זיוית המקורית
New member
חובה לקרוא
אני חושבת שהיא די סיכמה את כל מה שניסינו להגיד כאן.. נכתב על ידי פלפלת: אם אנחנו (הנשים) מובילות, אתם משתעממים, אתם מרגישים נשלטים, לא טוב לכם. אם אתם (הגברים) יוזמים, עושים, הולכים, חוזרים, מתקשרים, טורחים, עניינים, זה לא נראה לנו, פיתום אתם זמינים מדי, חסר לנו מישו שיתחשק להשיג. אם אנחנו נכנסות למיטה אחרי פגישה או שתיים, כי בא לנו סקס, אחר כך אנחנו נשארות שבועיים וחצי עם המחשבה – זיין אותי, לא זיין אותי. ואולי אתם מהצד השני אומרים – הייתי צריך לשכב איתה, לא הייתי צריך. ולא משנה שזה אקט הדדי, ולא משנה ששני אנשים מזדיינים ואפאחד לא מזיין אף אחד, אבל מה לעשות, ככה החברה השרישה לנו בלשון ובראש. כולנו יודעים להיות ישירים, וכולנו יודעים לשחק משחקים. אם אנחנו ישירים – אז לצד השני נמאס.... יצאנו לדייט, התלהבנו, בא להתקשר - יללה, או אולי בעצם לא נמתח קצת את הזמן, נשחק טיפה. ואם אנחנו משחקות – אז אתם בוכים שאנחנו קשות, שלפצח את קוד המחשבה הנשית זה בלתי אפשרי ולמה זה ככה וכוס אמק.ואם אנחנו מוצאות חן בעיניכם, ואתם מתקשרים ויוזמים וכל העניין, אז אנחנו חושבות..... הוא טוב מדי, הוא בסדר מדי... אין לו מספיק פלפל.... אז ככה שיוצא שאנחנו יותר מדי זמן עסוקים בלשער השערות, ולנסות ולקרוא מחשבות, ולחשוב מה אומרים על זה ומה לא אומרים, ולשאול את כל הסובבים אותנו, ולתהות מה זה אומר אם יש לו ארנק עם סקוץ' או מה זה אומר אם היא עושה את התנועה ההיא, ולחשוב שעתיים מה ללבוש – משו קז'ואל, או משו סקסי, צמוד או לוס, ולחשב אם יומיים או שבועיים אחרי ששוכבים אפשר להפרד או לא, ואיך להפרד, באס אמ אס, או בטלפון, או פנים אל פנים או לשלוח את החברה שהכירה בינינו, ולנסות להבין למה הוא התכוון כשהוא ציין, וואו, את בחורה עם כוח, ומה היא תחשוב אם אני אומר שנורא נהניתי ואני אשמח לראות אותה שוב, ואם אני נורא נמשך אליה ונורא רוצה אותה איך אני אעשה את זה מבלי שהיא תחשוב שאמרתי את זה רק כדי להוביל לשמה. ואם להפתח או לא, כי נפגע, או לא. לפני שבוע מצאתי שקית ענקית עם מכתבי אהבה, צהובים כאלה, ששלחו בחורות לאבא'שלי, "אני מתגעגעת לנשיקתך החמה" "איש יקר,חיבוקך לא מש מזכרוני" ועוד כלמיני כאלה (אבא שלי היה מבוקש, מתסבר... מעניין שרק מאמא שלי לא מצאתי מכתב... מממ... ) אמנם אני צעירה מדי מכדי להתגעגע לפעם, אבל יחד עם זאת, ויחד עם הידיעה הזו שפעם היה גם הרבה רע, והרבה סגירות, והרבה צרות אופקים, ולא ידעו הרבה, להעיז לא היה בלקסיקון, לרצות ולומר את שליבך לא היה כל כך קל....... וברור שכל מה שיש היום, לרוב, היה גם פעם, אבל הריח מהתקופה ההיא (ולא הנפתלין) מריח כמו משו נעים יותר, תמים יותר, כל מיני יותר. אל תבינו אותי לא נכון - אני מברכת על הזכות שניתנה לי לבחור, אבל אני מרגישה לעיתים קרובות שגדולה עליי כל הבחירה הזו, השפע הזה, היותר מדי הזה... הרדיפה אחרי הזנב של עצמנו. לפעמים אני חושבת מה היה אם חייתי פעם. ויותר מלפעמים חבל לי שכל מה שקורה הרבה פעמים עוצר אותנו מלהיות הכי אנחנו, להוריד את כל המסיכות, לעזוב את כל ה"חוקים" הלא כתובים האלה, פשוט להיות.
