במשפחה של מאיר שלו היה כלל ידוע: כל אחד יכול להפוך לדמות בספר. כשהוא הלך לעולמו לפני חמישה חודשים הוא הורה לגנוז את כל הטיוטות והשאיר אחריו רק יצירה אחת: ספר ילדים חדש, שבו מככב הנכד סלי. בשיחה מיוחדת עם צאת "נכד קרטה וסבא סנוקרת", מספרים סלי ואמו זוהר - שבעצמה כיכבה בספר מיתולוגי של אביה - על הפרידה הכואבת.
חן ארצי סרור נפגשה לראיון עם זוהר שלו ועם סלי בנה ואנחנו מביאים כאן כמה מהדברים המרגשים שעלו בראיון >>
איך נולד הספר עליך?
סבא חיפש דבר שמייחד אותי והוא החליט ללכת על האהבה שלי לקרטה. אני מתאמן מגיל שלוש והגעתי כבר לחגורה סגולה. בכל התהליך סבא הראה לנו טיוטות ואם צריך הוא תיקן אותם לפי מה שהסברנו לו. כשהוא כתב את הספר הרגשתי שהוא הבין עלי דברים שהוא לא ידע עלי קודם וגם אני הבנתי עליו כל מיני דברים.
זה די מרגש לראות מקרוב איך כותבים ספר, במיוחד כשזה מישהו שהוא סופר מפורסם וחשוב.
בסוף הספר הוא לא בדיוק עלי, כמו שאמא שלי היא לא בדיוק זוהר מ"גומות החן של זוהר" ואחותי היא לא בדיוק הילדה דסי מ"וניל על המצח ותות על האף". הוא פשוט קיבל מאיתנו השראה.
למשל כשהיינו ביחד ביוון ביום הולדת 70 שלו התנדנדה לדסי שן, וסבא צחק ואמר לה שהיא יכולה לדמיין שבעצם זו היא שמתנדנדת לשן. כולנו ממש צחקנו וככה נולד מזה ספר "השן שהתנדנד לה הילד".
סבא הביא איתו את הספר אלינו הביתה בניירות אחרי שכבר עימדו את האיורים של מישל קישקה ואמא הקריאה לי. זה היה לי קצת מוזר להחזיק את זה ולקרוא בעצמי על עצמי. זה היה קצת מביך.
זוהר מספרת: הוא היה בודק את הספרים על הנכדים - מקריא להם ובודק אם הם צוחקים במקומות הנכונים או איך הם מגיבים. ב"וניל על המצח" האמא היתה ממש מעצבנת וביקשתי שיעדן אותה, אפילו שהיא לא בדיוק אני. זה בכלל ספר על סבא מעצבן שמגיע בשעה הכי אקוטית בבית. אבל חשוב להגיד שאבא ידע להשתלב אצלנו בבית עם הרבה יותר טקט מאשר הסבא בספר.
זכיתם להפרד ממנו כמו שרק מעטים זוכים >>
אבא הגיע אל הישורת האחרונה כשהוא מסופק מהחיים והוא הרגיש שהוא מצא את היחוד שלו והוא הביא את עצמו לידי ביטוי...נפרדנו ממנו באופן לא טראומטי, היינו איתו כל הזמן, בעיקר בשבוע האחרון...אבא הבין שהגיע זמנו וקיבל את המוות ולא פחד.
שלו נפטר ב־11 באפריל, ערב חג שני של פסח, בגיל 74 והותיר אחריו 14 ספרי פרוזה ועיון 21 ספרי ילדים ולמעלה מאלף טורים שהוא כתב לעיתון.
