יהדות בשבילך
New member
חדש! פינת המושג השבועי!
מקווה שבעזרת ה' נצליח להתמיד בכך... מושג השבוע: "פדיון הבן " פדיון הבן היא מצווה לפיה על האב לפדות בן שהוא בכור לאמו לאחר שחלפו 30 יום מלידתו, על ידי תשלום של חמישה שקלים (בלשון חז"ל "סלעים"), שהם מטבעות כסף טהור, לידי אדם שהוא כהן. המצווה מלווה בטקס חגיגי ובו נאמרים טקסטים מסוימים ונערכת סעודה גדולה. סיבת המצווה: בכל דבר שהוא יצירה ראשונית ובכורית יש כוח מסוים. בכורי מצרים העתיקה השתמשו בכוחם כדי לחזק את הצד השלילי והמכושף, ואילו בכורי ישראל הוקדשו לעבודת המשכן, וזאת לאחר שניצלו ממכת הבכורות שנחתה על בכורי מצרים. מאוחר יותר, בני ישראל ובכוריהם חטאו בחטא העגל, למעט שבט לוי שלא חטא. לפיכך הכוהנים, בני שבט לוי, קיבלו מאז את תפקיד הבכורות בעבודות הקודש והמקדש. כל בן בכור נולד אפוא באופן טבעי עם כוח של קדושה , וכדי שיוכל לעסוק גם בענייני החול של העולם הזה, צריך לפדותו, כלומר לשחרר אותו אנרגטית מעול הקדושה. בכור החייב בפדיון, הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאימו, כלומר הוולד הראשון שנולד לאם ללא הפלות קודמות, שנולד בלידה טבעית ולא ב ניתוח קיסרי. אם האב הוא כהן או לוי, או האם הינה בת כהן או בת לוי, הבכור אינו חייב בפדיון. מכיוון שזו מצווה נדירה, משתדלים לקיימה בהידור, מזמינים הרבה אורחים, ועורכים סעודה גדולה (סעודת מצווה), עם בשר,יין ומיני מטעמים. נהוג להלביש את התינוק בבגדי פאר, התינוק מובל על מגש כסף ובו תכשיטי זהב וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן. האב אומר טקסט מסוים, נותן לכהן את כסף הפדיון, ולוקח את בנו. הכהן מברך על גביע יין ברכת "בורא פרי הגפן", מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו ב ברכת כוהנים. בסעודה זו נהוג גם לפרסם ולהזכיר את החסד שעשה ה' עמנו בעת שהוציאנו ממצרים, כשהרג את בכוריהם ואת בכורינו הציל. אומרים שיש מעלה רוחנית גדולה בהשתתפות בסעודת פדיון הבן, שכל האוכל ממנה, באופן פרדוכסאלי נחשב לו כאילו צם 84 צומות. מומלץ לקיים את המצווה מיד לאחר 30 יום מהלידה, אבל בכור יהודי שלא נפדה, יכול (ומומלץ) לפדות את עצמו בכל גיל. (מי שמעוניין ומחפש כהן לפדיון הבן, ניתן להזמין את רפאל כהן שישתדל להגיע ללא תשלום לטקס הפדיון www.raphael-cohen.com
מקווה שבעזרת ה' נצליח להתמיד בכך... מושג השבוע: "פדיון הבן " פדיון הבן היא מצווה לפיה על האב לפדות בן שהוא בכור לאמו לאחר שחלפו 30 יום מלידתו, על ידי תשלום של חמישה שקלים (בלשון חז"ל "סלעים"), שהם מטבעות כסף טהור, לידי אדם שהוא כהן. המצווה מלווה בטקס חגיגי ובו נאמרים טקסטים מסוימים ונערכת סעודה גדולה. סיבת המצווה: בכל דבר שהוא יצירה ראשונית ובכורית יש כוח מסוים. בכורי מצרים העתיקה השתמשו בכוחם כדי לחזק את הצד השלילי והמכושף, ואילו בכורי ישראל הוקדשו לעבודת המשכן, וזאת לאחר שניצלו ממכת הבכורות שנחתה על בכורי מצרים. מאוחר יותר, בני ישראל ובכוריהם חטאו בחטא העגל, למעט שבט לוי שלא חטא. לפיכך הכוהנים, בני שבט לוי, קיבלו מאז את תפקיד הבכורות בעבודות הקודש והמקדש. כל בן בכור נולד אפוא באופן טבעי עם כוח של קדושה , וכדי שיוכל לעסוק גם בענייני החול של העולם הזה, צריך לפדותו, כלומר לשחרר אותו אנרגטית מעול הקדושה. בכור החייב בפדיון, הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאימו, כלומר הוולד הראשון שנולד לאם ללא הפלות קודמות, שנולד בלידה טבעית ולא ב ניתוח קיסרי. אם האב הוא כהן או לוי, או האם הינה בת כהן או בת לוי, הבכור אינו חייב בפדיון. מכיוון שזו מצווה נדירה, משתדלים לקיימה בהידור, מזמינים הרבה אורחים, ועורכים סעודה גדולה (סעודת מצווה), עם בשר,יין ומיני מטעמים. נהוג להלביש את התינוק בבגדי פאר, התינוק מובל על מגש כסף ובו תכשיטי זהב וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן. האב אומר טקסט מסוים, נותן לכהן את כסף הפדיון, ולוקח את בנו. הכהן מברך על גביע יין ברכת "בורא פרי הגפן", מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו ב ברכת כוהנים. בסעודה זו נהוג גם לפרסם ולהזכיר את החסד שעשה ה' עמנו בעת שהוציאנו ממצרים, כשהרג את בכוריהם ואת בכורינו הציל. אומרים שיש מעלה רוחנית גדולה בהשתתפות בסעודת פדיון הבן, שכל האוכל ממנה, באופן פרדוכסאלי נחשב לו כאילו צם 84 צומות. מומלץ לקיים את המצווה מיד לאחר 30 יום מהלידה, אבל בכור יהודי שלא נפדה, יכול (ומומלץ) לפדות את עצמו בכל גיל. (מי שמעוניין ומחפש כהן לפדיון הבן, ניתן להזמין את רפאל כהן שישתדל להגיע ללא תשלום לטקס הפדיון www.raphael-cohen.com