אני חושבת שהיא די סיכמה את כל מה שניסינו להגיד כאן.. נכתב על ידי פלפלת: אם אנחנו (הנשים) מובילות, אתם משתעממים, אתם מרגישים נשלטים, לא טוב לכם. אם אתם (הגברים) יוזמים, עושים, הולכים, חוזרים, מתקשרים, טורחים, עניינים, זה לא נראה לנו, פיתום אתם זמינים מדי, חסר לנו מישו שיתחשק להשיג. אם אנחנו נכנסות למיטה אחרי פגישה או שתיים, כי בא לנו סקס, אחר כך אנחנו נשארות שבועיים וחצי עם המחשבה – זיין אותי, לא זיין אותי. ואולי אתם מהצד השני אומרים – הייתי צריך לשכב איתה, לא הייתי צריך. ולא משנה שזה אקט הדדי, ולא משנה ששני אנשים מזדיינים ואפאחד לא מזיין אף אחד, אבל מה לעשות, ככה החברה השרישה לנו בלשון ובראש. כולנו יודעים להיות ישירים, וכולנו יודעים לשחק משחקים. אם אנחנו ישירים – אז לצד השני נמאס.... יצאנו לדייט, התלהבנו, בא להתקשר - יללה, או אולי בעצם לא נמתח קצת את הזמן, נשחק טיפה. ואם אנחנו משחקות – אז אתם בוכים שאנחנו קשות, שלפצח את קוד המחשבה הנשית זה בלתי אפשרי ולמה זה ככה וכוס אמק.ואם אנחנו מוצאות חן בעיניכם, ואתם מתקשרים ויוזמים וכל העניין, אז אנחנו חושבות..... הוא טוב מדי, הוא בסדר מדי... אין לו מספיק פלפל.... אז ככה שיוצא שאנחנו יותר מדי זמן עסוקים בלשער השערות, ולנסות ולקרוא מחשבות, ולחשוב מה אומרים על זה ומה לא אומרים, ולשאול את כל הסובבים אותנו, ולתהות מה זה אומר אם יש לו ארנק עם סקוץ' או מה זה אומר אם היא עושה את התנועה ההיא, ולחשוב שעתיים מה ללבוש – משו קז'ואל, או משו סקסי, צמוד או לוס, ולחשב אם יומיים או שבועיים אחרי ששוכבים אפשר להפרד או לא, ואיך להפרד, באס אמ אס, או בטלפון, או פנים אל פנים או לשלוח את החברה שהכירה בינינו, ולנסות להבין למה הוא התכוון כשהוא ציין, וואו, את בחורה עם כוח, ומה היא תחשוב אם אני אומר שנורא נהניתי ואני אשמח לראות אותה שוב, ואם אני נורא נמשך אליה ונורא רוצה אותה איך אני אעשה את זה מבלי שהיא תחשוב שאמרתי את זה רק כדי להוביל לשמה. ואם להפתח או לא, כי נפגע, או לא. לפני שבוע מצאתי שקית ענקית עם מכתבי אהבה, צהובים כאלה, ששלחו בחורות לאבא'שלי, "אני מתגעגעת לנשיקתך החמה" "איש יקר,חיבוקך לא מש מזכרוני" ועוד כלמיני כאלה (אבא שלי היה מבוקש, מתסבר... מעניין שרק מאמא שלי לא מצאתי מכתב... מממ... ) אמנם אני צעירה מדי מכדי להתגעגע לפעם, אבל יחד עם זאת, ויחד עם הידיעה הזו שפעם היה גם הרבה רע, והרבה סגירות, והרבה צרות אופקים, ולא ידעו הרבה, להעיז לא היה בלקסיקון, לרצות ולומר את שליבך לא היה כל כך קל....... וברור שכל מה שיש היום, לרוב, היה גם פעם, אבל הריח מהתקופה ההיא (ולא הנפתלין) מריח כמו משו נעים יותר, תמים יותר, כל מיני יותר. אל תבינו אותי לא נכון - אני מברכת על הזכות שניתנה לי לבחור, אבל אני מרגישה לעיתים קרובות שגדולה עליי כל הבחירה הזו, השפע הזה, היותר מדי הזה... הרדיפה אחרי הזנב של עצמנו. לפעמים אני חושבת מה היה אם חייתי פעם. ויותר מלפעמים חבל לי שכל מה שקורה הרבה פעמים עוצר אותנו מלהיות הכי אנחנו, להוריד את כל המסיכות, לעזוב את כל ה"חוקים" הלא כתובים האלה, פשוט להיות.
