חוויות כשמניקים פעוטות

חוויות כשמניקים פעוטות


התאומים, בני שנתיים ושלושה חודשים (תודה לאל !!) יונקים בשקיקה וזו חוויה ממש חדשה בשבילי (גם שניים וגם בגיל כזה עם הקודמים הגעתי הכי הרבה לגיל שנה ותשעה חודשים...) הם מדברים איתי ואחד עם השני תוך כדי הנקה, בודקים ומדווחים מי נרדם ולפעמים באים אליי במתיקות אינסופית ואומרים: "אפשר לינוק ? " בלילה שעבר, הם ינקו וביקשתי מהם שכבר יפסיקו ושיתחילו לישון בלילה ולא לינוק בלילה אז אייל, עטוף שינה ובעיניים חצי עצומות אמר לי: "לא צה שון בלילה צה נוק...."

האמת, לפני שנתיים וקצת לא האמנתי שנגיע עד הלום. אני זוכרת שקראתי כאן כבר אז, בעודי מותשת מהנקה וטיפול אינטנסיביים שהרבה פעמים עם תאומים אמהות מוצאות את עצמן מניקות עד גיל מאוחר כאילו אחרי שצולחים את ההתחלה המורכבת כבר קשה להפסיק... אז בזכותכן אנחנו עדיין כאן ובהזדמנות זו: שנה טובה ומתוקה לכולכן !
 

Mr China

New member
עוד! עוד!

אחת הבנות התחילה להגיד לי..זה כל כך מתוק. השניה אומרת "תודה" כשהיא מסיימת...
מאד מזדהה איתך. מסקרן וכיף לשמוע איך זה ממרומי שנתיים ורבע.
 

מטית

New member
אהההההה איזה חמוד זה

אצלנו אין כזה נימוס, כשרוצה דוחף ומפשיט... זה נשמע רע אבל גוזל בן שנתיים שכולו חמידות שעושה את זה, זה מתוק מאין כמותו
השני מחבק בסבלנות עד שאני מבינה את הרמז
 

kokla2

New member
אין אין אין על המתוקים האלה!

באמת מרגש!!!
לקרוא אתכן..
ולחוות את הנקת הפעוטות המדהימה הזאת!
גם אצלנו - היום בדיוק שנה + 10 בלי בושה מפשיטים או מבקשים יפה סיסי סיסי
כשהם חולים אני נשברת ומניקה הרבה בלילה (כמו בימים האחרונים:(
אח"כ קשה לחזור שוב למסלול לילי רגוע יותר.. וזה קצת מתיש
חוץ מזה עכשיו הם בגן ואני לא יודע מי מתגעגע יותר - הם לסיסי או הציצי אליהם...
אני גם לא מאמינה שעדיין מניקה ושגם אין שום תכניות להפסיק
זה ממש הזוי כל העניין הזה. וכ"כ הרבה בזכות הפורום הזה ובזכותכן!

שנה טובה לך אמאגם ולכל הפורום המקסים ויונקיו
 

יכי67

New member
איזה מתוקים!!!!!!

מזכיר לי נשכחות..
.
אצלי הם היו רבים קצת על הצדדים. זה הצד שלי, זה הצד שלך, עכשיו אני כאן, לא, זה המקום שלי וכו'...

נשמע מוכר?
מדהים לשמוע שוב ושוב על החוויות הענקיות האלה
כל הכבוד
 
וידוי אישי

לפני כך וכך שנים כשפגשתי לראשונה קבוצה של אמהות שמחנכות בבית נחרדתי כשראיתי אותן מניקות ילדים בגיל של התאומים שלי עכשו. אני זוכרת שממש חוויתי את זה קשה ופתאם אני מוצאת את עצמי מניקה פעוטות שמדברים, הולכים ומתקרבים לגובה מטר !!!
החוויות הן עצומות ובאמת מרחק הזמן נותן פרספקטיבה. לכל מי שנמצאת בתחילת הדרך, חשוב לי להגיד יחד עם כל הכיף שהדרך היתה קשה לפעמים כמעט בלתי אפשרית (לא רק ההנקה, כל התאומות הזו יחד עם עוד ילדים בבית...) היו לילות קשים (זוכרת איך בעלי ואני שברנו את הטירוף בזלילת גלידה באמצע הלילה כשהם היו עם חום גבוה.. או איך בחורף שעבר חשבתי שאני משתגעת ממחלות חוזרות ונשנות (שתודה לאל והלוואי שגם בזכות ההנקה היו קלות ובלי מעורבות רופאים אבל עדיין תובעניות להחריד). ומאד עזר ועוזר לבא לכאן, לשתף, לפרוק ולקבל בחזרה תמיכה וחיבוקים ובעיקר בעיקר הבנה !!!
 
איזה כיף

אמנם, לא הגעתי לגיל כזה, כי זהר גמלה את עצמה בטרם עת בגיל 13 חודשים, אבל גם אני צברתי חוויה או שתיים ששוות כתיבה:
1. גן ציבורי. אמצע היום. ליד רחוב ראשי. זהר מחליטה שבא לה, ניגשת אלי, ועוד לפני שאני מספיקה להבין מה קורה, הציצי שלי בחוץ... יונקת, מסיימת, ולפני שאני שוב מבינה מה קורה, היא כבר מסתכלת מסביב עם חלב מרוח על השפתיים, ואני עם הציצי בחוץ... למדתי להגיב מהר אחרי הפעם הראשונה הזו!
2. זוכרות שנסענו לארה"ב לחפש בית? אז פה לא מקובל להניק בכל מקום. קל וחומר, באמצע פתיחת חשבון בנק, שזה עניין רציני לכל הדעות. אה, ושכחתי להגיד: החדר כולו זכוכית. אין פינה אחת נסתרת לרפואה, אבל צלע שלמה שפונה לחניה של הבנק, שם כל מי שחונה כדי להיכנס לסניף צופה פנימה...
את זהר כל זה ממש, אבל ממש לא מעניין. היא רוצה ציצי ועכשיו.
אחרי שהבנתי שאין מה לעשות, היא לא עומדת לוותר לי, שאלתי בנימוס את הפקידה אם יש איזה מקום שאפשר להניק בו.
היא ענתה בחיוב ובקלילות, שהייתי בטוחה שגם בבנק יש חדר הנקה מאובזר ונח כמו בקניונים וכיוצא באלה. אז זהו, שלא... חיכה לי מחסן ניירת עם כסא משרדי שבור, ומחשב ענתיקה עם שומר מסך מצ'עמם...
להניק בפגיה על כסא משרדי זה קל. לעשות את זה עם תינוקת בת שנה, בלי עין הרע, ששוקלת קרוב ל 10 ק"ג בלי עין הרע, וזזה בלי עין הרע... קצת פחות

כמובן, שזו היתה ההנקה הכי ארוכה של זהר מאז שהפכה לזוחלת ובאה לקחת ציצי בעצמה. פעם ראשונה שהיא לא לקחה כמה שלוקים ועזבה, אלא לגמה ולגמה כאילו הפכתי לשופעת לפתע.
חזרתי לחדר מחייכת, עם תינוקת שבעה וגב שבור...
 

אמבי10

New member
נחמד לקרוא אותך

לי יש רתיעה מהנקת פעוטות ואני תוהה איך זה יהיה עם התאומים... באמת אחרי שצולחים את ההתחלה הקשה מגיע לנו להנות מהפירות לטווח יותר ארוך. גרמת לי לחשוב על כל זה שוב.
 
למעלה