היום הייתי חרוצה
קמתי ב-11.00, כיסחתי את המצעים מהמיטה שלי, שהיא בעצם ספה כפולה,
עם ארגז מצעים, שהפך למחסן, פירקתי את הספה וניקיתי טוב את ארגז
המצעים, הוצאתי משם את מה שהיה ואני אשאל את ילדי אם מישהו מהם רוצה
את זה, אם לא,אני אתן את זה לבית מעשים טובים, שנמצא לא רחוק ממקום
מגורי, אל תצחקו ממני, עשיתי את זה, למרות שמחר תגיע העוזרת, אבל
אף עוזרת לא עשתה ולא תעשה את העבודה הזאת, כלבבי, אז אני פעם בכמה זמן
עושה את זה וזה בסדר,
אתמול בערב היינו מוזמנים לארוחת חג אצל הבן הגדול רזי ואשתו נתי,
שחר עם הבנות באו לקחת אותנו, אז אדזה, זה בדיוק כמו שכתבת וגם
אני, הם דיברו ביניהם, על דברים שאנחנו לא מתמצאים בהם, בעיקר
על מה ואיך מסתדרים עם כספים בטיולים לחו"ל, על תכנון החתונה
של שני הניצנים, על איך ומה סול אוכלת ובעיקר לא אוכלת, גם קצת
ביאס אותי שלמרות שהם יודעים שאני לא סובלת את הטעם ואת הריח
של פלפלים ממולאים, הכינו את זה , וגם באותו הסיר ולא בסיר נפרד,
הכינו ארטישוק ממולא, שגם את זה לא יכולתי לאכול, כי זה קיבל
את הטעם והריח של הפלפלים, נכון שהם לא חייבים לסבול בגללי, כי
בעצם כולם זללו את זה, אבל לפחות יכלו להתחשב ולבשל בסיר אחר
את הארטישוקים שאני כן אוהבת, כשאני הייתי מזמינה אלי, תמיד
התחשבתי במה שכל אחד כן או לא אוכל, זה גם התחיל בשעה מאוחרת,
שלא מתאימה לנו וגם לנאוה שניצן נסע במיוחד להביא אותה ומי יודע
באיזה שעה החזירו אותה, אנחנו יצאנו משם ב-22.30, למזלי עוד הצלחתי
להגיע בדיוק בזמן ולראות בשידור חוזר, סדרה שאני מאד אוהבת וכמובן
גם אכלתי משהו קטן, כי לא שבעתי שם.
טוב, אז זה סוף הקיטור להיום,
הדסה, אני לא מקנאה במה שאת עוברת, להיות קרבן לעצבים של בן זוג במתח,
זה מאד לא נעים וצריכים המון כוחות נפשיים כדי להתמודד עם זה, מי כמוני
מכירה את זה, אני רק מקווה, שהתשובות תהיינה טובות והכל יסתדר.