חוויה מוזרה בראיון עבודה

חוויה מוזרה בראיון עבודה

הרבה זמן לא הייתי פה, כי אני חושבת לי בשקט ומנסה להגיע להחלטה ונראה לי שכבר התחלתי לחזור על עצמי עם ההתלבטויות שלי בפורום. דרך אגב, על פי המלצה מהפורום, הפנתי את כתב היד לגרפולוגית מומלצת ונראה מה יהיה "גזר הדין" שלה על העתיד שלי. עכשו אני אספר את הסיפור המוזר.למרות שדי ברור לי נשאני רוצה להיות עצמאית, נתקלתי במודעה לתפקיד שהיה לי חבל לא לבדוק יותר לעומק. הגעתי לראיון והכל הלך ממש טוב. שתי בחורות נחמדות ראיינו אותי ואחת אמרה לי שאני נראת לה בדיוק מה שהם מחפשים. אחרי זה שאלו אותי אם אני נשואה וכמובן שעניתי שכן, התחתנתי לפני 3 חודשים. אני גם בשנות ה-30 וכנראה שזה הלחיץ אותן! בצורה גלויה הן אמרו לי שהמישרה תובענית, שלוקח הרבה מאוד זמן להיכנס לעניינים ושהיה להם במחלקה נסיון לא טוב עם כמה נשים שנכנסו להריון ועזבו. אחת מאלה שראיינו אותי, בעצמה עוזבת עכשו לחופשת לידה. השניה אמרה שתמיד כשאחרות עוזבות, הכל נופל עליה וזה מאוןד קשה לה. בהתחלה הן לא אמרו לי שזה שולל את המועמדות שלי אבל עם השתלשלות השיחה, הן למעשה אמרו לי בצורה ידידותית, כביכול אשה לאשה, שזה ממש לא מתאים ושגם לי זה יהיה קשה כשאהיה בהריון כי זה תפקיד שדורש שאתן בו את כל כוליושברור שעכשו אני צריכה להזדרז ולהכנס להריון! הייתי די המומה. אני הרי לא יכולה להבטיח שלא אכנס להריון בשנתיים הקרובות, אבל מצד שני, אולי זה גם לא יקרה כל-כך מהר. זה מאוד מוזר כי לפי השיקול הזה, כל אשה נשואה בגיל שהגיוני שתרצה עדיין ללדת, פסולה מבחינת הרבה עבודות ועדיין נשים עובדות! אני מודה שאולי אני לא שידרתי שהעבודה הזאת היא הדבר הכי חשוב עבורי, אולי כי אני באמת שוקלת כיוונים עצמאיים ואולי כי אני באמת רואה את נושא ההריון כחשוב עכשו. מה אתם אומרים על הסיפור הזה?
 

יונית א

New member
אותו דבר גם במין נקבה.

אולי מה שאת משדרת "חוזר אלייך" בבומרנג? לא תמיד השדרים צריכים להיות מילוליים, לעיתים אלו הנסתרים,הם אלו שקובעים. ברור לך שאת רוצה להיות עצמאית ,כתבת, ומאידך הלכת "לבדוק לעומק" הצעה לתפקיד שחבל לא לבדוק אותו לעומק. אולי את הבלבול הזה שידרת? והשאלה כמובן בהתייחס לנושא השיחה- הריון צפוי, מה הייתה התגובה שלך ולא מה הייתה הגישה המוצגת על ידן? לאורך כל 20 שנות היותי שכירה, נשאלתי מאות שאלות בראיונות לתפקידים שונים, העוסקים בהורות, בנכונות להשקיע בעבודה, בראיית המחוייבות לעבודה מול המחוייבות למשפחה. יתכן שהגישה החד משמעית ,הנוקשה שהצגתי כלפי המראיינים השונים(אגב , בנסיון להיזכר ,מעט מאד פעמים היו אלו נשים מראיינות, וגם אז בדרך ביניים ולא מקבלות ההחלטה)הייתה זו שאיפשרה לי לקבל את התפקידים. המשפחה שלי, הילדים שלי, ההריונות שלי- הם שלי. ולא רלוונטיים לתפקיד. אם אני מעמידה את עצמי לתפקיד ,הרי ברור שאני לוקחת על עצמי את המחויבות הנובעת מכך ואיך אעשה את זה (סבתא, אופר, מעון יום...) זה עיניין שלי בלבד. אמירה חד משמעית, נאמרת בנעימות , לא בתוקפנות חלילה, אבל מבהירה את הגבולות . הרי לא ישאלו גבר האם אתה מתוכנן לתפקיד מג"ד במילואים וכמה זמן זה יגזול ממך, או האם שני הורייך מאושפזים במוסד סיעודי, או האם יש לך ילד מוגבל ועוד. ברור שאם הוא מציג את עצמו לתפקיד הוא לוקח על עצמו את המחוייבות הנדרשת. אותו דבר גם במין נקבה.
 
