בכל פעם שג'ו יוצא מהבית כולם שואלים אותו: מה קרה לרגל שלך? האם הרגל נפלה? האם שודד גנב אותה, או שאולי כריש עשה את זה?
אבל לג'ו לא מתחשק לספר את הסיפור של הרגל שלו. לפעמים הוא משיב סתם "לא", לפעמים הוא משתעשע, אולי באמת אריה אכל את הרגל שלו. ואז ילדה אחת פשוט מבינה. וזה כל מה שצריך.
סיפור פורץ דרך ומצחיק, שבחוכמה יוצאת דופן מאפשר להבין איך זה להיות שונה. בימים קשים כמו אלה שאנחנו נמצאים בהם יש בכוחו של הספר הזה להאיר. מגיל 4 ומעלה.
הספר הזה כל כך יפה ומרגש, שאני לא נרגעת ממנו כבר יומיים. הציור על הכריכה אומר הכל: לילד הגיבור חסרה רגל אחת, וילדים שרואים אותו לראשונה מגיבים בסקרנות ובישירות: "מה קרה לך?" וגם מנסים לנחש איך יכולה לקרות תופעה משונה כזאת, ילד שחסרה לו רגל לגמרי, כמו בציור. תצטרכו לחפש חנות ספרים ולדפדף בספר כדי לדעת מה קורה בו, כי לא אעז לקלקל ולתמצת כאן את הקסם שעולה מהדפים המאוירים; אומר רק שהסיפור בכלל לא קשה ולא עצוב, אדרבא, הוא מרחיב את הלב.
אחרית הדבר מעניינת במיוחד. המחבר, ג'יימס קטצ'פול, מספר בה שמעולם לא התכוון לכתוב ספר; הוא בכלל סוכן ספרותי שמייצג סופרי ילדים ומאיירים, וכך הגיע אליו סיפור שכתבה ואיירה קארן ג'ורג', על דובי בעל רגל אחת, מבלי שידעה שגם לג'יימס יש רק רגל אחת. בתגובה אמר לה ג'יימס שמנקודת מבטו, אין אמת בסיפור שלה על הדובי – והציע לה שיכתוב בעצמו סיפור חדש לגמרי (למעשה, על עצמו כילד), והיא תאייר אותו. כך נולד הספר הזה, שהוא פשוט יפהפה.
הספר הזה מלמד את קוראיו כל מיני דברים נפלאים בלי לנסות ללמד אותם דבר: להתבונן, לשים לב לפרטים, להקשיב, לענות לשאלות מעצבנות ("מה קרה לך?") בתשובות מפתיעות ("מה *את* חושבת?"), לקלוט דרכי חשיבה שונות ("גנבו לך אותה?" "היא נפלה לאסלה?" "זה קסם, נכון? אתה מחביא אותה?") ודרכי התמודדות עם מצבים חדשים, ובעיקר להבין מה באמת חשוב ביחסים עם האחר, עם השונה: לקבל מידע, או ליצור קשר?
באדיבות המתלהבת עטרה אופק
