אני רוצה להוסיף משהו...
ההצגות הקודמות שהייתי היו בחופש, יום אחרי יום. ההצגה הראשונה הייתה זוועה. הרבה יותר רע ממה שהיה השבוע. והייתי בטוחה כמוכם שההצגה מתדרדרת וכו' וכו'. בהצגה של יום אחרי כבר באתי בלי יותר מדי ציפיות וסתם כי לא היה לי מה לעשות בערב והיה מעולה. ממש. אחת ההצגות הכי טובות שראיתי! מה זה אומר? זה אומר שהשחקנים יכולים ואפילו עושים לפעמים הצגות טובות, אבל ללא ספק יש שם איזה רפיון. הם מקלים על עצמם ונותנים לעצמם הרבה חופש וככה זה גם נראה. הצגה של חפיף. אני אתן דוגמא- אורנה. שכולם נדמה לי מסכימים שהיא ממש לא משהו. אני לא חושבת שזה רק שאשמתה! גם אם נשים לרגע בצד את העובדה שהיא לא יודעת לשיר או לשחק- רואים שלא עבדו איתה מספיק על התפקיד. ז"א חזרות, עם במאי שממש מעיר הערות. יש דברים שהיא אומרת בביטחון מלא ואפילו לא מבינה מאיזה מקום בדמות הם אמורים להגיע- וזה דברים שבמאי היה צריך לעבוד איתה עליהם, וסתם חבל. וחוץ מזה, העובדה שזו הייתה הצגה בשעה מוקדמת ממש לא עבדה לטובתם. הקהל רוב הזמן היה עסוק בשנת הצהריים שלו ולא שיתף פעולה (חחח חוץ מהאיש המבוגר שצעק שהוא פרחה...) לסיכום- זה לא שצריך לעצור הכל, הם פשוט צריכים לקחת את עצמכם בידיים ולהתחיל לעבוד! יש מבין? כמו שריקרדו אומר- בשביל להצליח צריך לעבוד. קשה !!!