בוקר טוב ברונטית

אני לא רואה מה מוזר בסיפור. אלה דברים שקורים כל הזמן למרות הצעקות, מחאות,וכל מה שנראה כלא בסדר. ראי, יש דברים שאנחנו מעבירים באופן לא מילולי... התלבטות וחוסר החלטיות הן שתיים מהם. זה לא מוזר, השיקול הזה, ככה זה עובד לצערנו או לא. בעל עסק עושה שיקול כלכלי כשהוא מעסיק לא משנה את מי... גם אדם בגיל מתבגר, מצוין במקצועו סובל מאותה התיחסות וכן הלאה... זה מה יש. זה לא מוזר. עכשיו צריך להחליט...
 
הי אביבה,

את הרי מכירה אותי כדמות "חיה" ולא וירטואלית ולכן אני מתארת לעצמי שאת כבר מדמיינת את שקיפות ההתלבטויות שלי, למרות שאני חושבת שמצבי היום קצת יותר טוב ממצבי המבולבל בפגישה המועילה שהיתה לנו. אני באמת ידעתי בעבר להילחם על דברים שרציתי וכנראה שאם לא ניסיתי לשכנע שניתן להתגבר על מכשולי ההריון והילדים בראיון הזה, אז כנראה שלא לגמרי רציתי את התפקיד. כמובן שבכל מקראה אולי זה לא היה עוזר. אולי זו עוד נקודה שמדגישה בפני את היתרונות של להיות עצמאית ולעצב לעצמך את הגדרת התפקיד.
 

motyka

New member
הריון / מילואים

בעברי הרחוק עבדתי באגף כוח אדם באלסינט. השיקולים בבחירת עובדים כללו בהחלט את נושא המילואים ונושא הריון צפוי. נצד אחד - חייבי מילואים נעלמים לחודש בשנה, בדרך כלל בלי אפשרות לתאם את ההעדרות מהעבודה לפי צורכי המפעל, ומצד שני בשאר 11 החודשים הם עובדים ללא הפרעות חיצוניות ועם יכולת להישאר שעות נוספות במידת הנדרש. מצד אחד נשים אינן חחיבות מילואים, ולכן עובדות ברציפות בכל השנה, ומצד שני - אמהות יותר מאשר אבות טרודות בנושא מחלות ילדים, השבתות בגנים ובתי הספר וחופשות מלימודים. עצם ההריון והלידה לא היו הנושא העיקרי - אלא התקופה שאחרי. אם צעירה - בשנה הראשונה זכאית לעבוד פחות שעות לפי סעיף "אם מינקת", וגם אחר כך לרוב מאחרת (כי את המעון פותחים ב 8) ויוצאת מוקדם (כי צריך לאסוף את הילדים). לתפקידים שאינם תפקידי פקידות נטו - נמנעו מלקחת נשים נשואות טריות בגילאי 28 - 42 מתוך נקודת מוצא שלאשה כזו צפויים בטווח הקרוב בין 2-3 הריונות ולידות. ולעומתה גבר ייעדר רק אם יזומן למילואים
 
