חוויה מתקנת - הריון ראשון שלי. שלישי שלו

[עקשנית25]

חוויה מתקנת - הריון ראשון שלי. שלישי שלו

בשעה טובה אנחנו מצפים וזה מאוד ראשוני.

לו יש 2 גדולים (16 ו 11) ואני עדיין ללא סימפטומים מיוחדים מידי.

אבל יש לי תחושות ממנו לפעמים כאילו זה מטריד אותו לשמוע על זה.
תחושה קצת של פחות אמפתיה. יותר חשש.

היחסים טובים. הוא לא עשה עניין מהכניסה להריון.
כאילו וואלה נורמלי.

נדמה לי שהחוויה הקודמת לא היתה קלה.
ממה ששמעתי היה כלא בבית בלידות הקודמות של ילדיו על אף שהוא מכחיש
כזה שאסור לדבר בבית כשהם ישנו וכולי. המון לחץ.

הוא לא יגיע איתי לכל בדיקה וכאלה למרות שאמשוך אותו מהשערות.
הוא לא הלך גם איתה. אבל אמרתי לו שאף פעם זה לא זמן טוב להשוות וגם הפעם לא

הוא תמיד טוב אליי. חולק איתי. דואג לי. איכפת לו. וגם עכשיו לבריאות שלי בעיקר.
אבל משו שם מרגיש לי סתום. לא כטבעו.

איך עברתן הריונות מבן הזוג לאחר שידע הריונות מאחרת?

אני מרגישה שההתרגשות שלי קצת גדולה עליו לפעמים.

 

[chili3]

מזל טוב

ההריון היה מתוכנן ומוסכם על שניכם?

וסתם משהו לגבי חיבור אבות להריונות
לרוב לוקח להם יותר זמן להתחבר, כי אין להם את החיבור הפיזי הברור שיש לנו הנשים
זה לא אומר שהוא לא שמח בזה והחיבור יכול לבוא בהמשך או רק אחרי הלידה וזה טבעי

 

[עקשנית25]

אני מקווה שימצא דרך

אני ממש מקווה, מו שכתבתי למטה, נשואים והריון רצוי ומתוכנן.
כל המסביב והפיטורין שלי לא ממש מתוכנן...

הוא שמח בילדיו הקיימים מאוד, הם עצם קיומו, הוא קשור אליהם,
והם מרגשים אותו עד דמעות.

אני יודעת איזה אבא מחכה למה שלא יבוא לנו... אני מקווה שיתחבר
תודה

 

[mother cat]

מזל טוב ובשעה טובה!

קודם כל שאלות - הריון היה מתוכנן ורצוי? אתם נשואים? גרים יחד?

עברתי שתי הריונות עם האיש שלי שחווה גם שתי הריונות עם אשתו הראשונה ז"ל. היה, אמממ, מורכב. הוא מאד רצה את ההריונות ומאד התרגש. בא איתי לכל הבדיקות (וההריון השני היה הי ריסק מה שאומר בית-חולים פעם בחודש בהתחלה ופעם בשבועיים ואפילו שבוע בסוף...) ומאד דאג לי. מה שכן מאד הפריע לי זה שכביכול הוא כבר ידע הכל והיו המון השוואות להריונות הקודמים. כולל הערות של "לפחות את לא בשמירת הריון" כשלא הרגשתי טוב, או "כאבי ראש בהריון זה טבעי ולא אומר כלום" (לא נכון - יכול בהחלט להצביע על רעלת הריון...). גם אחרי הלידות הוא "ידע הכל" - לטוב ולרע... מצד אחד נחמד שגבר יודע לחתל ולהכין בקבוק, מצד שני זה גרם לי תחוש לא נעימה שהוא חושב שהוא יודע הכל יותר טוב ממני. השיא היה עם הבכור שלי שלא הצלחתי הניק, וזה היה השלב שהוא סיפר לי איך אשתו הראשונה הניקה עד גיל מאוחר מאד ותכננה ללמוד להיות מדריכת הנקה

בקיצר - מורכב. ולא פשוט. ממליצה בחם לעשות שיחה ותאום ציפיות... גם זה ירגיע אותו (את לא תעשי "כלא" בבית או מה שלא יהיה שמפחיד אותו) וגם יבהיר לו למה את מצפה....

