אשה מרציפן
New member
חוויה לא מתחום השירות, אבל בא לי לשתף
מדובר אחרי הכל בקטע ישראלי שמרגיש לי מתאים לכאן:
עמדתי לי בתחנת אוטובוס ושוחחתי בטלפון - תרחיש מוכר, לא? שוחחתי שיחה עניינית, אני יכולה להעיד שלא צעקתי ולא היו ויכוחים, שיחה רגילה לחלוטין, כמוה אני מנהלת כמה וכמה ביום ולא רק אני. לא עבר הרבה זמן ואחד הנוכחים באזור התחיל לצעוק עלי שאני לא בסדר ושאני "עושה לו כאב ראש" בתוספת פקודות לסיים את השיחה מייד - זה אולי המקום לציין שהתחנה המדוברת ממוקמת באזור ראשי ולא בשכונה שקטה ופסטורלית (לא שבמצב הזה היה קורה אסון אם הייתי מדברת בטלפון). עניתי לאדון הנחמד בנימה רגועה שאנחנו נמצאים במקום ציבורי פתוח, ואם לא מתאים לו לשמוע אותי, אף אחד לא מכריח אותו לעמוד לידי. בתגובה זכיתי למטר של קללות ולטענות שאני חוצפנית. הוא ניסה "להמריד" אנשים מסביב שלא ממש הבינו מה הוא רוצה ממני, והקללות התגברו עד שהגיע האוטובוס שלו והוא עלה.
אולי אני חריגה, אני אף פעם לא הבנתי מה הקטע של לתת פקודות לאנשים זרים במקום ציבורי ובכלל להתנהג ככה. אפשר להשוות את זה למקרים של אנשים שמעשנים בתחנות אוטובוס, שעם כמה שזה מפריע לי, אף פעם לא חשבתי לבקש מאדם שמעשן ברחוב שיפסיק אלא פשוט שמרתי מרחק, ובכללי אותי חינכו שכל עוד אני לא נמצאת בתוך הבית שלי, אני לא נמצאת במקום שאני יכולה להעיר לאדם זר על התנהגות שלא פוגעת באף אחד.
היות שאני נוסעת לא מעט באוטובוסים, אני מכירה בכללי את התופעה הזאת של אנשים שנטפלים לאחרים בקטעים ממש מטופשים, מה שמרגיש לפעמים כמו חיפוש איפה להוציא את העצבים, ולפעמים כניסיון לחנך אחרים. זכור לי גם מהתקופות שעבדתי מול לקוחות שהיו מקרים כאלו של לקוחות שניסו לחנך אחד את השני, לצד לקוחות שניסו לחנך את נותני השירות, אלו סיפורים שעלו פה לא אחת.
למי יש חוויות דומות לשתף?
מדובר אחרי הכל בקטע ישראלי שמרגיש לי מתאים לכאן:
עמדתי לי בתחנת אוטובוס ושוחחתי בטלפון - תרחיש מוכר, לא? שוחחתי שיחה עניינית, אני יכולה להעיד שלא צעקתי ולא היו ויכוחים, שיחה רגילה לחלוטין, כמוה אני מנהלת כמה וכמה ביום ולא רק אני. לא עבר הרבה זמן ואחד הנוכחים באזור התחיל לצעוק עלי שאני לא בסדר ושאני "עושה לו כאב ראש" בתוספת פקודות לסיים את השיחה מייד - זה אולי המקום לציין שהתחנה המדוברת ממוקמת באזור ראשי ולא בשכונה שקטה ופסטורלית (לא שבמצב הזה היה קורה אסון אם הייתי מדברת בטלפון). עניתי לאדון הנחמד בנימה רגועה שאנחנו נמצאים במקום ציבורי פתוח, ואם לא מתאים לו לשמוע אותי, אף אחד לא מכריח אותו לעמוד לידי. בתגובה זכיתי למטר של קללות ולטענות שאני חוצפנית. הוא ניסה "להמריד" אנשים מסביב שלא ממש הבינו מה הוא רוצה ממני, והקללות התגברו עד שהגיע האוטובוס שלו והוא עלה.
אולי אני חריגה, אני אף פעם לא הבנתי מה הקטע של לתת פקודות לאנשים זרים במקום ציבורי ובכלל להתנהג ככה. אפשר להשוות את זה למקרים של אנשים שמעשנים בתחנות אוטובוס, שעם כמה שזה מפריע לי, אף פעם לא חשבתי לבקש מאדם שמעשן ברחוב שיפסיק אלא פשוט שמרתי מרחק, ובכללי אותי חינכו שכל עוד אני לא נמצאת בתוך הבית שלי, אני לא נמצאת במקום שאני יכולה להעיר לאדם זר על התנהגות שלא פוגעת באף אחד.
היות שאני נוסעת לא מעט באוטובוסים, אני מכירה בכללי את התופעה הזאת של אנשים שנטפלים לאחרים בקטעים ממש מטופשים, מה שמרגיש לפעמים כמו חיפוש איפה להוציא את העצבים, ולפעמים כניסיון לחנך אחרים. זכור לי גם מהתקופות שעבדתי מול לקוחות שהיו מקרים כאלו של לקוחות שניסו לחנך אחד את השני, לצד לקוחות שניסו לחנך את נותני השירות, אלו סיפורים שעלו פה לא אחת.
למי יש חוויות דומות לשתף?
