HeavenDusk
New member
חוויה מדהימה שחוויתי -משתף../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif
זה היה בליל קיץ, לקראת השינה כשאני ישוב על המיטה נכנס בי דחף חזק ולא ברור לקרוא את ספר יחזקאל, הבאתי את התנ"ך המלא והתחלתי לקרוא את ספר יחזקאל בלי קונוטציה לשום דבר. לקראת סוף הפרק השלישי שוב, נכנס בי דחף עז להסתכל דרך החלון לשמיים. ראיתי את השמיים זרועי הכוכבים ובערך בזוית ישרה לחלון, באמצע השמיים שמתי לב לקבוצת כוכבים שניצנצה בצורה יותר בוהקת (בציור המצורף שציירתי), כאילו הראתה את עצמה. הרגשתי כאילו אני נרדם, מעין שלווה נפלה עלי והרגשתי יותר ויותר רגוע, שמתי את התנ"ך על השידה שלצד המיטה ונכנסתי למיטה, אט אט הרגשתי איך העינים שלי הולכות ונעצמות ואיך אני יותר ויותר רגוע, פתאום הרגשתי מעין "קול פנימי" שאומר לי :"תשווה בין הרגש לדפיקות הלב שלך", באותו הרגע ממש "ראיתי" בעיני רוחי שני קוים על ציר, אחד ירוק -הרגש, אחד אדום-דפיקות הלב, ובאמת כבמכשיר ספקטרום כזה, הרגשתי איך באמת הקוים משקפים את דפיקות הלב, עולה ויורד, ואילו הקו הירוק-הרגש עולה ויורד בצורה איטית יותר ולא מסונכרנת לקו האדום (הלב). הרגשתי שאני חייב בכל מכיר לאזן בין שני הקוים הללו ובאמת תוך כמה דקות הם שולבו יחד ונעו בהרמוניה מלמטה למעלה. תוך שתי שניות נרדמתי בתרדימה עמוקה. לאחר מספר דקות של שינה עמוקה (היתה לי תחושת זמן), פתאום הרגשתי שאני ער, אבל בצורה אחרת לחלוטין, כאילו המוח "התעורר" אל מציאות רחבה בהרבה, כזו שאפשר לתפוס בה גם מושגים מופשטים יותר, הבנתי גם שאני עדיין שרוי במצב שינה עמוק מאוד , אלא שהמוח פשוט ער, אין לי דרך להסביר זאת. התפיסה התחדדה והחושים "נפתחו" לחלוטין, הרגשתי כאילו שכל התפיסה של הזמן והמרחב רחבים בהרבה, ואז אותו קול פנימי החל אומר לי (לא באמת שמעתי קול אלא זה היה יותר תחושה מאוד מאוד ברורה, CLEAR) "אני רוצה שתצא מהגוף", התחלתי להרגיש עקצוצים ברגליים, כמו שהרגל נרדמת, ולאט לאט התחושה שלוותה בהרגשת חום החלה לעלות מכיון כפות הרגליים אל עבר הבטן והגפיים העליונות עד שכל גופי ממש היה "עטוף" בעקצוץ הזה. ההרגשה גם הכילה מעין קורטוב של "הדרכה" ממישהו שהיה בחדר. בשלב הזה גם יכולתי "לראות" את הנעשה סביבי למרות שהעינים שלי סגורות, ראיתי כל זוית שרציתי לראות, ממש 360 מעלות. מאוד התלהבתי , זו חוויה מאוד יוצאת דופן, היכולות הללו. בשלב שכבר כל גופי היה שרוי באותו עקצוץ הרגשתי איך הרגליים שלי "מחליקות" אל מחוץ לגוף, ואז בבת אחת הרגשתי איך אני מסתובב ב-90 מעלות אל הגוף שלי וגם זוית הראיה השתנתה בהתאם. באותו הרגע שהחלקתי החוצה לחלוטין התבהרה המחשבה עשרות מונים יותר מהבהירות הקודמת והביאה איתה צלילות דעת ברמה הרבה יותר