חדש כאן - על ניסיון ראשון,סערת רגשות וצרות
שלום לכולם,
אני חדש בפורום, ומאוד שמח שמצאתי אותו - כנראה שזה נכון, misery loves company
. כתבתי חלק מהסיפור שלי כאן בתור אורח, ברשותכם אחזור עליו ואוסיף קצת מעבר. אז, אני בן 23, לאחרונה ביצעתי שינוי משמעותי בחיי ונפתרתי מ-17 קילוגרמים מיותרים. התחלתי לעשות ספורט, לאכול בריא ופיזית להרגיש הרבה, הרבה יותר טוב. כל חיי הייתי מלא וחסר ביטחון ולכן אף פעם לא התקבתי למצב שיש לי זוגיות. פיתחתי המון תחומים בחיי, יש לי קריירה מעולה וסיימתי כבר למעלה ממחצית מהתואר הראשון שלי
, עכשיו אני מקבל מחמאות מכל כיוון על כמה שאני נראה מעולה (לאחרונה ביקרתי את סבתא שלי בבית חולים וקיבלתי מחמאות מהאחיות שם, היה לי כ"כ מוזר!!). אבל כשאני מביט במראה לפעמים אני עדיין רואה את הילד השמן, וקשה לי להתנער מחוסר הביטחון.
זוגיות כרגע היא הדבר שאני הכי רוצה בעולם. לאחרונה ידידה שלי הכירה לי חברה שלה, היה קליק מהדייט הראשון (שהיה הראשון בחיי). בחורה מדהימה שלצערי הרב נמצאת בתקופה בחיים שלה בה היא לא סגורה על שום דבר, ובעיקר עסוקה בלחפש את עצמה. קשה לנהל זוגיות יציבה במצב הזה. כל המצב הזה אצלה התחיל אחרי שהיא נפרדה מהארוס שלה אחרי 5 שנות זוגיות, לאחר שהוא בגד בה עם חברה שלה. אנחנו יחד חודש, איתה הייתה הנשיקה הראשונה שלי, איתה החזקתי ידיים פעם ראשונה ואיתה ישנתי פעם ראשונה באותה מיטה (הייתה במחזור כשזה קרה, אחרת היה קורה שם מעבר - ואם נישאר יחד כנראה שגם יקרה) . ה-מ-ו-ן חוויות לחודש אחד. הבעיה, שבמסגרת החיפושים שלה היא מתכננת טיול של 4-5 חודשים, אליו היא תצא בעוד חודשיים. דיברנו על זה, היא אומרת שמצד אחד היא לא רוצה לפגוע בי והיא לא צריכה את הזוגיות הזאת על הראש בתקופה הזו בחיים שלה ומצד שני היא אומרת שאני בחור טוב ששונה מכל הזבל שהיא יצאה איתו, ושבאמת אכפת לי ממנה (שזה נכון) ומגיעה לה זוגיות כזו טובה. אני והיא הפכים מוחלטים - אני לגמרי סגור על עצמי, הרגליים שלי חזק על הקרקע ואני יודע בדיוק מה אני עושה עם עצמי. ובגדול מחפש יציבות. הראש שלי, והחברים הכי טובים שלי שבאמת אכפת להם ממני ומכירים אותי - אומרים לי לחתוך, כי אני נקשר ונכנס לתוך הקשר הזה עמוק מדי ושיש כאן סכנה אמיתית להיפגע חזק. אני פשוט לא מסוגל לחתוך את זה - נקשרתי אליה וזה מאוחר מדי. אני מבין שהיא לא באותו המקום - גם בגלל שהיא מנוסה יותר וגם בגלל שהיא עסוקה בלחפש את עצמה.
