חובת הסרה מצד בעל שרת

[warhola]

חובת הסרה מצד בעל שרת

באתר מתפרסמים דברי דיבה, באופן מובהק ובוטה (קרי לא על תחום האפור). האם טענתו של בעל השרת ולפיה "עד שלא יקבל פניה מביהמ"ש או ממשטרה לא יסיר את הדברים" יכולה להישמע? שהרי לפעמיםה פניה למשטרה או לביהמ"ש כרוכה בעלויות רבות, ואם הדברים אשר מפורסמים מקיימים באופן מובהק את התנאים בחוק איסור לשון הרע, אז מה בדיוק הבעיה? האם בעל אתר כזה יחוב בנזיקין או יוכל להיות מואשם בפלילייים באם לא הסיר את החומר האסור? תודה, warhola

 

[יורם ליכטנשטיין]

ממש עכשיו

תליתי הודעה בבלוג שלי על אחריות צדדים שלישיים באינטרנט. נכון שזה לא עונה בדיוק לשאלתך, אבל העקרונות מוסברים שם. שים לב שהפסיקה הישראלית מעט שונה. באופן עקרוני, ובלי להכנס לפרטי מקרה ספציפי , עובדת הידיעה על המקרה וההתעלמות ממנה (אם תוכל להוןכיח ידיעה אמיתית ועניינית חד משמעית) יכולה להטיל על הספק אחריות שאולי לא היתה מוטלת עליו קודם לכןן (למרות שלפםי הדין הישראלי גם האחריות "קודם לכן" קיימת. לפחות לפי החוק, אם לא לפי הפסיקה). הטענה שלא יסיר אם לא יקבל פניה מבית משפט או משטרה יכולה להשמע כי אתה לא יכול למנוע את זה ממנו, אבל יתכן שבעתיד ייפסוק בית משפט שתשובה כזו אינה מספקת אם הוצגו בפניו ראיות טובות. וכמובן - יתכן שלא.... החבות בנזיקין/בפלילים תלויה בהתקיימות הנסיבות לכל אחת מהעילות. גם אני עורך דין.

 

[עו~ד דורון זיסו]

מעבר לתשובתו של יורם

אענה לך על התחום הפלילי. הנפגע יכול להגיש תלונה למשטרת ישראל והסיכויים שתלונה כזאת תטופל ולא תסגר, הם בערך 0.000000000000000001% לצד הנפדע יש זכות להגיש קובלנה פרטית ובכך להפוך את בעל השרת לנאשם, לנאשם. הסיכויים שהנאשם יחוייב בדין פלילי הם נמוכים ביותר וזאת מכמה סיבות. אחת הסיבות היא שהעבירה הפלילית כוללת בחובה מרכיב נפשי . הסיבה השניה היא שאת המרכיב הזה, יש להוכיח ואני לא אכנס כאן לדקויות, של עד כמה אפשר להפעיל את החזקה שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. הסיבה השלישית היא שכדי להרשיע אדם במשפט פלילי, יש צורך להוכיח את אשמתו מעל לכל ספק סביר, להבדיל הוכחת תביעה אזרחית, המוכרעת לפי מאזן ההסתברויות. כלומר, אם תדמיין לך את בית המשפט כמזניים, במשפט אזרחי התובע צריך להכביד על הצלחת במשקל של 51% כדי לזכות ואילו במשפט פלילי, די לנאשם שהוא מצליח להניח על הצלחת שלו, משהו די קל, שנקרא ספק סביר (אך לא קל כנוצה, כגון ספק סתם). אפשר להרהר פילוסופית על השאלה מה זה בדיוק בפק סביר ומה זה ספק סתם. כאשר אתה מנהל קובלנה פרטית, אתה עושה את זה על משאביך שלך, שזה אומר, המשטרה לא עושה עבורך חקירה, לא גובה אימרות תחת אזהרה, ואתה צריך להפעיל חוקרים, הפרקליטות לא מטפלת, אלא אתה צריך למנות עו"ד וכל זה כמובן, על חשבונך. מסיבות אלה, רוב האנשים לא נכנסים להרפתקאות כאלה.

 

[John the Savage]

די ../images/Emo32.gif

אני אמנם סוטה כאן מנושא הדיון, אבל יש כאן נקודה שניראיתה לי תמיד מאד מטרידה במשפט האזרחי ... העובדה שאני יכול לקיים משפט תוך שימוש במשאבי האישיים אומרת למעשה שכשיש אי-סימטריה במשאבים נוצר מצב בו יש יתרון מאד לא הוגן שמאפשר לצד מרובה המשאבים להשתמש בעצם המשפט עצמו - ולא משנה מה יהיו תוצאותיו, בתור נשק. כאשר אדם פרטי מעוניין להגיש תביעת דיבה בהליך אזרחי, הוא ירתע מכך משום שבד"כ זה לא מצדיק את המשאבים לעשות זאת. לחברה, לעומת זאת, יש בד"כ כיסים מספיק עמוקים בכדי לנהל משפט דיבה ארוך ומתיש, ואפילו אם אני צודק לחלוטין ואוכל להשתמש בסופו של דבר בהגנות כגון "אמת דיברתי", עצם האיום שבהליך המשפטי והוצאות הכרוכות בו יגרמו לרוב האנשים להתקפל. העדר מנגון איזון בעניין הזה הוא דבר די מטריד לטעמי.

 

[עו~ד דורון זיסו]

כעיקרון, זה המצב.

יש לי רק הסתייגויות קלות, בזה שיש גם אנשים פרטיים בעלי אמצעים אדירים ויש גם חברות שאין להן משאבים. כעיקרון, בהחלט יש מקרים שצד בעל אמצעים משתמש בהליכים משפטיים כמחבש כלכלי, הוא יודע שהוא לא יזכה במשפט אך כי הוצאות המשפט יכבידו על הצד שכנגד. נתקלים בדברעם האלה כמעט מידי יום. הפתרון אמור להיות בכך שאם בית המשפט נוכח שבעל דין עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, הוא יחייב אותו בהוצאות לדוגמא, ואולם, קריסת הצד שכנגד עלולה להתרחש קודם. אבל דווקא דע לך שיש לא מעט אנשים עקשנים שלא מתקפלים.