והנה דוגמא לשוביזינם טהור

שחור על גבי לבן. אני מכירה אמא אחת, בת כמעט 30, שיש לה ילדה בת שנה ולא החסירה במשך השנה הזאת אף יום אחד בגלל מחלה של הילדה, או שאת המעון פותחים ב-8:00 וכו'. לא רק זאת, התפוקה שהיא נותנת בעבודה שלה כעורכת-דין היא הגבוהה ביותר במשרד כי היא יושבת ועובדת ברצינות במשך 7 שעות בלי לזוז מהכסא, בעוד כל השאר מורחים את הזמן על גבי 10 שעות עבודה כביכול. כל מה שכתבת כאן הוא מדיניות שוביניסטית צרופה ומלאת סטיגמות מימי הביניים החשוכים. פשוט בושה.
 
כשאני שומעת שמעסיקים מחפשים

מזכירה חתיכה, שכמדיניות לא מעסיקים נשואות טריות וכשמפטרים נשים רק בגלל שהן נעשות אמהות - זה מעלה לי את הדם לראש. זה שיש נשים שמשתמשות בילדים שלהן לצורך השגת הקלות בעבודה, או שאינן יודעות לנהל את החיים שלהן, זה לא אומר שצריך להתייחס לכל הנשים העובדות בצורה כזאת גורפת. בטח לא כמדיניות בחברה כזו גדולה ו"מכובדת". הדוגמא שנתתי היא רק אחת מיני רבות שאני מכירה, ולמרות זאת, גם המעסיק שלה בחר לפטר אותה כששמע שהיא בהריון. אחר-כך הוא חזר בו, הבין שעשה טעות והעלה לה את המשכורת כשראה שהיא העובדת הטובה ביותר במשרד שלו. יותר מכל שאר העובדים הלא נשואים שלו. אני לא יכולה לסבול את הגישה הסקסיסטית הזאת, ובעצם כל גישה שעושה שימוש בהכללות. במיוחד כשמדברים על אנשים. זה לא שאני מנותקת מהמציאות, אני יודעת בדיוק מה קורה, ועד כמה אפליה קיימת, אבל אני לא חייבת להסכים איתה.
 

motyka

New member
כנראה שזה היוצא מהכלל שאינו מעיד על

כנראה שזה היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. גם אני מכיר דוגמאות לכאן או לכאן. באלסינט, בתקופה בה עבדתי כעוזר מנהל המנגנון, היו כ 3000 מועסקים, מקום העבודה הבא היה פיברוניקס עם כ 400 מועסקים. בכמויות עובדים כאלו, ניתן למצוא מכנה משותף מבלי לחטוא יותר מדי בהכללות. ונכון, זו גישה שובניסטית. מצד שני הנשים שותפות לגישה.
 
מוטי,אני מחזק את ידיך ! אתה צודק !

אני אגיב בקצרה למה שאמרת כאן,מיוון שצברתי המון נסיון בשיחות עם מעסיקים שדרשו ממני,השמה של מזכירות,ופקידות בעיקר,ולעיתים גם גברים לתפקידי שיווק. אציין תחילה שאני פמיניסט,ע'פ ההגדרה. כשעורך דין ביקש ממני מזכירה,הוא ביקש ממני לרוב: ואני מצטט: "שתהיה חתיכה",כי היא משמשת לי "כרטיס ביקור" למשרד,שתהיה בחורה אינטליגנטית,פיקחית,חריפה,ובעלת כושר ביטוי בכתב ובע'פ.. "שתדע להדפיס מעל 30 מילים לדקה-זה לא הכי חשוב לי...." "עדיף לי,שלא תהיה נשואה,ואם נשואה אז בלי ילדים"..... ואני ראיינתי במשך 3 שנים כמעט 12,000 נשים שחלקם,מצאו עצמם בעבודה אשר התאימו לה" העולם האמיתי מוטי ! הוא עולם מאד שובניסטי...זה נכון..... עכשיו תרגיל !!! אשה עורכת דין,מחפשת לה מזכירה....מה קורה ?
 
ברונטית גאה ! בוקר טוב לך.

