כמה טוב להתרגש מספר חדש.
ספרים רבים בישראל עוסקים בהולדת אח חדש. חלק ניכר מהם, מתאר את החוויה כמאושרת וכרצויה. מעטים מתייחסים למורכבות שחווים ילדים בעת שמצטרף למשפחתם ילד חדש, לתחושות הקשות של אבדן המיקום במשפחה, אבדן תשומת הלב, ולעתים אף תחושת הבגידה מצד ההורים. אלו רגשות לגיטימיים, וסיפור ילדים שמתייחס למאורע של הולדת אח או אחות, או לחיים לצד אח קטן, אמור להתייחס גם אליהם. מכאן יופיו של הסיפור "יומולדת חצי מעצבן" שכתבה שחר סיטנר, ואייר אל-עד כהן קניגסברג. כבר הכריכה מזמנת דיסוננס בין העיסוק ביום הולדת ובין ההבעה העצובה של הגיבורה, הנשענת ומנוחמת על ידי כלבתה. ואכן, ביום הולדתה השמיני של איה, העולם מצטייר לה כמקום נוראי. בדיוק כשרוצים לחגוג לה, אחותה הקטנה מתעוררת ובוכה. הכיבוד שהוכן אינו לרוחה, המתנה שקיבלה (למרות שביקשה אותה) מאכזבת, בבית הספר רק ילדה אחת זכרה שמדובר ביום הולדתה, ובצהרים, אמה נרדמה כי לאחותה הקטנה גילי, בדיוק יוצאות שיניים, והאם לא ישנה כל הלילה.
המפנה בסיפור מופיע, כשאיה נמשכת אל המאפייה, ואל עוגת הקרם המפוארת שמוצגת בחלון הראווה. העוגה מציינת את הפנטזיה הילדית אודות ימי הולדת – גדולים, מושקעים, הוליוודיים, ורחוקים ממה שהמציאות מאפשרת להורים בדרך כלל. איה נכנסת למאפייה, מספרת לאופה שזהו יום הולדתה, ומצפה לקבל עוגה או עוגייה בחינם, אבל אלו שהיא רוצה בהן, יקרות מדי, או מוזמנות. היא מספרת לאופה על יום הולדתה ה"גרוע", ואילו הוא מספר לה, שבניגוד אליה, אף אחד לא זכר את יום הולדתו האחרון, אף אחד לא קנה לו מתנה, ובוודאי שאף אחד לא אפה לו עוגה. סיפורו של האופה גורם לאיה לא לחשוב על יום הולדתה, אלא לנסות ולשמח אדם אחר (ואולי אף לחנכו כיצד להתנהג מול ילדה שחוגגת יום הולדת). היא מכינה לאופה ברכה, וסלסלת יום הולדת שכוללת את כל הדברים שקיבלה ולא רצתה. האופה מכניס לכיסו את הברכה שהכינה לו איה, ונותן לה מקרון. בחזרתה הביתה היא חושבת – "היומולדת הזה רק חצי מעצבן". האיור מספר שהאופה נתן לה במתנה את כל קופסת המקרונים.
אם נשווה בין האיור הפותח לבין האיור המסיים של הסיפור, נוכל לגלות את נושאו האמיתי של הסיפור. לא יום הולדת, ולא אחות קטנה ומכעיסה, אלא פרספקטיבה. באיור הראשון איה צועדת עם כלבתה רוזה, זעופת פנים, ללא קשר ממשי אל הכלבה, כשהעולם שמסביבה נראה קודר וריק. ואילו האיור האחרון מציג את איה בצמוד לרוזה, פניה אינן קודרות יותר, והשיח שצומח לצד הגדר מדגיש את הפריחה וההתחדשות, והלוא יום הולדת מציין גדילה, והגדילה מתאפשרת כשהמבט מוסט, וכשאיה אינה עוסקת רק בעצמה אלא גם בעולם הסובב אותה.
אין לפנינו סוף סכריני שכולל מסיבת הפתעה ועוגות קרם. אחותה הקטנה לא תיעלם לשום מקום. אבל בארגון מחודש של הפרטים נראה, כי אמנם אמה עייפה, אבל הן עדיין אכלו יחד צהרים, הבית קושט לכבוד יום ההולדת, גם אם בצניעות, והוריה קשובים לרצונותיה, ולכן קנו לה חלילית כמתנה (ולא ידעו שבתוך ליבה היא מתלבטת בין פסנתר לבין גיטרה). וכאשר היא מצאה לנכון לשמח אדם אחר, ערירי, היא חשה מחוזקת ולא התמקדה יותר בעצב שלה ואף גרמה לו להיות אדם חביב יותר.
חשוב לציין שהגיבורה אמנם בת שמונה, אולם הסיפור מיועד לילדים בגילי 6-4, ביחוד לילדים שיש להם אחים – גדולים, קטנים, תאומים, שכמו איה, חשים מנעד של רגשות אותם הם צריכים ללמוד לנהל בגיל צעיר. אני סמוך ובטוח שקריאת הספר תגרום לילדים לחוש הזדהות עם הגיבורה ועם הקושי שלה לאחר איבוד מעמדה כבת יחידה, בד בבד עם היחשפות לנדבך חשוב בהתבגרות של ילדים – ההכרה בכך שהעולם מורכב מעוד אנשים, ושבכוחם של ילדים, להיטיב עם סביבתם – שהוא כוח מעצים ומפרה.
"יומולדת חצי מעצבן" - כתבה: שחר סיטנר. איורים: אל-עד כהן קניגסברג. הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים.
באדיבות קריאת חובה -ספרות ילדים מומלצת, פרופ' שי רודין
