תקציר
כשפילון שומע ״לא!״כְּשֶׁפִּילוֹן שׁוֹמֵעַ לֹא הוּא זוֹעֵף שׁוֹצֵף רוֹתֵחַ, עַל הָאָרֶץ מִשְׁתַּטֵּחַ. אֲבָל, פִּילִים קְטַנִּים צְרִיכִים לִלְמוֹד שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת הַרְבֵּה דְּבָרִים שׁוֹנִים: לִפְעָמִים זֶה עוֹד לֹא, עוֹד מְעַט, נָא חַכֵּה רַק רֶגַע קָט; לֹא בָּהוּל וּמְפוּחָד הוּא לִפְעָמִים עֲצוֹר מִיָּד. פִּילוֹן שׁוֹמֵעַ הַרְבֵּה לֹֹאִים מְבוּלְבָּלִים, מַכְעִיסִים, מַפְתִּיעִים. וְכַאֲשֶׁר הַלֹּא מַקְפִּיץ אוֹתוֹ, וּמַרְגִּיז אוֹתוֹ, וּמְעַצְבֵּן אוֹתוֹ, וּמְחַרְפֵן אוֹתוֹ, וְהַפָּנִים שֶׁלּוֹ סוֹעֲרוֹת, וְהָאוֹזְנַיִם שֶׁלּוֹ בּוֹעֲרוֹת ,אָז הוּא פִּתְאוֹם הוּא עוֹצֵר וְשׁוֹאֵל: לָמָּה? מִלָּה עוֹצְמָתִית וַחֲשׁוּבָה לֹא פָּחוֹת מִלֹּא.
פִּיקְצֶ'ר בּוּק מַרְהִיב, מְחוֹרָז, קִצְבִּי, מְשַׁעֲשֵׁעַ, שֶׁחוֹשֵׂף אֶת שְׁלַל מַשְׁמָעוּיוֹתֶיהָ וְשִׁמּוּשֶׁיהָ שֶׁל הַמִּלָּה הַנְּפוֹצָה כָּל־כָּךְ לֹא.
דזל נג – היא מעריצה גדולה של פילים. היא עושה כמיטב יכולתה לא לרקוע ברגליים ולצעוק כשהיא שומעת "לא" (אבל זה קשה לפעמים). כשהיא לא כותבת היא מתכננת טיולים עוצרי נשימה בפיליפינים, שם היא מתגוררת עם משפחתה והכלב. זהו ספר הביכורים שלה.
איסטרלה לורנצו – סופרת ומאיירת ספרי ילדים פורטוגזית המתגוררת באירלנד מאז 2009 עם בן זוגה, בתם והכלב צ'ואיי.
המתלהבת-עטרה אופק כותבת על הספר:
אח אח אח איזה ספר חמוד, וכל כך חכם! הרי אין פילון, או דובון, או פעוט או פעוטה, גם אם הוריהם הכי מתירנים בעולם, שאינם שומעים מדי פעם "לא!" – מסיבה מוצדקת יותר או פחות – ואינם חווים בשל כך תסכול נוראי, יחד עם בלבול ומצוקה: הרי המבוגרים בעולמם אמורים לאהוב אותם עד הירח ובחזרה (הם בעצמם אומרים כך!), ועל כן מחובתם לאפשר לילדיהם כל מה שירצו, וכל "לא" הוא סתירה משוועת של החוק הבלתי-כתוב הזה, סתירה שהיא סטירה כואבת, ואיך אפשר להתנחם? הרי אותם מבוגרים הם האומרים לקטנים "לא", בדרך כלל בכעס, ולכן אין סיכוי שיוכלו להסביר בנחת למה "לא", או שהפעוטות ירצו בכלל להקשיב.
אז הנה – בדיוק בשביל מקרים כאלה הומצא הספר החמוד הזה, ובניגוד לאחיו לז'אנר "ספרי בעיה" (שלרוב אין להם כל ערך ספרותי) כולו מלא חן ושובבות ואמינות. תחילה הוא מציג בחרוזים ובאיורים מלבבים את תגובותיו של הפילון ל"לא", שרובן נכנסות תחת ההגדרה "טנטרום", ואז מתפנים לפָרֵק את ה"לא": "פילון זועף שוצף/ רותח/ על הארץ משתטח./ מה היה לו, מה היה?/ ובאמת זו בעיה.// אבל פילים קטנים/ (...) צריכים ללמוד ש'לא'/ הוא לפעמים.../ הרבה דברים שונים". וכאן הספר מפרט ומדגים: אולי זה "לא עכשיו", אולי "זהירות!" או "זה מסוכן" או "אי אפשר", ואז מעודד את קהל היעד, במקום להיכנס לטנטרום, פשוט לשאול "למה?"
וזהו, יותר מזה לא צריך כלום. כי כבר שנו רבותינו: מיהו אדם חופשי? זה ששולט בנשימה שלו, כלומר אדם שמסוגל לקחת נשימה לפני שהוא מגיב באוטומט (ציטוט של נטאלי בן-דוד). ואם ילד או ילדה מבינים שבמקום לצרוח, להתפרץ או לבכות אפשר פשוט לנשום רגע, ואז לשאול "למה" ולקבל תשובה – בן רגע העולם נעשה מקום טוב יותר. התרגום מאנגלית של נעמי בן-גור מושלם .