אגיב, על מנת לחדד
השאלה לא נראתה לי לגיטימית, משום שהיא בפירוש נשמעה מיתממת. כל בר דעת מבין שברית מילה אינה קשורה לאיסור החבלה בגוף, משום שעצם היותה מצווה של הקב"ה מפקיעה אותה מרשות הגדרה של "חבלה" לצורך הדיון שלנו. אך ליתר ביטחון, הבאתי תשובה למקרה שהשאלה היתה תמימה ולא מיתממת. כיוון שהתשובה היתה מתוחכמת מידי (טעות שלי), ויש מי שלא הבין אותה - הבהרתי את הכוונה בפרוטרוט. הסגנון שלך של ציונים: את לא בסדר - פשוט אינו מתאים לי. אני לא בן אדם שמתווכח. אני חושבת שיש בעיה לשוחח על פני האינטרנט עם אנשים, במטרה לשכנע אותם - בלי להבין את שפתם המנטלית, את הרמה האינטליגנטית שלהם, את הטונציה של הדיבור שלהם, את סיגנון התנסחותם (ציני, נאיבי, וכו'), את גילם, את מערכת המושגים שלהם ואת המצברוח שלהם ברגע זה. זה יוצר המון אי הבנות בנוגע לכוונה הפנימית, ורוב הוויכוחים באינטרנט נוצרים על רקע אי הבנות כאלו. השקפה יהודית יש עוד בעיה להסביר - משום שכמו במתמטיקה גבוהה, ההסבר חייב להישען על ידע מוקדם, ואין שום אפשרות להסביר נוסחה טריגונומטרית לאדם שאין לו ידע במשוואות אלגבריות ובתורת ההנדסה (ובוודאי לא למי שאין לו ידע אפילו בלוח הכפל). אינני יכולה לדעת מה היקף הידע של מי ששואל אותי דברים, ועקב כך יכולת ההסברה שלי לוקה מאד בחסר. ראיתי בשרשורים הקודמים שאמנם מטרת הפורום היא לארח בפורום זה אנשים המבקשים להתחבר ליהדות, אך השרשורים מלאים אנשים שמבקשים להתווכח לא על מנת ללמוד את דעת הדתיים, אלא על מנת להצהיר הצהרות חילוניות. זו כמובן זכותם הלגיטימית, וחובת המשתתפים לאפשר להם זאת. אך זה גורם לי לכאב רב, משום שאני משוכנעת שאם היה להם הידע שאני נשענת עליו, הם לא היו אוחזים בדעותיהם אלו. מכאן, שיש לי סיבות רבות (מוסריות והגיוניות) לחשוש מהוויכוחים, גם כאשר יש לי מה לטעון, ולהסתפק במתן מידע למי שמעוניין בו. ולא אוכל לדעת מי מעוניין במידע הלכתי, אלא עפ"י צורת ניסוח השאלה בלבד. אותו ניסוח של שאלה יכול בהרבה מקרים להתפרש לשני הכיוונים. אם השואל יסביר מפורשות שהוא אינו מנסה להתווכח וליצור פרובוקציה, אלא שואל בכנות על מנת לדעת - יהיה לי קל יותר להתייחס לשאלתו.