שיהיה הריון עגול ומשעמם.

 

[עקשנית25]

אכן

אנחנו נשואים מלפני 4 חודשים כמעט... .. אני גרה איתו רחוק ממשפחתי.

יש לו 2 ילדים שגרים במרחק הליכה, בקיבוץ והחיים סה"כ דבש.
יש יחסים טובים, בין כל צד אפשרי, לא חיים של ויכוחים. ההפך.

הרבה מ"נטל" גידול הילדים "נופל" עליו בשמחה יתרה.
הוא סוג של אבא - אמא, כל חוג, כל רופא, כל אסיפת הורים, כל מצב נפשי.
הילדים מאוד קשורים אליו, גם רגשית מאוד. מקור הסוד שלהם וכו'.
אם יכל הם היו איתו כל יום כל היום.
ולא כי הגרושה לא יכולה... אלא כי הוא מאוד רוצה.

אני פוטרתי אחרי 6 שנים במקום עבודה מצוין לפני חודשיים ורק החודש נודע לי שאני בהריון ממש התחלתי רק שבוע 7 אוטוטו...
הכל מתוכנן, הכל רצוי, על אף שמבחינתו לא היה לו צורך ממשי בעוד ילדים.
לא בער בו הנושא.

הוא מפחד, גם הפיטורין בזמן לא טוב (צריך כסף ואולי אני תקועה שנה עכשיו בבית בלי חופשת לידה!!) , גם לא פעם אומר לי שהוא לא ישן
בלילה מדאגות על ילדיו, שאולי אין להם מקום אבל ככה הוא מרגיש.
גם דיברתי איתו על שלא יהיה כלא ויהיה שמח ואני מקווה שאני לא מבטיחה הבטחות שווא. אבל הוא כבר יודע שהכל שונה אצלי...

אבל כן, כמו בחתונה שניה, שהוא כבר עבר, הוא מתרגש פחות,
כל כאב שלי הוא טבעי ונורמלי , וכל פעם הוא צוחק שאם כבר עכשיו כואב
לי מה יהיה בלידה ?, אני כל היום קוראת ומתעניינת, והוא... רק נהיה לו
רע מלשמוע...

יש כאן מועקה פעם נוספת על דבר גדול שהוא כבר חווה. אולי באמת יקח לו זמן. אני לא מתכוונת לוותר לו אני עקשנית גדולה כבר כתוב?

אנחנו מאוד פתוחים, מאוד כנים, הוא חלק מהותי ממני, ושוב זה מוזר האפתיה הזו...

תודה

 

[מ י ר י 2 2]

אני רוצה להגיד לך

שמה שאת כותבת נראה לי לא קשור לעובדה שאתם משפחה מורכבת או לזה שהוא עבר הריונות עם אחרת.
כל אחד לוקח את הדברים האלה בצורה שונה, ובאופן כללי לגברים לוקח יותר זמן (אם בכלל) להתחבר להריון. כל ההתרחשות המופלאה הזו בתוכנו, והם איפשהו מחוץ לה.
אני באופן אישי מאמינה, שכדאי בהריון, ובמיוחד בלידה להעזר בתמיכה נשית. אני אפילו מאמינה שלא חובה שהבעל יהיה בלידה, בעקרון לידה זה מקום לנשים, וזה לא מובן מאליו שהם יהיו שם.
מה שכן - אני מניחה שיש כל מני חששות לגבי איך החיים שלכם יראו אחר כך, ולפעמים חששות גדולים מתועלים לעניינים יותר יומיומיים.
בקיצור, הכל נשמע לי נורמלי ובסדר. טוב שאת מדברת על התחושות שלך, עם עצמך ואיתו. נשמע שיש לכם אחלה זוגיות, ושיש לכם את העוצמות כדי להתמודד עם הקשיים שהחיים מזמנים.
שיעבור בקלות ובבריאות, ושיהיה הריון משעמם.

