אני לא אכתוב הפעם חוויות...
אני אכתוב בצורה קצת יותר חופשית, היות וכולם הבינו באמת שלארגן את המפגש לוקח השקעה לא קטנה של זמן מצידי ומצד גרסיאלה... הגיעו 38 איש, ובערך 36 מתוכם פאגאנים כשרים למהדרין. אני לא מחייך שאני אומר את זה. זה הדבר שדווקא כן מצחיק, שאני אמור להיות שמח שזה הייתה הצלחה כבירה. אבל... אבל... אני לא ראיתי את זה. עשיתי אין-ספור ניתוחים פוטנציאליים של מה שעתיד לקרות במפגש (ואלו שלפניו) ואת ההצלחה המדהימה של אתמול לא ראיתי כאופציה. אני חושש. אני מפחד שאנחנו מתקדמים מהר מדי, לפני שלושה חודשים רוב הפאגאנים בארץ בקושי פגשו עוד שני פאגאנים ועכשיו... אנחנו עומדים על סף הדלת לקהילה פאגאנית ישראלית אמיתית. אני אהבתי את המצב כפי שהוא היה קודם, דיבורים היו באינטרנט, אולי בטקסים ציבוריים של קבוצה זו ואחרת. אבל, עכשיו... עברנו את נקודת האל-חזור, תהיה קהילה פאגאנית ישראלית. השאלה היא רק מתי, איך ולכמה זמן. למשל תראו את האיש הזה שנכנס לבקש קבוצה ללמוד איתה, אם הוא היה שואל את זה לפני שלושה חודשים הייתי אומר לו שזאת ישראל ואין מצב והלמידה היא עצמאית, אבל עכשיו יכול להיות שעוד חצי שנה או משהו תקום קבוצה רצינית. ישראל לקחה צעד גדול מאוד. עברנו ממדינה שבא כולם עוסקים לבד ולמדינה איכותית. אולי המפגש הראשון היה תאריך היסטורי, אבל את הסימן האמיתי הראשון לקהילה היה אפשר לראות אתמול. ושהקהילה תקום, היא בהחלט תהיה גאווה לכולנו. וכמו שהוויקאנים אומרים: כך זה היה, כך זה כעת וכך זה לעולם יהיה! אני מאחל לכולכם ברכות זוהרות