זה מעסיק אותי המון - ברמה שקצת מקשה עליי לתפקד. מצד אחד הראש שלי מריץ תמונות של כל הדברים שחוויתי איתה לאחרונה - מצד שני אני מסתובב כל היום עם תחושה של אבן כבדה על הלב - כאילו איזה אסון עומד לקרוב ואני עומד לחטוף מכה שיהיה לי קשה לקום ממנה, להמשיך הלאה ולמצוא זוגיות טובה. ובאיזשהו מקום אני רואה גם כאן פוטנציאל - אבל יכול להיות שאני סתם משלה את עצמי.
סליחה על חפירת העל - אשמח לקצת עצה ותמיכה. ואשתדל להשתתף בדיוני הפורום כמה שיותר ולתרום ממה שיש לי להגיד.
שלום לכולם,
אני חדש בפורום, ומאוד שמח שמצאתי אותו - כנראה שזה נכון, misery loves company
זוגיות כרגע היא הדבר שאני הכי רוצה בעולם. לאחרונה ידידה שלי הכירה לי חברה שלה, היה קליק מהדייט הראשון (שהיה הראשון בחיי). בחורה מדהימה שלצערי הרב נמצאת בתקופה בחיים שלה בה היא לא סגורה על שום דבר, ובעיקר עסוקה בלחפש את עצמה. קשה לנהל זוגיות יציבה במצב הזה. כל המצב הזה אצלה התחיל אחרי שהיא נפרדה מהארוס שלה אחרי 5 שנות זוגיות, לאחר שהוא בגד בה עם חברה שלה. אנחנו יחד חודש, איתה הייתה הנשיקה הראשונה שלי, איתה החזקתי ידיים פעם ראשונה ואיתה ישנתי פעם ראשונה באותה מיטה (הייתה במחזור כשזה קרה, אחרת היה קורה שם מעבר - ואם נישאר יחד כנראה שגם יקרה) . ה-מ-ו-ן חוויות לחודש אחד. הבעיה, שבמסגרת החיפושים שלה היא מתכננת טיול של 4-5 חודשים, אליו היא תצא בעוד חודשיים. דיברנו על זה, היא אומרת שמצד אחד היא לא רוצה לפגוע בי והיא לא צריכה את הזוגיות הזאת על הראש בתקופה הזו בחיים שלה ומצד שני היא אומרת שאני בחור טוב ששונה מכל הזבל שהיא יצאה איתו, ושבאמת אכפת לי ממנה (שזה נכון) ומגיעה לה זוגיות כזו טובה. אני והיא הפכים מוחלטים - אני לגמרי סגור על עצמי, הרגליים שלי חזק על הקרקע ואני יודע בדיוק מה אני עושה עם עצמי. ובגדול מחפש יציבות. הראש שלי, והחברים הכי טובים שלי שבאמת אכפת להם ממני ומכירים אותי - אומרים לי לחתוך, כי אני נקשר ונכנס לתוך הקשר הזה עמוק מדי ושיש כאן סכנה אמיתית להיפגע חזק. אני פשוט לא מסוגל לחתוך את זה - נקשרתי אליה וזה מאוחר מדי. אני מבין שהיא לא באותו המקום - גם בגלל שהיא מנוסה יותר וגם בגלל שהיא עסוקה בלחפש את עצמה.
זה מעסיק אותי המון - ברמה שקצת מקשה עליי לתפקד. מצד אחד הראש שלי מריץ תמונות של כל הדברים שחוויתי איתה לאחרונה - מצד שני אני מסתובב כל היום עם תחושה של אבן כבדה על הלב - כאילו איזה אסון עומד לקרוב ואני עומד לחטוף מכה שיהיה לי קשה לקום ממנה, להמשיך הלאה ולמצוא זוגיות טובה. ובאיזשהו מקום אני רואה גם כאן פוטנציאל - אבל יכול להיות שאני סתם משלה את עצמי.
סליחה על חפירת העל - אשמח לקצת עצה ותמיכה. ואשתדל להשתתף בדיוני הפורום כמה שיותר ולתרום ממה שיש לי להגיד.
