אני אענה לך בכנות
גברים זקוקים לנשים ונשים לגברים - זה בוודאי נכון לגבי הסטרייטים, ואולי גם לגבי מי שלא. עדיין- אנחנו שמחים לפעמים להיות לבד בתוך אחווה גברית, להתנהג בחופשיות ללא מגבלות שקיימות בנוכחותן של נשים; וזו הסיבה שיש משהו כייפי במילואים (למשל), וגם בצפייה משותפת במשחקי כדורגל. אני בטוח שזה נכון גם לגבי נשים, ותמיד יש להן המון דברים לספר זו לזו - דברים שגברים לא מבינים.. מי יודע- אולי בגלל זה יש נשים רבות ששמחות אם יש להן ידיד הומוסקסואל שמצד אחד הוא גבר ומצד שני אפשר לדבר איתו על בגדים (למשל..). אני שייך לשמחתי לדור בו הגברים שותפים מלאים להורות ולא "עוזרים" לאמא: אני מחילף חיתולים, רץ עם בתי לרופא, מחבק ומנשק אותה, מאכיל, מנחם ומשחק; אבל עדיין- לא מנהל שיחות אינסופיות עם החברים שלי על הילדים, ואם אני כבר בטלפון אני לא מנהל שיחה מקבילה עם הטף ("קוקית- אבא מדבר עם מוישה, רוצה להגיד שלום למוישה?.."); וכך למרות שאני שותף מלא- אני עדיין אבא ולא אמא, ואם אני משוחח על ענייני הורות עם אבות אחרים- אלו שיחות שונות לגמרי מאלו של אמהות. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי!