חודש תשיעי - מחשבות...

[לוציה2]

חודש תשיעי - מחשבות...

הי בנות. מחר מתחילה שבוע 37. הזמן טס. אבל... ככל שמתקרבת לתאריך משהו קורה לי ואני מרגישה צורך לשתף, אולי אתם תבינו אותי. ברמה הפיזית - אני סמרטוט!! ואני לא מתכוונת לסוף ההריון ולחום ןלכל זה, אלא על חולשה תהומית! כאבי שרירים בכל הגוף, כמו שפעת קשה (ולא זה לא שפעת, זה כבר שבועיים ככה). חוצמזה ברמה הנפשית - חרדות (ממש), מין דיכאון כזה, ייאוש. ברור לי שזה הולך ביחד, גוף ונפש. אבל אני פשוט נלחצת כל כך מהמצב שלי שזה רק מחמיר אותו. נמאס לי. יש דבר כזה דיכאון לפני לידה? מישהי חווה או חוותה פעם דברים דומים? סליחה אם אני מעיקה אבל עם מי עוד אוכל לדבר ככה?

 

[double the trouble]

גם אני במצב פיזי דומה

כאבי שרירים נוראיים, לא יכולה לישון, סמרטוט, עייפה כל הזמן. מסיימת שבוע 35 בעוד יומיים. אני לא בחרדות אבל אני בלחץ כל הזמן, כל פעם ממשהו אחר. לאחרונה זה היה כי לא מיינתי והכנתי את הדברים לתינוקת, ואין לי תיק לבית חולים... בסופשבוע החצי עשה איתי פרוייקט ומיינו וכיבסתי הכל, היום אני מכינה תיק, אבל הלחץ לא עוזב אותי, כל פעם אני לא מצליחה להירדם בגלל משהו אחר, אם זה בגלל מחשבות על מה עוד חסר לי ומה צריך לקנות או דברים טכניים מטופשים אחרים... זה לא היה לי לפני הראשון, לא יודעת למה זה. אצלי אי אפשר לקרוא לזה דכאון, פשוט לחץ כל הזמן, שלא הספקתי לנקות את הבית, שכואב לי ושקשה לי פיזית... סתם לחץ. זה נשמע לי טבעי. את צריכה לנסות לנוח... אין לי הרבה עצות כי מבחינה פיזית גם אני סמרטוט מוחלט. עוד מעט זה יבוא, לפני שתרגישי בכלל, ויהיה לך כל כך כיף שתשכחי מהכל

זה הריון ראשון שלך? אני פשוט כבר לא יכולה לחכות יותר, מתה ללדת כבר - רוצה לפגוש אותה. אין לי סבלנות.

 

[לוציה2]

זה הריון שני..

וגם אני לא הרגשתי ככה בכלל בהריון הראשון, להיפך ככל שהתקרב התאריך הייתי מרוגשת יותר ונלהבת. הפעם זה כל כך שונה. אולי בגלל שאני יודעת יותר מה צפוי לי, הקשיים, הפחד מהלידה עצמה, התמודדות עם הבכור וכו'. בכל אופן תודה על התמיכה זה מאוד מאוד חשוב לי. אגב, הכאבי שרירים שלך הם גם תחושה של שפעת? או משהו אחר?

 

[m o n a l]

נכון לגבי הריון שני...

כבר עכשיו שבוע 23 אני לחוצה ומוטרדת ממחשבות על הלידה ועל אחריה, וזה מה זה נכון שבהריון הראשון כבר כל כך ציפיתי ללדה והייתי חסרת סבלנות, עשיתי את כל הבדיקות וספרתי שבועות וימים, ועכשיו אני בעיקר פוחדת מהלידה וחוששת שלא יהיה לי מספיק זמן לבני הגדול. רק שהלידה תעבור בשלום והתינוק יהיה בריא ושלם

 

[לוציה2]

זה מוזר שפעם שניה יותר מפחידה

כולם אומרים לי יאלה קטן עליך, אבל זה לא מה שאני מרגישה כרגע בכלל

 

[double the trouble]

כן, תחושה של עייפות כרונית

הגב, השרירים ברגליים, בשכמות, בכתפיים, בצואר מין תחושה שהכל כואב והחברה הכי טובה שלי ילדה את השני שלה לפני שנה ועברה בדיוק את אותו הדבר... היא עד היום מזכירה לי שירדתי עליה אז. ההריון הזה פי אלף קשה מהראשון. אני לא חוששת מהאחרי בכלל דווקא, מתה שזה יגיע כבר. חושבת שדווקא יהיה לי קל יותר אחר כך, אפילו ההתמודדות עם הגדול. רק התחושה הפיזית הזו שאני בקושי מתפקדת, כל דבר נורא קשה, זה פשוט נורא, כמו להיות חולה במשך חודשים. לעלות ולרדת במדרגות לקומה התחתונה זה מבצע, לקום מהרצפה כל פעם אני צריכה עזרה, אפילו לנהוג כבר קשה לי, שלא לדבר על להתהפך במיטה - וזה בהחלט לא היה ככה עם הראשון. אני חושבת שזה מייאש להרגיש חלשה וחולה כל הזמן מה גם שהריון זה לא מחלה וכו' וכו', את אמורה להיות שמחה ומאושרת ובמקום זה... אתמול כבר בכיתי מרוב כאבים שאני לא יכולה יותר - ואני לא קוטרית מטבעי בכלל. בדרך כלל אני חזקה. אני פשוט חושבת שלהרגיש רע פיזית במשך זמן כל כך ארוך זה מתיש ומייאש. אני מתה שזה יגמר כבר.

 

[לוציה2]

עייפות כרוהית - בדיוק ההרגשה שלי!

