חודשיים
תקציר הפרקים הקודמים למי שלא עקב: ללא ניסיון בכלל, נכנסתי לקשר שנמשך לראשונה בחיי מעבר לשני דייטים. והוא נמשך כבר חודשיים. עם מישהי שהיא כנראה הבחורה הכי מדהימה בעולם.
מה היה מאז העדכונים האחרונים? לא דברים דרמטיים. ואולי העובדה שאין דברים דרמטיים היא ממש חשובה, כי זה אומר שיש משהו מתמשך?
ישנו יחד בפעם השלישית, הפעם אצלי (ולכן גם הצלחתי לישון יותר מאשר בפעמיים הקודמות). עדיין רק ישנים. הקצב האיטי נוח לשנינו. אני עם החששות שלי וחוסר הניסיון שלי, היא עם החששות שלה (ככה היה לה נוח מאז ומתמיד, פלוס יש לה אישיוז אחרים, נקרא לזה עודף ניסיון זוגי). בכל מקרה, זה הוריד לי המון דאגות מהראש מאז שהיא אמרה שהקצב ממש סבבה לה. לא צריך לדאוג כל הזמן ואפשר פשוט לזרום.
אתמול פתחתי שוב את סוגיית ה(אין-)ניסיון שלי, קצת יותר לעומק (ועם הרבה פחות מבוכה מצידי, איזה כיף), והיא הבהירה יותר בבירור שזה ממש לא משנה לה. היא אמרה שמרוב הבחינות היא לא מתרשמת שאני ביישן (שזה טוב לשמוע שאני עומד ב"סטנדרטים"), למעט נקודות מסוימות בעבר - העובדה שהתחלתי איתה שלא בקטע של פנים מול פנים, והעובדה שלא נישקתי אותה במשך חודש והיא החליטה לנשק אותי. היה מעניין לשמוע את הצד שלה, היה מאוד מקל לדבר על זה ולהוריד את זה ממני.
בהתחלה מאוד דאגתי שהכל יתמוטט ויירד לטמיון בגלל איזו טעות קטנה שאני אעשה מחוסר ניסיון. אח"כ היתה תקופה שזה נרגע אצלי וזרמתי די טוב. עכשיו שוב מתעוררים דאגות, כי זה מחזיק מעמד וזה טוב, אז "מה יקרה אם...". אבל זורמים.
אני זורם די טוב עם העסק, אבל עדיין יש לי רגעים של מודעות גדולה מדי למה שקורה איתי או איתה או איתנו (שאני מניח שזה טבעי כשאתה חדש), דברים שאני לומד לומר או לא לומר ודברים שאני לומד לעשות או לא לעשות (שזה גם טבעי, הייתי מעדיף שלא יהיה, אבל היא זורמת לגמרי). ויש עוד דברים לא פשוטים ללמוד - להיות עם עוד מישהו. ללמוד להיות עצמי בלי לחשוש. ללמוד להפתח. ללמוד לקבל אחד את השני על מגבלותיו וחסרונותיו (היחסיים). להתמודד עם אתגרים.
עדיין יש בפנינו בעיות לוגיסטיות שמפריעות לנו, והן יותר מתסכלות אחרי חודשיים מאשר הן תסכלו אחרי חודש. אבל אנחנו מספיק "בעסק" כדי להמשיך אף על פי כן ולמרות הכל. אני קצת דואג שזה יתיש אותנו ולכן מתאמץ למצוא פתרונות יצירתיים, וזה לא קל. אבל זה בהחלט שווה את זה.
עד כאן מה שאני זוכר. זה יצא קצת חסר צורה אבל זה רק בגלל שלא היו דברים דרמטיים לספר. יש עוד כמה נקודות קטנטנות, אבל אני שוב ארגיש כמו ילד בן 12 אם אכתוב אותן, אז נוותר הפעם...
תקציר הפרקים הקודמים למי שלא עקב: ללא ניסיון בכלל, נכנסתי לקשר שנמשך לראשונה בחיי מעבר לשני דייטים. והוא נמשך כבר חודשיים. עם מישהי שהיא כנראה הבחורה הכי מדהימה בעולם.
מה היה מאז העדכונים האחרונים? לא דברים דרמטיים. ואולי העובדה שאין דברים דרמטיים היא ממש חשובה, כי זה אומר שיש משהו מתמשך?
ישנו יחד בפעם השלישית, הפעם אצלי (ולכן גם הצלחתי לישון יותר מאשר בפעמיים הקודמות). עדיין רק ישנים. הקצב האיטי נוח לשנינו. אני עם החששות שלי וחוסר הניסיון שלי, היא עם החששות שלה (ככה היה לה נוח מאז ומתמיד, פלוס יש לה אישיוז אחרים, נקרא לזה עודף ניסיון זוגי). בכל מקרה, זה הוריד לי המון דאגות מהראש מאז שהיא אמרה שהקצב ממש סבבה לה. לא צריך לדאוג כל הזמן ואפשר פשוט לזרום.
אתמול פתחתי שוב את סוגיית ה(אין-)ניסיון שלי, קצת יותר לעומק (ועם הרבה פחות מבוכה מצידי, איזה כיף), והיא הבהירה יותר בבירור שזה ממש לא משנה לה. היא אמרה שמרוב הבחינות היא לא מתרשמת שאני ביישן (שזה טוב לשמוע שאני עומד ב"סטנדרטים"), למעט נקודות מסוימות בעבר - העובדה שהתחלתי איתה שלא בקטע של פנים מול פנים, והעובדה שלא נישקתי אותה במשך חודש והיא החליטה לנשק אותי. היה מעניין לשמוע את הצד שלה, היה מאוד מקל לדבר על זה ולהוריד את זה ממני.
בהתחלה מאוד דאגתי שהכל יתמוטט ויירד לטמיון בגלל איזו טעות קטנה שאני אעשה מחוסר ניסיון. אח"כ היתה תקופה שזה נרגע אצלי וזרמתי די טוב. עכשיו שוב מתעוררים דאגות, כי זה מחזיק מעמד וזה טוב, אז "מה יקרה אם...". אבל זורמים.
אני זורם די טוב עם העסק, אבל עדיין יש לי רגעים של מודעות גדולה מדי למה שקורה איתי או איתה או איתנו (שאני מניח שזה טבעי כשאתה חדש), דברים שאני לומד לומר או לא לומר ודברים שאני לומד לעשות או לא לעשות (שזה גם טבעי, הייתי מעדיף שלא יהיה, אבל היא זורמת לגמרי). ויש עוד דברים לא פשוטים ללמוד - להיות עם עוד מישהו. ללמוד להיות עצמי בלי לחשוש. ללמוד להפתח. ללמוד לקבל אחד את השני על מגבלותיו וחסרונותיו (היחסיים). להתמודד עם אתגרים.
עדיין יש בפנינו בעיות לוגיסטיות שמפריעות לנו, והן יותר מתסכלות אחרי חודשיים מאשר הן תסכלו אחרי חודש. אבל אנחנו מספיק "בעסק" כדי להמשיך אף על פי כן ולמרות הכל. אני קצת דואג שזה יתיש אותנו ולכן מתאמץ למצוא פתרונות יצירתיים, וזה לא קל. אבל זה בהחלט שווה את זה.
עד כאן מה שאני זוכר. זה יצא קצת חסר צורה אבל זה רק בגלל שלא היו דברים דרמטיים לספר. יש עוד כמה נקודות קטנטנות, אבל אני שוב ארגיש כמו ילד בן 12 אם אכתוב אותן, אז נוותר הפעם...