עמוקה. באותו רגע גם התחלתי לשמוע מעין רחש בתדר נמוך של מעין מכונה שעשתה כמו גגררגגרררררגררררר , משהו כזה. (לא ברור). התפיסה שלי את המרחב התעמקה והרגשתי שבעצם אין משמעות לנסיעה מנקודה א' ל-ב' אלא הכל תחום לתחום המחשבה. כלומר- אם אני ארצה להגיע מנקודה א' ל-ב' אני רק צריך להפעיל את מנגנון הרצון שלי שהתחדד גם הוא לרמות שונות שיכולתי לזהות בהם מעין "תפעול". שאלתי את עצמי מהו טיב המימד הזה שאני כרגע נמצא בו ומיד הגיעה מאסה של תשובות מרוכזות, בבת אחת הבנתי מה בעצם היכולות שלי בתוך המצב הזה, בנוגע לתנועה, לידע, להבנה. זה היה פשוט נפלא, הרגשתי שמציפים אותי חיות, חיוניות ואהבה. בשלב הזה הרגשתי בצורה מוחשית וממשית את הישות שהדריכה אותי והיתה בחדר, לא ראיתי אותה אך יכולתי לחוש בטיב נוכחותה המלא. באותו הרגע רציתי לראות את כדור הארץ מבחוץ, באותו הרגע פשוט הרגשתי איך אני מגיע אל מחוץ לכדור הארץ, זה היה מחזה מ-ר-ה-י-ב ביופיו!!!, אין לי כלים לתאר בכלל את ההרגשה, זה היה פשוט פנטסטי!, ההרגשה היתה שאני מסתכל על משהו חי ונושם, כמו שאתה מסתכל על בנאדם ומובן לך מאליו שאתה מסתכל על יצור חי, זו היתה ההרגשה המדוייקת, בשונה מאוד מלהסתכל על תמונה של כדור הארץ, בשונה לחלוטין. התמלאתי מעין אושר חלומי כזה, ופליאה מאוד חזקה, הבנתי שמה שאני חווה זה אמיתי לחלוטין ולא חלום עוצמתי (ככל שיהיה), משום שממש הייתי שם, והרגשתי בכל מנגנוני הרגש את האירוע. אותו קול פנימי אמר לי "תמשיך", "תעלה" , הסתכלתי למעלה וראיתי מעין קו זהב שחוצץ בין יקום מלא אור לבין המתחם של כדור הארץ, הגעתי עד לשפת קו הזהב הזה שחצץ בין המתחמים והתמלאתי פחד תהומי שלא אצליח לחזור חזרה, פחד כזה שפשוט שיתק אותי משום שאיתו הגיעה גם ההבנה של המראות והתכנים שאני עשוי לספוג שם. פשוט לא הייתי מוכן. אותו קול פנימי "אמר" לי שהפעם הבאה שתהיה לי הזדמנות שכזו תהיה בעוד זמן רב. לצערי ויתרתי., הפחד היה גדול מידי, משום שלא יכולתי להתמודד עם העובדה שאני הולך לראות ולהבין את השאלות הגדולות של חיי. זו היתה החויה העוצמתית ביותר שחויתי אי פעם. לאחר שרציתי לחזור, באותו הרגע כאילו "החלקתי" אל תוך הגוף ופשוט התעוררתי מוכה תדהמה, כאילו ממשיך את אותה הסאגה. לצורך הבהרה: יש לי משקפיים (היו לי דאז, עשיתי מאז לייזר), מספרים 5 ו-6, מאותו רגע ועד אמצע היום שלמחורת לא הזדקקתי כלל למשקפיים, הייתי אנרגטי (כמו השפן של אנרג'ייזר), מלא חיוניות וחיות, מלא עוצמה פנימית ובכל רגע נתון משחזר את החויה הכל כך אמיתית הזו. החלטתי לבדוק את הנושא ופניתי למשחזר חוויות בשם דן רווה, הוא עשה לי שחזור בהיפנוזה ועלו שם דברים מרתקים שלא הייתי מעלה אף בדמיון הכי פרוע שלי. מדהים. אמיתי. מפחיד. ממלא. מעניק השראה.
