארנב מתכנן מסיבת הפתעה, "הכי הפתעתית בעולם", שבה עוגה עם עשר קומות, פרחי יהלומים ושרשראות של כוכבים". בשעה שהארנב הוגה את פרטי המסיבה, החמור, שמייצג את הגישה המעשית, מנקה את היער, קוטף צמחים ומקשט. בנקודה זו מגיע הקונפליקט. הארנב נפגע, כיוון שהחמור סיים להכין את המסיבה לבדו, אולם חמור מציע – "אז תעשה משהו". ארנב המופתע אינו יודע מה הוא יכול לעשות, ומחליט לכתוב לפיל שיר. האיורים של אבי א. כץ מלמדים אותנו על השקעתו בשיר, המחיקות, הקושי בכתיבה, והפער בין לתכנן ללבצע, עד ליצירתו של שיר, שמנציח הן את החלומות ("רצינו להכין שרשראות של כוכבים, ועוגה בקומות ולהזמין חברים", והן את החברות המשולשת – בין החמור הפעלתן, הארנב המקורי והרגיש, והפיל – שהכול נערך לכבודו. לכאורה, זהו סיפור שעוסק בהכנות ליום הולדת, מאורע מרכזי בחיי ילדים בגיל הרך, אולם למעשה, הסיפור מהדהד את התקיימותה של חברות בין שונים, ואת האופן שבו העולם מורכב מאנשי מעשה ומאנשי מילה, ואת הצורך באלו ובאלו. בימים שבהם ילדים מנותבים להיות חלק מעולם קפיטליסטי, זוהי מקוריות לשמה להראות ששיר שנכתב מהלב מהווה מתנת יום הולדת מוצלחת, כמו גם המסיבה כולה, שיש בה חשיבה על האחר, עשייה למענו, ואין בה רמז למציאות של ימי הולדת ראוותניים ומחוסרי רגש.
מומלץ לגילי 6-3.