 

[chili3]

ועוד הערה לגבי הכותרת שלך...

עכשיו שקראתי אותה שוב קצת הפריע לי
ואולי זה גם המקור לציפיות השונות של כל אחד ממכם מההריון
ההריון שלך הוא לא ולא צריך להיות חוויה מתקנת להריונות הקודמים שהוא חווה עם הגרושה שלו
אני מציעה שלא תכנסי להשוואות ואל תצפי לתת לו חווית הריון ולידה אחרים.
מותר לו להנות מזכרונות חיוביים ומרגשים מההריונות הקודמים (גם מזכורות של חשש של הורים צעירים) וזה לא צריך להוות תחרות להריון שאתם חווים ביחד עכשיו

 

[עקשנית25]

ברור שחווה דברים מרגשים

בעבר שלו איתה. את צודקת. בכלל אין לי קטע עם השוואה.
למרות שבינינו, כל פרק ב הוא ניסיון לסוג של חוויה מתקנת.
אחרת לא היה צורך בפרק ב

ביני לבינה אין תחרות. ואין השוואות.
אני בטוחה שיש לו זכרונות מרגשים. לא מזיז לי.
ברור שיש לו פחדים ממה קורה לזוגיות אחרי ילדים.
הוא לא פעם אומר משו כזה. וזה מותר גם לרצות לתקן מבחינתו.
לא לחזור על אותן טעויות.

אבל לא על זה אני מדברת. אלא על החוויה הלא חדשה בשבילו.

 

[ornme]

מנסיון של כמה הריונות וכמה לידות,

כל הריון היה שונה
כל לידה היתה שונה
אמנם ילדי כולם מבעלי הראשון, אבל בכל הריון ההשתתפות שלו היתה שונה, גם כי הצרכים שלי בו היו שונים - גיל שונה, יותר עזרה עם הילדים בבית בהריונות שהם לא הריון ראשון, וגם כי לכל הריון ולידה היו מאפיינים אחרים : היה הריון אחד מסובך עם שמירה והריון אחר קל מאוד ולידה קשה שהסתיימה בניתוח ולידה קלה ... וגם כי בכל הריון ולידה היינו בגילאים אחרים ובמצבים אחרים בחיים.
וגם גידול הילדים השתנה מילד לילד כי התבגרנו וידענו להתייחס לדברים יותר משמעותיים (בעינינו) ולא עשינו עניין מדברים שעם הילד הראשון נראו לנו קריטיים. וגם הילדים שונים זה מזה.
וכך הלאה...

וכשאני רואה את האיש שלי בהריונות ובלידות של נכדינו, גם שלי וגם שלו, אני יכולה לומר בבטחון מלא שאי אפשר להסיק מסקנות ברורות לגבי עקביות.

ואולי בעצם זה די הגיוני - הרי אי אפשר להתייחס להריון וללידה כאל משהו שמתרגלים אליו...

 

[עקשנית25]

את צודקת

זה גם לא באמת דבר שאני יכולה לשנות אותו.
תודה

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

ההבדל בגישה יכול להיות גם מהשוני במצב שלכם

הוא כבר חוות הורות, ויש לו ילדים גדולים,
בעוד שאצלך זה הריון ראשון, שתמיד הרבה יותר מרגש,

את עוד בתחילת הדרך, להרבה גברים מאוד קשה להתרגש מההריון,
בניגוד אליך שאת מרגישה משהו (גם אם התופעות לא ממש חזקות)
ויודעת כל הזמן שמשהו מדהים קורה בתוך הגוף,
אצל הגברים זה אחרת.