זה היה בליל קיץ, לקראת השינה כשאני ישוב על המיטה נכנס בי דחף חזק ולא ברור לקרוא את ספר יחזקאל, הבאתי את התנ"ך המלא והתחלתי לקרוא את ספר יחזקאל בלי קונוטציה לשום דבר. לקראת סוף הפרק השלישי שוב, נכנס בי דחף עז להסתכל דרך החלון לשמיים. ראיתי את השמיים זרועי הכוכבים ובערך בזוית ישרה לחלון, באמצע השמיים שמתי לב לקבוצת כוכבים שניצנצה בצורה יותר בוהקת (בציור המצורף שציירתי), כאילו הראתה את עצמה. הרגשתי כאילו אני נרדם, מעין שלווה נפלה עלי והרגשתי יותר ויותר רגוע, שמתי את התנ"ך על השידה שלצד המיטה ונכנסתי למיטה, אט אט הרגשתי איך העינים שלי הולכות ונעצמות ואיך אני יותר ויותר רגוע, פתאום הרגשתי מעין "קול פנימי" שאומר לי :"תשווה בין הרגש לדפיקות הלב שלך", באותו הרגע ממש "ראיתי" בעיני רוחי שני קוים על ציר, אחד ירוק -הרגש, אחד אדום-דפיקות הלב, ובאמת כבמכשיר ספקטרום כזה, הרגשתי איך באמת הקוים משקפים את דפיקות הלב, עולה ויורד, ואילו הקו הירוק-הרגש עולה ויורד בצורה איטית יותר ולא מסונכרנת לקו האדום (הלב). הרגשתי שאני חייב בכל מכיר לאזן בין שני הקוים הללו ובאמת תוך כמה דקות הם שולבו יחד ונעו בהרמוניה מלמטה למעלה. תוך שתי שניות נרדמתי בתרדימה עמוקה. לאחר מספר דקות של שינה עמוקה (היתה לי תחושת זמן), פתאום הרגשתי שאני ער, אבל בצורה אחרת לחלוטין, כאילו המוח "התעורר" אל מציאות רחבה בהרבה, כזו שאפשר לתפוס בה גם מושגים מופשטים יותר, הבנתי גם שאני עדיין שרוי במצב שינה עמוק מאוד , אלא שהמוח פשוט ער, אין לי דרך להסביר זאת. התפיסה התחדדה והחושים "נפתחו" לחלוטין, הרגשתי כאילו שכל התפיסה של הזמן והמרחב רחבים בהרבה, ואז אותו קול פנימי החל אומר לי (לא באמת שמעתי קול אלא זה היה יותר תחושה מאוד מאוד ברורה, CLEAR) "אני רוצה שתצא מהגוף", התחלתי להרגיש עקצוצים ברגליים, כמו שהרגל נרדמת, ולאט לאט התחושה שלוותה בהרגשת חום החלה לעלות מכיון כפות הרגליים אל עבר הבטן והגפיים העליונות עד שכל גופי ממש היה "עטוף" בעקצוץ הזה. ההרגשה גם הכילה מעין קורטוב של "הדרכה" ממישהו שהיה בחדר. בשלב הזה גם יכולתי "לראות" את הנעשה סביבי למרות שהעינים שלי סגורות, ראיתי כל זוית שרציתי לראות, ממש 360 מעלות. מאוד התלהבתי , זו חוויה מאוד יוצאת דופן, היכולות הללו. בשלב שכבר כל גופי היה שרוי באותו עקצוץ הרגשתי איך הרגליים שלי "מחליקות" אל מחוץ לגוף, ואז בבת אחת הרגשתי איך אני מסתובב ב-90 מעלות אל הגוף שלי וגם זוית הראיה השתנתה בהתאם. באותו הרגע שהחלקתי החוצה לחלוטין התבהרה המחשבה עשרות מונים יותר מהבהירות הקודמת והביאה איתה צלילות דעת ברמה הרבה יותר עמוקה. באותו רגע גם התחלתי לשמוע מעין רחש בתדר נמוך