לדעתי לא קיים קשר בין "מה ששידרת" בראיון העבודה שלך,לבין תוצאתו הסופית,מין הסיבה הפשוטה שהיה כאן מניע אחר,מניע אובייקטיבי שלך, מול מניעים סובייקטיביים של המראיינות שלך. מאד קל להתרשם גם מאיפה שאני נמצא עכשיו,שאת אישה שיש לה המון מה להציע,המון איכות,ועוד הרבה דברים טובים. כי כבר "שמעתי אותך,לא פעם כאן,בעבר הקרוב.... אני יכול רק להציע לך לקבל את הדברים כדבר עובדתי,מההיבט של המעסיק. לדעתי לא קיימת "מוזרות" בראיון הזה ! העמידי עצמך במקומם,אם את יכולה. אני יודע שזה מאד קשה לקבל,אך לא צריכים "להילחם" בעובדות כאשר מדובר אכן בעובדות קיימות. מה שתארת כאן היא המציאות היומיומית של חלק מאד קטן,מסך הכל "שוק העבודה" בישראל,ואולי אף בעולם כולו. אישה נשואה בוחרת לה בעל לחיות איתו,ומעסיק בוחר לו עובדת,והם "חיים" יחד בין השעות 09.00 ל,17.00 בדרך כלל. המעסיק מעוניין לנצל כמה שיותר אחוזי תפוקה מהעובד שלו,וזה לגיטימי. ואני לא מגן כאן,ולא מסנגר על אף אחד. המעסיקים מנצלים,ובצדק,את זכות הבחירה הלגיטימית שיש להם,לבחור את העובד המתאים ביותר,למשרה הנדרשת. צריך רק לנסות לעקוף,את המשוכות האלה,כמו כל משוכה אחרת בחיים. ואני בטוח שאת תצליחי,למצוא משרה שמתאימה לדרישות שלך....אין לי ספק... למצוא עבודה,היא עבודה בפני עצמה..... בהצלחה לך.
 

monicala

New member
היי ברונטית וברוכה השבה

כמו כל דבר בחיים, אין תשובות חד משמעיות לנושא שהעלית. אני מכירה את הנושא מכמה זוויות, והן אינן מתלכדות לכדי מסקנה גורפת אחת. את התפקיד המשמעותי הראשון בחיי התחלתי בגיל 24, כשעדיין לא הייתי נשואה, ואף אחד, כולל אני (בעיקר אני) לא חשב על שום ילדים באופק. שנה ומשהו אחר כך התחתנתי, וזה התקבל במקום עבודתי בטבעיות רבה. התקדמתי, עברתי מחלקה, והכל היה נפלא, עם תוכנית קידום מפה עד הודעה חדשה. בגיל 28 ילדתי. כשחזרתי מחופשת לידה סטנדרטית, התברר לי שהאשה החכמה, היעילה והמוכשרת שהייתי, הפכה בעיני הבוסית הישירה שלי ל"אמא". היא לא שאלה דבר וחצי דבר על התינוקת, ובכלל, היה ברור שאסור להזכיר אותה במהלך יום העבודה. חצי שנה מאוחר יותר - פוטרתי. מה השתנה בי? שום דבר. אבל זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה הבנתי שלא תמיד חשוב האופן בו אני אגדיר את עצמי, לאנשים יש שק הגדרות משלהם. מצאתי מקום עבודה חדש ומוצלח לא פחות, ובגיל 34 ילדתי שוב. כשהייתי בחופשת לידה נודע לי שמנסים לגרום לפיטורי. מה השתנה? שוב, כלום. באופן אישי מעולם לא ראיתי בילדים בעייה, לא השתמשתי בילדי כתירוץ לעבוד פחות, לא נעדרתי מהעבודה, שום דבר. אבל יש משהו במילה "אמא", שעושה למעסיקים רע. לא פיטרו אותי בסופו של דבר, והמשכתי לעבוד שם לשביעות רצון כולם עד גיל 38. מצד שני, בעלי מעסיק עובדת שמגיעה כל יום מאוחר לעבודה בגלל "הילד", יוצאת מוקדם כדי "להוציא את הילד מהגן" ומשתמשת בילד בכל פעם שהיא רוצה לקבל משהו בלי לתת תמורה. בעלי הפמיניסט, שהוציא את ילדיו הפרטיים מהמשפחתון, המעון, הגן, מיליוני הבייביסיטריות, שנשאר בבית כשהילדים חלו ממש כמוני, נשבע שלעולם לא יעסיק יותר אשה עם ילדים קטנים. אז של מי האחריות? של כולם. מי נושא בה? בעיקר הנשים. מתפקידן של הנשים להבהיר קודם כל לבעליהן שהן לא הורה יחיד, שהן לא הביאו לבד ילד לעולם, ושהן מפרנסות ממש כמוהו.מתפקידם של הגברים להבין את המכשולים הצודקים או הלא צודקים העומדים בפני נשותיהם ולשאת עמן בנטל, ותפקיד המדינה הוא לספק שירותי טיפול ראויים לילדים במחירים שפויים. ומנסיון של החודשים האחרונים: לעסק החדש שלי לקחתי נשים שהן אמהות לילדים קטנים. היה לי ברור שאני מעסיקה נאורה ושבשום פנים לא אפלה אשה שרוצה לעבוד רק בגלל שיש לה ילדים. נחשו עם מי נשארתי? עם הרווקות הלא נשואות. לא פיטרתי אף אחת, הן עזבו לבד. נוכחתי לדעת שהן לא חשבו באופן מעשי מי נשאר עם הילד מתי, מה עושים כשהילד חולה, איך מתחלקת האחריות על הטיפול בילד בין בני הזוג ועל עוד הרבה צדדים הכרוכים בשילוב של עבודה והורות. כל זוג שאינו יודע איך לשאת באחריות המשותפת לגידול הילדים והיציאה לעבודה, פוגע בסופו של דבר בחלק הנשי שלו. ולברונטית - ברגע שיהיה באמת ברור לך ולבן זוגך מהי תפיסת עולמכם לגבי ילדים ועבודה, יהיה לך הרבה יותר פשוט להעביר את התחושה הזו הלאה. וגם אז - צפי להפתעות.
 
