חודש...
כמעט חודש עבר מאז נפטר אבי ממחלת הסרטן, חודש שבו איבדתי את עצמי לזכרונות ולכאב. אני מתגעגע אליו וליבי מעלה מוגלה לנוכח הזמן שלא הייתי איתו, אני זוכר אותו יורד מהקטנוע שלו עם ערמת הירקות שהוא הביא הביתה, ולמרות שעבר כריתת אונה בריאה ואחרי טיפולים כימוטרפים העלה את הארגז הביתה. מתנשם ומתנשף. הוא המשיך לחיות במשך שנתיים וחצי כאילו לא היתה לו מחלה. לא ידעתי, לא ידעתי שזה יגמר כל כך מהר, אני רוצה להיות איתו עוד, לרבב איתו על הקטנוע, לאכול איתו במסעדות. לשמוע את קולו המחוספס. מתגעגע למגעו, ידו החמה. ראיתי אותו דועך, סעדתי אותו. ראיתי אותו מת. עכשיו אני משתגע לאט לאט. המוגלה מזהמת את נפשי. הגעגועים אוכלים אותי מבפנים כחיידק טורף. אם רק הייתי יודע לפני שלוש שנים שזה יגמר, לא הייתי מש ממנו. שום תרוץ שום דבר שאחשוב או אומר לא ישנה זאת.
כמעט חודש עבר מאז נפטר אבי ממחלת הסרטן, חודש שבו איבדתי את עצמי לזכרונות ולכאב. אני מתגעגע אליו וליבי מעלה מוגלה לנוכח הזמן שלא הייתי איתו, אני זוכר אותו יורד מהקטנוע שלו עם ערמת הירקות שהוא הביא הביתה, ולמרות שעבר כריתת אונה בריאה ואחרי טיפולים כימוטרפים העלה את הארגז הביתה. מתנשם ומתנשף. הוא המשיך לחיות במשך שנתיים וחצי כאילו לא היתה לו מחלה. לא ידעתי, לא ידעתי שזה יגמר כל כך מהר, אני רוצה להיות איתו עוד, לרבב איתו על הקטנוע, לאכול איתו במסעדות. לשמוע את קולו המחוספס. מתגעגע למגעו, ידו החמה. ראיתי אותו דועך, סעדתי אותו. ראיתי אותו מת. עכשיו אני משתגע לאט לאט. המוגלה מזהמת את נפשי. הגעגועים אוכלים אותי מבפנים כחיידק טורף. אם רק הייתי יודע לפני שלוש שנים שזה יגמר, לא הייתי מש ממנו. שום תרוץ שום דבר שאחשוב או אומר לא ישנה זאת.