של מעין מכונה שעשתה כמו גגררגגרררררגררררר , משהו כזה. (לא ברור). התפיסה שלי את המרחב התעמקה והרגשתי שבעצם אין משמעות לנסיעה מנקודה א' ל-ב' אלא הכל תחום לתחום המחשבה. כלומר- אם אני ארצה להגיע מנקודה א' ל-ב' אני רק צריך להפעיל את מנגנון הרצון שלי שהתחדד גם הוא לרמות שונות שיכולתי לזהות בהם מעין "תפעול". שאלתי את עצמי מהו טיב המימד הזה שאני כרגע נמצא בו ומיד הגיעה מאסה של תשובות מרוכזות, בבת אחת הבנתי מה בעצם היכולות שלי בתוך המצב הזה, בנוגע לתנועה, לידע, להבנה. זה היה פשוט נפלא, הרגשתי שמציפים אותי חיות, חיוניות ואהבה. בשלב הזה הרגשתי בצורה מוחשית וממשית את הישות שהדריכה אותי והיתה בחדר, לא ראיתי אותה אך יכולתי לחוש בטיב נוכחותה המלא. באותו הרגע רציתי לראות את כדור הארץ מבחוץ, באותו הרגע פשוט הרגשתי איך אני מגיע אל מחוץ לכדור הארץ, זה היה מחזה מ-ר-ה-י-ב ביופיו!!!, אין לי כלים לתאר בכלל את ההרגשה, זה היה פשוט פנטסטי!, ההרגשה היתה שאני מסתכל על משהו חי ונושם, כמו שאתה מסתכל על בנאדם ומובן לך מאליו שאתה מסתכל על יצור חי, זו היתה ההרגשה המדוייקת, בשונה מאוד מלהסתכל על תמונה של כדור הארץ, בשונה לחלוטין. התמלאתי מעין אושר חלומי כזה, ופליאה מאוד חזקה, הבנתי שמה שאני חווה זה אמיתי לחלוטין ולא חלום עוצמתי (ככל שיהיה), משום שממש הייתי שם, והרגשתי בכל מנגנוני הרגש את האירוע. אותו קול פנימי אמר לי "תמשיך", "תעלה" , הסתכלתי למעלה וראיתי מעין קו זהב שחוצץ בין יקום מלא אור לבין המתחם של כדור הארץ, הגעתי עד לשפת קו הזהב הזה שחצץ בין המתחמים והתמלאתי פחד תהומי שלא אצליח לחזור חזרה, פחד כזה שפשוט שיתק אותי משום שאיתו הגיעה גם ההבנה של המראות והתכנים שאני עשוי לספוג שם. פשוט לא הייתי מוכן. אותו קול פנימי "אמר" לי שהפעם הבאה שתהיה לי הזדמנות שכזו תהיה בעוד זמן רב. לצערי ויתרתי., הפחד היה גדול מידי, משום שלא יכולתי להתמודד עם העובדה שאני הולך לראות ולהבין את השאלות הגדולות של חיי. זו היתה החויה העוצמתית ביותר שחויתי אי פעם. לאחר שרציתי לחזור, באותו הרגע כאילו "החלקתי" אל תוך הגוף ופשוט התעוררתי מוכה תדהמה, כאילו ממשיך את אותה הסאגה. לצורך הבהרה: יש לי משקפיים (היו לי דאז, עשיתי מאז לייזר), מספרים 5 ו-6, מאותו רגע ועד אמצע היום שלמחורת לא הזדקקתי כלל למשקפיים, הייתי אנרגטי (כמו השפן של אנרג'ייזר), מלא חיוניות וחיות, מלא עוצמה פנימית ובכל רגע נתון משחזר את החויה הכל כך אמיתית הזו. החלטתי לבדוק את הנושא ופניתי למשחזר חוויות בשם דן רווה, הוא עשה לי שחזור בהיפנוזה ועלו שם דברים מרתקים שלא הייתי מעלה אף בדמיון הכי פרוע שלי. מדהים. אמיתי. מפחיד. ממלא. מעניק השראה.
