ניריתסקוטלנד1
New member
חודש המודעות העולמי לתסמונת טוראט
אנחנו מעלים פה דברים שכתבה דנה שלו-
צעירה שפועלת השנה איתנו, ושנה הבאה תהיה בשירות לאומי בקבוצת המנהיגות שלנו! ❤
*
"ארבע- עשרה שנים מאז הופעתו של הטיק הראשון שלי. ארבע- עשרה שנים. מאז הגיעו, חלפו והתחלפו להם
עשרות סוגי טיקים- מצמוצים, כחכוחים, שיעולים... כמעט כל סוג אפשרי.
אז אני אציג את עצמי: אני דנה שלו, בת 20 ,חיה עם "המלווה האישי" שלי, תסמונת הטורט שלי, כבר 14
שנה. הטיק הראשון שלי הופיע בכיתה א'- התמודדות די קשה לילדה שנראית נורמטיבית למדי בגיל כזה. לא
מעט העירו לי בכיתה שהטיקים שלי מפריעים לתלמידים ללמוד, ואני – אף־ על־פי שידעתי שיש לי טיקים –
אמרתי להם "תתעלמו". רק בגיל 15 ,בדיוק בזמן לגיל ההתבגרות, אזרתי אומץ לספר לחבריי על התסמונת
שאני חיה איתה. ההקלה הייתה עצומה! Ending Happy ?לא כל- כך.
שלא תבינו אותי לא נכון, אם תפגשו אותי ברחוב כנראה לא תזהו את התסמונת אצלי, אבל תמיד יש התקפים
או רגעים מלחיצים שבהם הטיקים מופיעים הרבה יותר. תמיד יהיו האנשים ברחוב או באוטובוס שיתלחששו,
יביטו בעין עקומה או אפילו יהיו חצופים מספיק בשביל לשאול, אבל ממני זה לא ימנע לחיות חיים נורמטיביים.
לעולם לא אתן לטיקים שלי למנוע ממני לחיות חיים רגילים- אני ממשיכה לעשות את הדברים שאני אוהבת,
להיפגש עם חברים ולעסוק בתחביבים שלי. הטורט שלי הוא חלק ממי שאני היום, ואני גאה בו!
אז נכון, אני אמנם למדתי להשלים עם "המלווה האישי" שלי, אני אמנם חיה עם התסמונת הזו כר שנים רבות בשלום ואפילו גאה בה, אבל מה עם אלה שלא? מה עם אותם ילדים וילדות, נערים ונערות ואפילו
אנשים בוגרים שמתביישים בעצמם רק כי הם נולדו עם תסמונת שאינה בשליטתם?
החודש חל חודש המודעות לתסמונת טורט בכל העולם, אבל צריך להתחשב בבעלי התסמונת כל השנה. אתם
לא יודעים איך הם מרגישים עם עצמם כשיש להם התקף באמצע הרחוב, בכיתה או אפילו כשהם לבד בבית.
אז גם אם זה מרתיע אתכם כשאתם נתקלים באדם כזה בפעם הראשונה, תזכרו: הוא נורמטיבי לגמרי, פשוט
עם תוספת קטנה."
#מודעות_לתסמונת_טוראט_
אנחנו מעלים פה דברים שכתבה דנה שלו-
צעירה שפועלת השנה איתנו, ושנה הבאה תהיה בשירות לאומי בקבוצת המנהיגות שלנו! ❤
*
"ארבע- עשרה שנים מאז הופעתו של הטיק הראשון שלי. ארבע- עשרה שנים. מאז הגיעו, חלפו והתחלפו להם
עשרות סוגי טיקים- מצמוצים, כחכוחים, שיעולים... כמעט כל סוג אפשרי.
אז אני אציג את עצמי: אני דנה שלו, בת 20 ,חיה עם "המלווה האישי" שלי, תסמונת הטורט שלי, כבר 14
שנה. הטיק הראשון שלי הופיע בכיתה א'- התמודדות די קשה לילדה שנראית נורמטיבית למדי בגיל כזה. לא
מעט העירו לי בכיתה שהטיקים שלי מפריעים לתלמידים ללמוד, ואני – אף־ על־פי שידעתי שיש לי טיקים –
אמרתי להם "תתעלמו". רק בגיל 15 ,בדיוק בזמן לגיל ההתבגרות, אזרתי אומץ לספר לחבריי על התסמונת
שאני חיה איתה. ההקלה הייתה עצומה! Ending Happy ?לא כל- כך.
שלא תבינו אותי לא נכון, אם תפגשו אותי ברחוב כנראה לא תזהו את התסמונת אצלי, אבל תמיד יש התקפים
או רגעים מלחיצים שבהם הטיקים מופיעים הרבה יותר. תמיד יהיו האנשים ברחוב או באוטובוס שיתלחששו,
יביטו בעין עקומה או אפילו יהיו חצופים מספיק בשביל לשאול, אבל ממני זה לא ימנע לחיות חיים נורמטיביים.
לעולם לא אתן לטיקים שלי למנוע ממני לחיות חיים רגילים- אני ממשיכה לעשות את הדברים שאני אוהבת,
להיפגש עם חברים ולעסוק בתחביבים שלי. הטורט שלי הוא חלק ממי שאני היום, ואני גאה בו!
אז נכון, אני אמנם למדתי להשלים עם "המלווה האישי" שלי, אני אמנם חיה עם התסמונת הזו כר שנים רבות בשלום ואפילו גאה בה, אבל מה עם אלה שלא? מה עם אותם ילדים וילדות, נערים ונערות ואפילו
אנשים בוגרים שמתביישים בעצמם רק כי הם נולדו עם תסמונת שאינה בשליטתם?
החודש חל חודש המודעות לתסמונת טורט בכל העולם, אבל צריך להתחשב בבעלי התסמונת כל השנה. אתם
לא יודעים איך הם מרגישים עם עצמם כשיש להם התקף באמצע הרחוב, בכיתה או אפילו כשהם לבד בבית.
אז גם אם זה מרתיע אתכם כשאתם נתקלים באדם כזה בפעם הראשונה, תזכרו: הוא נורמטיבי לגמרי, פשוט
עם תוספת קטנה."
#מודעות_לתסמונת_טוראט_