לצערי זה גם משפיע עלי נפשית מאוד (אני בנאדם אובר רגיש והכל אני לוקחת חזק מידי) אבל כל מה שתיארת - מזדהה לחלוטין. מקוה שיעבור בקרוב.

 

[לוציה2]

כרוהית = כרונית

 

[מתוקי הצעיר]

היי מתוקה כל כך מבינה אותך

אני יום רבעי נכנסת לשבוע 37 ואני בחרדות חבל על הזמן. הקטנטונת לא התברגה לתעלת הלידה וכל יומיים היא עושה היפוכים. כל יום שעובר אני רואה זאת כאילו שנה עוברת. הזמן פשוט עומד מלכת. אני כבר לא יודעת מה יותר מפחיד אותי. כל פעם נזרקת לסרט אחר. נשיקות מתוקה ולילה טוב. אני מתכננת לקרוא קצת תהילים כדי להירגע. משתדלת לא להיות לבד.

 

[לוציה2]

תודה חמודה

קודם כל מאחלת לך שהקטנה תמצא את מקומה (אני בטוחה שזה יקרה) תעזרי לה עם סיבובים של האגן. כנראה חרדות זה חלק מעסקת ה"הורות" לא? זה כ"כ מבאס אותי ובמקום לשחרר אני רק מעצימה את הסטרס. אוף! לילה טוב ושינה מתוקה גם לך

 

[הגשמתי חלום]

גם אני בסירה הזאת...

מצב פיזי על הפנים, כל השרירים כואבים, נימול בידיים וברגליים, לא יכולה לנשום. וכל זה רק פיזי - אני ממש מדחיקה את עניין הלידה ותינוק נוסף בבית... שבוע 38, אבל לא עובדת משבוע 26 בגלל צירים מוקדמים. עכשיו אני כבר מתחננת: נו כבר, כמה עוד לחכות...

 

[לוציה2]

אוי איזה באסה

יש לך מושג ממה נובעים הכאבים האלה?

 

[הגשמתי חלום]

החשש שלי - מזה שאני לא עושה כלום...

לא פיזית, ולא מוחית...

 

[לוציה2]

לפחות את יודעת שהסוף קרוב..

ועוד מעט "תפצי" את עצמך על שבועות רבים ללא עשייה. מאחלת לכולנו בריאות פיזית ונפשית. אמן!

 

[היפותם]

לפי מיטב ידיעתי, זה יכול להיגרם

מההורמון שהגוף משחרר לפני לידה ש"מרכך" את הרצועות (כדי שהלידה תהיה יותר קלה), אלא שזה משפיע בכל הגוף וגורם לכאבים כמו ראומאטיים. השרירים מתאמצים לפצות ומכאן גם כאבי השרירים...

 

[היפותם]

מזדהה גם

זה מאוד קשה כרגע, ואני ממש מרגישה כמוך, אבל מנסיון העבר שלי אני יודעת שזה לאו דווקא מעיד על הלידה ועל ההתאוששות ממנה או מצב הרוח אחריה. מאוד יכול להיות שהלידה וההתאוששות הפיזית והנפשית אח"כ תהיה יותר קלה מהתשיעי. זה מה שהיה אצלי בלידה הקודמת, ואני מקווה שגם הפעם. אנחנו רק צריכות להחזיק מעמד עוד קצת...

 

[לוציה2]

את מתכוונת שגם בהריון קודם

הרגשת רע בחודש תשיעי? הכוונה שלי היא לתחושות נפשיות ופיזיות קשות, ולא לכבדות הרגילה של תשיעי.. האם זה עבר אחרי הלידה?

 

[היפותם]

כן, זה הריון שלישי שלי

בראשון הרגשתי מצוין (גם ילדתי מוקדם, אז אולי זו לא חוכמה). בשני חוויתי, כמו עכשיו, את אותם כאבי פרקים ושרירים מלווים בתשישות. חששתי שתהיה לי בגלל זה לידה קשה יותר, שלא יהיה לי כוח, אבל הלידה היתה קלה ומהירה והתאוששתי מצוין. הכאבים חלפו עם הלידה. כמו שאמרתי למעלה, הם כנראה היו קשורים להורמון (שאת שמו שכחתי - סניליות הריון) שמשתחרר בתשיעי ואחראי לריכוך הרצועות (בגללו גם הרבה נשים נופלות בתשיעי - שילוב של רצועות "רפויות" ואי שיווי משקל).

 

[היפותם]

נ.ב. מקווה שזה קצת מעודד../images/Emo201.gif

 

[לוציה2]

מעודד מאוד../images/Emo24.gif

עצם זה שאני לא לבד זה כבר משהו. אני כל כך מזדהה עם התחושה הזאת שנמאס כבר להיות חולה כל הזמן, הרי זה "רק" הריון ולא מחלה. אבל אני חושבת שיש איזשהוא "קשר שתיקה" לדעתי בין נשים שכאילו אסור להתלונן על הריון (אני לא מדברת על בחילות, טחורים, עייפות וכאלה) אלא יותר מקובל לאמר: "אני מרגישה נשית", "טוב לי עם עצמי", ועוד.. כשבעצם לפעמים את מרגישה מחורבן, חלשה כמו סמרטוט, שמנה ולא סקסית, מבוהלת, חרדה ומדוכאת. וזה בסדר!!! זה לא הופך אותנו לאמהות פחות טובות, אבל זה היה נותן תחושה טובה לדעת שאת לא לבד. בכל אופן, תודה ותרגישי טוב. חידשת לי לגבי הסיבה לכאבי שרירים,,לא עלה בדעתי כי לא היה לי ככה בהריון הקודם. מעניין אם זה אומר שהלידה ממש קרובה, או שאין קשר?