חדש כאן...

[a m n e s i a c 1]

חדש כאן...

לא ממש יודע מה להגיד.... באיזהשהו מקום קצת מפחיד לכתוב פה... להודות שאני שייך..... אולי כן אולי לא... זה לא משנה.... אני משוחרר מהצבא.... ואני מתקשה לצאת.... עבדתי קצת למדתי קצת... נחנק כבר בבית אבל מפחד לצאת... למה זה מה יש בארבע הקירות פה שכולכך מגנים? זה לא שאני לא יוצא בכלל פשוט זה יציאה למשימות ברורות... מחשבה על לעבוד עם אנשים ושצריך להיות נחמד כל היום ואו זה מעייף אותי ממש מעייף... יש לי חברה מקסימה מתוקה... איך אני אוכל להגיד לה כל מה שאני מרגיש היא רוצה מישהו חזק היא צריכה אותי ואני עם השטות הזה עם המחסום הלא יאומן הזה... לא מצליח לשמור על קשר עם אנשים זה דורש יותר מידי אפילו לדבר בטלפון זה מעמסה..... אברבנל?

 

[l i r o n R]

../images/Emo24.gifמה פתאום!

מה יש ב-4 הקירות הללו אה? שאלה טובה... תחושת הביטחון הבלתי מוסברת. קודם כל, כל הכבוד על זה שאתה בכלל כותב ומשתף אותנו, הגעת למקום עם המון חום ותמיכה ואין לך מה לחשוש...כאן תקבל המון אומץ... בנוגע לחברה שלך, אני משוכנעת שאם תדבר איתה על מה שכואב לך ומה שעובר עלייך היא תתמוך בך, תעמוד לצידך ותהיה מה שהיא אמורה להיות- חברה. אין כל רע בזה שבת הזוג תתמוך בך, כשם שאני משוכנעת שאתה תמכת, תומך ותתמוך בדברים שונים. כולנו נשברים לעיתים, זה לא עושה אותנו חלשים, להיפך, זה עושה אותנו חזקים רק להודות בזה שאנו זקוקים לתמיכה חיצונית... תמיד יהיו אנשים שישמשו לך רשת ביטחון...אל תרגיש רע... ברוך הבא!! לירון...

 

[a m n e s i a c 1]

לנו הגברים קשה יותר

בלי לזלזל בנשים אבל מאיתנו יש ציפייה להיות ממולחים להיות חזקים... אבל זה קשה כשכל פעם שאתה יוצא מהבית אתה מרגיש כאילו אתה לוקח אוויר לפני צלילה ואז כשאתה מגיע "למקקום בהטוח" אתה כאילו משחרר נשימה זה מעייף... מה גורם לזה ככה סתם נבחרתי? או שעברתי דברים שאני לא זוכר?

 

[l i r o n R]

../images/Emo39.gifיש משהו בדברייך...

אבל למרות כל מה שאמרת, אני בטוחה שמערכת היחסים שלך עם החברה שלך מספקת לך במקום מסוים את "המקום הבטוח" שאתה משתוקק לו לעיתים... אי אפשר לצפות מבן אדם להיות לנצח חזק וממולח...הרי זה לא אנושי, אתה מסכים איתי? להיפך, לדעתי, לגלות חולשה אצל גבר, בייחוד אצל בן הזוג מראה דבר ראשון על אמון עצום, שבעקבותיו מגיעה הפתיחות...זה כ"כ חשוב. אם אתה מרגיש שאתה לא יכול להיות חלש לידה, אז אתה צריך לבחון את המצב... משום שאתה צריך להרגיש הכי בנוח לידה...תחשוב על זה כמו על מחלה פיזית, על שפעת...הרי גם אז אתה חלש, והיא שם לצידך...אז זה לא שונה כ"כ...אמנם מדובר על השתפכות נפשית, אבל אתה צריך להרגיש שיש לך עם מי לדבר גם על זה. מה גורם לכך? אין לכך תשובה מוגדרת. כל אחד הוא מקרה לגופו. אצל כל אחד יש טריגרים שונים, לסימפטומים שונים, לרגשות שונים, לדברים שהוא עובר ולדרכי ההתמודדות שלו עם זה... חשבת על טיפול מקצועי?

 

[גילה זילברמן]

מחמם את הלב לירון ../images/Emo24.gif

לקרוא שאת כותבת "הגעת למקום עם המון חום ותמיכה ואין לך מה לחשוש...כאן תקבל המון אומץ..." זה לא מובן מאליו ואני שמחה שהפורום נתפס כמקום כזה.

 

[גילה זילברמן]

מה פתאום אברבאל?! ../images/Emo140.gif

החשש שאתה מביע לגבי מקומך באברבנל, מרמז מדוע כל כך קשה לך להרגיש חלש. כאילו להרגיש חלש לפעמים זה אומר שאתה כבר צריך אשפוז. כל כך קשה לך לקבל חולשה כחלק ממך, כחלק מהדמוי העצמי שלך כאדם, כגבר. נראה לי שלא לקבל טפול יהיה חבל. בין אם זה טפול תרופתי ובין אם בשיחות- אני ממליצה לך לנסות לעזור לעצמך, בלי שזה ייחשב בעיניך שאתה משוגע או חלש או לא גבר בשל כך. אולי מאמר בשם שנוי גשות במאמרי הפורום, יעזור לך, אולי לוח ההתמודדות ואולי במאמר בשם הודעות מומלצות תוכל לראות איך אנשים רגילים מהישוב מתמודדים עם מצבים של חרדה ודכאון בחיי היום יום וזוכים בנצחונות קטנים ולעיתים במלחמה כולה.