חודש מבאס :-\
כתבתי פה לפני כמה שבועות... הוא בגד פעמיים וזה נגמר...
שבוע שעבר נפגשנו ונפרדתי ממנו סופית (אחרי הרבה מחשבות, שאולי אני מגזימה)
אני מרגישה ממש מוזר.
מצד אחד הכעס עליו מתגבר לי על כל רגש אחר שעוד יש לי אליו,
מה שהופך את זה ל'פשוט' לחשוב עליו פחות.
מצד שני כל סופ"ש מאז, כל יציאה עם חברות רק גורמת לי להבין כמה אני מתגעגעת לחיבוק הזה מתחת לשמיכה,
לקול שלו, למגע שלו, לחיוך שלו.
אבל אני כ"כ כועסת שהוא הרס אותנו ככה..
אני לא מבינה איך לעזאזל זה קרה,
אני חוזרת אחורה בזמן, במחשבות שלי, לדברים שהוא אמר לי, לכמה שהוא אוהב אותי, לרגעים שלנו לפני ואחרי...
ולא מבינה איך הוא יכל לעשות את זה, ולהיראות כאילו הכל בסדר. בלי טיפת אשמה.
אני לא מפסיקה לכעוס,
היינו החברים הכי טובים ועכשיו אנחנו כלום,
אני שונאת לשמוע את הקול שלו, אבל מתגעגעת כל כך...
אני לא מבינה, אם עליו אני לא יכולה לסמוך,
אז על מי כן ?
איך אמורים לסמוך על מישהו שוב?
איך אמורים לעבור הלאה? ולא להכנס לסרטים בפעם הבאה?
זה כל כך לא הוגן כי בא לי את הכל בחזרה....
כתבתי פה לפני כמה שבועות... הוא בגד פעמיים וזה נגמר...
שבוע שעבר נפגשנו ונפרדתי ממנו סופית (אחרי הרבה מחשבות, שאולי אני מגזימה)
אני מרגישה ממש מוזר.
מצד אחד הכעס עליו מתגבר לי על כל רגש אחר שעוד יש לי אליו,
מה שהופך את זה ל'פשוט' לחשוב עליו פחות.
מצד שני כל סופ"ש מאז, כל יציאה עם חברות רק גורמת לי להבין כמה אני מתגעגעת לחיבוק הזה מתחת לשמיכה,
לקול שלו, למגע שלו, לחיוך שלו.
אבל אני כ"כ כועסת שהוא הרס אותנו ככה..
אני לא מבינה איך לעזאזל זה קרה,
אני חוזרת אחורה בזמן, במחשבות שלי, לדברים שהוא אמר לי, לכמה שהוא אוהב אותי, לרגעים שלנו לפני ואחרי...
ולא מבינה איך הוא יכל לעשות את זה, ולהיראות כאילו הכל בסדר. בלי טיפת אשמה.
אני לא מפסיקה לכעוס,
היינו החברים הכי טובים ועכשיו אנחנו כלום,
אני שונאת לשמוע את הקול שלו, אבל מתגעגעת כל כך...
אני לא מבינה, אם עליו אני לא יכולה לסמוך,
אז על מי כן ?
איך אמורים לסמוך על מישהו שוב?
איך אמורים לעבור הלאה? ולא להכנס לסרטים בפעם הבאה?
זה כל כך לא הוגן כי בא לי את הכל בחזרה....