תני לו את הזמן,
תסבירי שחשוב לך שיגיע לבדיקות, לפחות לחשובות ( שקיפות, סקירה....)

והכי חשוב,
תנסי ליהנות מההיריון,
ובהצלחה

 

[אiרית]

מאוד מזדהה

לבעלי 2 ילדים מנישואים קודמים - בן 14 ובת 17. אני בחודש שביעי להריון הראשון שלי. בעלי באופן כללי תיאר את ההריונות עם הילדים שלו ככאלה ש"נכפו" עליו. הוא היה בתנופה בקריירה שלו ולא רצה בכלל ילדים וטוען שהצטרפות הילדים למשפחה מנעה ממנו לפתח את הקריירה שרצה. בלי קשר הייתה לו חוויה שלילית כי אשתו לשעבר הייתה בדכאון אחרי לידה. אני ממש לא מאמינה בזה - אין דבר כזה שהריון "נכפה" עליך. אתה היית שם בשביל להפרות, ולא במצב סביל. לאור תיאוריו לעיל חששתי שלעולם לא יירצה יותר ילדים אבל נכנסו להריון הזה מתוך החלטה משותפת ולמעשה נדמה לי כאילו הוא רצה את זה יותר ממני (אני הרגשתי לא מוכנה אבל חשבתי שאף פעם לא ארגיש מוכנה אז אמרתי "יאללה, ננסה" ומיד נכנסתי להריון

). עכשיו אני מרגישה הכי מוכנה בעולם להיות אמא ומאוד שמחה ובטוחה בהריון הזה. בעלי מביע רגשות חיוביים והילדים שלו אומרים שהם מתרגשים ולא פעם דנים ב"איך יהיה עם עוד אח קטן", אבל המצב מאוד מורכב ואני בעיקר חוששת ממה שיהיה כשהתינוק יהיה נוכח. ברור לי ששום דבר לא ייסתדר מאליו ותידרש המון עבודה של כולנו.

בנוגע ל"חוויה מתקנת": מבחינתי החוויה המתקנת היא שההריון הזה גורם לו להעלות זכרונות מההריונות הקודמים ומתקופות הינקות של הילדים שלו ופתאום לראשונה הוא מדבר על רגשות חיוביים שקשורים אליהם ונזכר שאולי בעצם השד לא היה כל-כך נורא (למרות שהוא מסרב להרפות מעניין ה"נכפה עליי").

בעלי לא בא איתי לכל הבדיקות. סתם נראה לי מיותר. הוא בא איתי לסקירה הראשונה כי מאוד התרגש ורצה להיות אתי כשמגלים את מין העובר, וגם לסקירה השנייה כי רצה לראות את העובר שוב (ראינו אותו מפהק! זה היה כזה חמוד!). אני עושה עוד סקירה בקרוב אבל הוא לא יבוא איתי כי הוא עובד וזה בסדר גמור מבחינתי. לבדיקות שגרתיות ממש אין טעם שיטריח את עצמו. עדיף שילך לעבוד ולפרנס או שישקיע את הזמן בעצמו או בילדים שלו כי עוד מעט יהיה הרבה פחות זמן פנוי...

למרות שהוא שמח בהריון הזה מאוד, אני כן מרגישה איזשהו ריחוק רגשי שלו או סוג של דיסוציאציה - כאילו הוא מתייחס לזה כמשהו שקורה למישהו אחר, לא לנו

במין ניתוק כזה. בעיקר הוא נמנע מלעסוק בשאלה של איך נסתדר כולנו בבית אחד, איך הילדים יקבלו את התינוק וכו'. קשה להסביר. באמת נראה לי שזה עניין גברי ואין לי שום טענות אליו או יומרה לתקן אותו.

חוויה מתקנת עבורו תהיה טובה אם תתרחש מעצמה, אבל לדעתי זה לא תפקידך לייצר אותה. תהיי את, תעשי מה שמתאים לך, בלי קשר לחוויות העבר שלו.