פעם עשיתי כאן פינה על דה גוסיפ
שזכתה למעט (או אפילו לאפס) תגובות.
אז הייתי שמח להרחיב שוב עליהם ועל האהבה שלי אליהם, אבל לא בטוח שיש טעם.
בכל מקרה - אני יכול למנות כאן רשימה ארוכה של אמנים להט"בים/גאים שאני אוהב, אבל אני דווקא חושב שיש משהו מבאס בלתייג אותם ככאלה.
כאילו - אנשים הם הרבה יותר מתווית אחת.
זה אותו דיון שיש לי לגבי התיוג "מוזיקה שחורה".
ובכלל - פוליטיקה של ייצוגים זה נושא שמעלה מבחינתי הרבה מחלוקות.
קח כל אמן "גאה" - תשים אותו בתוך התיוג הזה - וצמצמת אותו.
אז אוקיי, אני אגיד שאני אוהב את טרייסי צ'אפמן.
אבל האם היא רק "גאה"?
היא גאה, היא שחורה, היא אישה, היא אמריקאית - היא הרבה דברים! הזהות שלה היא מאוד מורכבת.
אני לא בטוח שכל אמן "גאה" היה רוצה את השיוך האוטומטי הזה למשהו שנקרא היום "קהילה".
ובכל זאת - אני חושב שהמוזיקה היא אחת הדרכים הטובות ביותר לקדם את הנושאים האלו.
כי כולם שומעים מוזיקה! יש אנשים הומופובים ששומעים במשך שנים אמן מסוים ולא יודעים בכלל שהוא גיי.
זה קרה עם ג'ורג' מייקל ואלטון ג'ון בזמנו. כשהם יצאו מהארון - פתאום אותם הומופובים היו צריכים לשאול את עצמם: היי, אז למה בעצם אני שונא הומואים? אולי אני צריך לחשוב על זה מחדש?
זאת קלישאה - אבל מוזיקה מקרבת בין לבבות.
היא גורמת לקהל לשים את התיוגים בצד ופשוט ליהנות מהמוזיקה.
וכשלא עושים את זה (ע"ע האמנים המחרימים את ישראל) - זה רק מראה עד כמה הכוח של המוזיקה הוא גדול.
הייתי רוצה שיותר יהודים ישמעו מוזיקה מוסלמית (ומוזיקה "מוסלמית" זה לא רק אום כולתום. אם אנחנו רוצים להתעסק בתיוגים - אז איפה אתם שמים את Shamir על המפה? האם הוא מוזיקאי "שחור"? "מוסלמי"? "אמריקאי"? - הוא כל אלה ביחד - והרבה יותר מזה! למה לצמצם בן אדם?).
שיותר הומופובים ישמעו מוזיקה של אמנים גאים.
שיותר שמאלנים ישמעו את אריאל זילבר ועמיר בניון.
שיותר ימנים ישמעו את יזהר אשדות.
וכן הלאה.
אני יכול להגיד שתוך כדי כך צריך לשים את התיוגים בצד.
אבל אני בעצם אפילו לא צריך להגיד את זה, כי בדרך כלל זה קורה אוטומטית.
השאפל בדיוק השמיע לי קודם את Killing Me Softly של הפוג'יז.
כן, אני עדיין כועס על לוריין היל, אבל מה לעשות - לא יכולתי בכלל להתנגד. המוזיקה, כשאתה מתחבר אליה, היא מכשפת אותך וגורמת לך לשים את כל המחלוקות בצד.
אני חושב שיש משמעות גדולה לכך שאמנים "גאים" כמו סיה וסאם סמית' הם היום שיא המיינסטרים.
אבל אולי צריך פשוט לתת לזה לקרות, בלי למהר ולקפוץ ולהלביש עליהם תגיות ולשייך אותם לקהילה מסוימת.
תנו לקהל להתחבר למה שעושה לו טוב, ועם הזמן הוא יפסיק בעצמו לייחס חשיבות לכל התיוגים האלה.
) בקיצור, תדסקסו על הנושא!
