חוויה מוזרה ומרגשת כאחד
בס"ד שלום חברים יקרים! אני רוצה לשתף אתכם בחוויה די מוזרה שעברתי אתמול כשהתייצבתי לענות לגולשים
בבית שלי, (למי שלא מבין אגיד שההגדרה
"בית" היא הגדרה פחות רשמית מההגדרה המקובלת "פורום"), לפני תיאור החוויה אזכיר עובדה חשובה:לפני כמעט 4 חודשים נפטר המורה שלי
למוסיקה
צבי ז"ל, המוזכר גם בחתימה שלי המופיעה למטה. ועכשיו לחוויה עצמה:אתמול כשניגשתי לעבודה השיגרתית נתקלתי בגולש ששמו צבי, ממש כשמו של המורה שלי, והגילוי הזה עורר בי רגשות וגם תגובות כמו הלם ראשוני, צמרמורת, וגם לא מעט דמעות שהעיזו לברוח להן מהעיניים. החלק הקשה היה כשפתחתי את ההודעה שעליה הגבתי, ושמתי בכותרת את אייקון החיבוק שאני מרבה להשתמש בו, והוא ניתן לחדשים ולוותיקים כאחד. כשנתתי אתמול לגולש את החיבוק, הרגשתי בתוכי שזה מעבר לסתם אייקון וירטואלי, הרגשתי שאני מחבקת את צבי ז"ל, ועכשיו כשאני חושבת על זה, יכול להיות שבכל פעם שאני מוציאה הודעה, אני מחבקת גם אותו, (באיזשהו אופן), המחשבה הזו, מקלה עליי קצת את ההתמודדות הקשה שיש לי מאז פטירתו, אני כותבת את זה בגלל שאני אוהבת לשים חיבוק בכל הודעה, וגם אם אני לא שמה הרי שאייקון החיבוק המופיע בחתימתי, עושה את העבודה מצויין, ועד היום לא שמתי לב למחשבה זו, למרות שאני מקפידה לשים אותו מאז תחילת דרכי כאן בחממה התפוזית. אפילו עכשיו כשאני כותבת לכם את ההודעה הזו, הדמעות מעיזות לברוח להן מהעיניים, ואין לי שמץ של מושג למה אני מגיבה כך. זהו חברים, עד כאן ההודעה העצובה הזו,
ליאת.
בס"ד שלום חברים יקרים! אני רוצה לשתף אתכם בחוויה די מוזרה שעברתי אתמול כשהתייצבתי לענות לגולשים