כרגיל, כיף לקרא את התגובות בפורום

הזה. מה שלא ברור לי זה האם זה לא בלתי חוקי להפלות על בסיס כזה? הרי אני לא באתי לראיון כשאני בהריון. ההלם שלי הוא מהאופן החופשי בו הן הרשו לעצמן ליטעון את הטיעון הזה. אם לפחות היו מוצאות סיבה אחרת כתירוץ, הייתי פחות מופתעת. עצם העובדה שנראה להן שהטיעון לגיטימי וחוקי, מפתיעה אותי. דרך אגב, בעלי עו"ד והוא אמר שניתן לתבוע אותן על זה. כמובן שאני לא אעשה את זה, אבל כנראה שיש כאן עבירה על החוק שאף אחד לא מתייחס אליה. לפי התגובות אני מבינה שזו מדיניות מוצהרת במקומות ידועים ומכובדים. אולי זה סימן נוסף שההחלטה שלי צריכה להיות לכיוון העצמאי. גם כשישבתי בראיון, נראה לי קצת מוזר להיכנס שוב למסגרת הזו של משרד גדול, עם בוס ופוליטיקות.זה אפילו הכניס בי תחושות של חרדה. עם זאת תחושת החיים, השייכות והדינמיות שלא קיימת באותה מידה בעבודה כעצמאית, היתה מרעננת. עכשו שאלה לנשים- אם הייתן רוצות את התפקיד, הייתן מתקשרות שוב למראיינות ומנסות לשכנע אותן? אם כן, מה הייתן אומרות?
 

monicala

New member
מה הייתי אומרת...

