חובה מוסרית וחובה חוקית
לפני כ-12 שנים התגלתה אצלי ציסטה בראש ולאחר זמן מה עברתי ניתוח במוח להסרתה, הרופא אמר שבגלל העובדה הזאת אני יכול לבחור לא לשרת בצבא, אבל אמרתי שאני רוצה לתרום (הייתי בערך בן 13). עברו 4 שנים ועברתי את התהליך של הצו הראשון בלשכת הגיוס, נקבע לי תאריך והכל נראה מבטיח (פחות או יותר) אפילו קיבלתי פרופיל 97! (אלוהים יודע איך). כיוון שאני בן יחיד, ובגלל שידעתי שאני יכול לתרום במקום לא קרבי, החלטתי לא ללכת במסלול הזה. עברה עוד שנה, ובביקורת שגרתית התגלה שהציסטה בראש חזרה לגודל הקודם. דיווחתי על זה לצבא, וקיבלתי שוב זימון ללשכה, בה אמרו לי שאני פטור משירות. הייתי בשוק. אחרי התייעצות עם בני משפחה החלטתי להתנדב, ההליך לקח בערך שנה, ושרתתי 3 שנים בבסיס אי שם בארץ. לפני הגיוס (וגם בזמן השירות) היו ששאלו אותי למה אני צריך את זה, שאני יכול עכשיו להתחיל את החיים, אבל אני אמרתי שזה משהו שאני רוצה לעשות, לא בגלל סיבות ציוניות, אלא כי לדעתי זה חשוב, וזאת הייתה הבחירה שלי. באותה תקופה הייתה לי תמונה ברורה של המצב שלי, היה לי פטור וחשבתי שאם אחליט לא להתגייס, לא תהיה לי בעיה בהמשך, הרי לא רימיתי או זייפתי תוצאות כדי לקבל אותו. אפילו שאלתי אנשים איך אחרים מגיבים לכאלה שלא עושים צבא, וקיבלתי תמיד את התשובה: "אם זה מוצדק, לא מתייחסים לזה", וכך התגייסתי. לפני חצי שנה השתחררתי וגיליתי שההגדרה של "משתמט" השתנתה פלאים, פתאום כל אחד שלא עושה צבא, גם מי שקיבל פטור כחוק וגם מי שקיבל במרמה נחשב למשתמט בעיני החברה. פתאום זו חובתנו לעשות איזשהו סוג של שירות למען המדינה והחברה, אחרת נישא עלינו קלון לדיראון עולם, המסר היה חד וברור, הוא הגיע משר הביטחון ומהרמטכ"ל, ומי כל מי שהיה לו מה להגיד בעניין. בפעם האחרונה שבדקתי ההגדרה של משתמט הייתה אדם שקיבל פטור שלא כחוק. גיליתי שאם הייתי בוחר בדרך השנייה ולא עושה צבא, הייתי היום נחשב למשתמט על מה ולמה? כשעניין חובת השירות הלאומי יופיע כחוק ליד החוק של חובת שירות בצבא, אז יהיה לנו על מה לדבר.