באדיבות המתלהבת עטרה אופק
הספר הזה הוא כמו חלום, כולו רך וענוג, בציורים ובמלים, ובניגוד להרגלי, אין לי ברירה אלא לספר לכם מה קורה בו, כדי שתבינו למה הוא מרגש כל כך, ובעיקר בימים אלה, שבהם מתחילים להתרחש מפגשים קורעי לב בין הורים לילדיהם הגדולים שחוזרים סופסוף הביתה.
בדף הראשון רואים ארנב קטן במיטה: "זהו לילה חורף קר. הגיע הזמן שארנב ילך לישון. אבל במקום זאת, הוא מקשיב. מקשיב לשקט. החדר שקט, שקט מאוד". ובבת אחת אנחנו נכנסים לראשו וללבו של ארנב קטן וחרד. גם בעמוד הבא הקטנצ'יק לבדו בתוך השקט, והוא מחכה: "עוד מעט אבא יבוא. הוא יבוא בלילה לבדוק מה שלום הארנב הקטן שלו. 'בוא כבר, אבא! בוא לבדוק מה שלומי! בוא כבר, בוא כבר!'" הו, כמה קשה לחכות (כמו שכולנו יודעים כבר שנה ושליש), "ולפעמים ארנב פשוט לא יכול לחכות. הוא צריך את אבא שלו!"
ארנב גולש ממיטתו, לוקח את צעצוע העגלה הנגררת שלו ומניח בעגלה דברים שאבא יצטרך בליל חורף קר: מים, שמיכה, עוגייה, וספר התמונות ששניהם כל כך אוהבים; ואילו קראנו את הספר הזה בשבוע שעבר, פה היינו מתחילים להתפרק מצער. ארנב גורר את העגלה לחדר של אבא, עומד קרוב למיטה ולוחש לאבא הישן "שכחת לבדוק מה שלומי", אבל אבא רק מתהפך ולא מתעורר. גם לא כשארנב שואל אם הוא צמא ומוזג לו מים, ומאחר שאין תשובה הוא שותה אותם בעצמו. גם לא כשארנב מכסה לו את הרגליים בשמיכה הרכה שהביא, ולכן ארנב קופץ ברחבי החדר עם השמיכה שהופכת למצנח. גם לא כשארנב שואל אם הוא רעב, ואז אוכל בעצמו את העוגייה. ולבסוף, אחרי שארנב-קטינא נאנח אנחה גדולה, הוא מושיט יד גבוה-גבוה ומקיש לאבא – טוק, טוק! – על האף (אופס, אני מכירה מישהו שהיה מגיב לדבר כזה אינסטינקטיבית בסטירה מתוך שינה).
כעת נפקחות עיניו של אבא בבת אחת: אוי! והארנב הקטן ממצמץ: אוי! ומסביר לאבא: "שכחת לבדוק מה שלומי, אז הנה אני". ואבא מבין, מפהק, מושיט זרועות וארנב קופץ פנימה. "לפעמים אבא פשוט צריך את הארנב הקטן שלו," לוחש אבא, והארנב הקטן מסכים איתו, ושניהם מדפדפים בספר האהוב עליהם: אבא בודק מה שלום ארנב, ארנב בודק מה שלום אבא, ובדף האחרון שניהם מכורבלים במיטת הסורגים של הארנבון, "מקשיבים לשקט, והירח מרחף מעל האגם".
בספר הזה אין אמא, אולי כי אבא ישן לבד, ואולי כי הארנב הקטן המסוים הזה זקוק יותר לאבא שלו, וזה ממש לא חשוב, כי הגיבור העיקרי בסיפור הזה הוא הרגש, ולא יכול להיות זמן מושלם יותר מהימים האלה להוציא ספר כזה, שמזכיר לנו כמה חשוב להרגיש אהובים ומוגנים, חבוקים בזרועות של אלה שאוהבים אותנו, שאכפת להם מאיתנו. ספר נהדר להורים ולילדים בני שנתיים עד חמש, והתרגום של גליה אלוני-דגן מושלם.