הייתי אומרת בפשטות שהעבודה מאוד נראית לי ושאני מאוד מעוניינת בה. הייתי אומרת שכפי שהן עושות את עבודתן נאמנה כך אעשה גם אני, הייתי אומרת שכפי שהן לא הופלו בקבלתן לעבודה אין שום סיבה שיפלו אותי, וביני לביני הייתי שוקלת ועוד איך לתבוע אותן אם לא יקבלו אותי. לו יותר נשים היו תובעות מקומות עבודה בגלל אפלייה על בסיס מיני, יותר נשים היו זוכות במקומות עבודה ראויים.
 

motyka

New member
חוק, צדק, ומוסר

שלושה דברים שלא נפגשים. יהיה קשה מאוד לתבוע - כי אף מעסיק לא ייתן אסמכתא כתובה בה הוא יציין סיכון הריון כסיבה לאי-העסקה. ובדיון בעל פה - מילה כנגד מילה - הסיכוי שיאמינו לך הוא קלוש, בייחוד שהצד השני ימצא 1001 נימוקים למה את לא מתאימה.
 
אפשר להקליט שיחת טלפון

אם שוב אתקשר בנושא, אבל לא נראה לי שאגיע לכך. עדיין, אני חשה תחושת חוסר צדק אבל אני גם מאוד נרתעת מעימותים.
 

יונית א

New member
היות ובעלך עורך דין הוא בקיא בדיני

ראיות. ולפיכך אין לך שום סיכוי לתביעה מהסוג הזה. מילה שלך מול מילה שלהן? זו לא סיבה לתביעה. כן, זה לא פייר. החיים לא תמיד פיירים. אם היה נייר, מסמך, עדות, שיטה, אם את יכולה להוכיח כי מתוך 10 נשים שרואיינו 8 נפסלו על הסף וכולן היו עם בטן ניראת לעין של הריון, אולי יש בסיס לתביעה.(כמובן שעורך הדין של החברה יוכיח שרואיינו עוד 20 ו15 מתוכן בהריון -התקבלו..). אגב, הייתי שוקלת לעבוד בחברה שנותנת לנשים לא מיומנות לנהל ראיון קבלה. ולמה לא מיומנות?-כי יש דברים שלא משוחחים עליהם בראיון , לא כמה את שוקלת אם את מועמדת לתפקיד הייצוגי של מזכירת המנכ"ל היצוגית, ולא מה התוכניות המשפחתיות שלך, רק מראיינת לא מנוסה, תעלה נושא כזה לשיחה, דין ודברים. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם כי בשיפולי המוח של כל מראיין יושבות(מה זה יושבות, תקועות חזק עם שורשים) אי אלו תפיסות עולם שלו, ואלו לא יוצאו משם במהירות רבה. לגבי הרצון לקבל את המישרה, להתקשר מחדש למראיינות- בהחלט אפשרי. (מה את יכולה להפסיד? תנאי פתיחה טובים יותר במו"מ לנושא תנאי עבודה ושכר). להתקשר לאמר שנראה לך שהראיון סטה מבחינתך, שאת מעוניינת בעבודה, ונושא הגדלת המשפחה לדעתך לא אמור להוות בעיה לגבי קבלת התפקיד. שאת מבקשת שישקלו את הנושא . לא בנימה מבקשת, מתרפסת או מתחננת חלילה, אלא רק להצהיר ברור יותר את עמדתך. בשום אופן לא להכנס לפינה של "חוקי לא חוקי" ו"לא הוגן" אלא רק התייחסות עיניינית למידת ההתאמה שלך לתפקיד. וכל זאת, בתנאי שאת ממש רוצה אותו. את ממש רוצה?
 
אני בעצמי עבדתי בכח אדם

וראיינתי אנשים בעבר ואני יודעת שיש קו דק שאסור לעבור מבחינת השאלות שניתן לשאול. אני לפחות אף פעם לא עברתי אותו והייתי מאוד זהירה לא לפלוש יותר מדי, לא לפגוע ובטח שלא לאמר דברים לא חוקיים. לגבי האם אני באמת רוצה את התפקיד, אני כנראה יותר רוצה להיות עצמאית.
 

niya

New member
ברונטית גאה יקרה

מה שעשו לך הוא לא חוקי בעליל ואת יכולה להגיש על זה תלונה. אסור להפלות אישה בקבלה לעבודה, ובטח שלא מהמניעים האלה. יותר מזה, אסור לשאול בראיון עבודה מהו מצבך האישי. נראה לי שיש לך כאן קייס לא רע...
 
למעלה