lital_helmer
New member
"חוויות" מהCT האחרון...(ארוך)
ביום ראשון קיבלתי טלפון "שלום, אולי את רוצה לבוא היום לעשות את הCT? התפנה לנו תור.." הסכמתי. באתי שמחה וצוהלת (פורים) לבית החולים ברזילי, נטולת כעסים ורגשות רעים שהו לי אחרי שעשיתי שם את הCT הקודם (למי שזוכר וגם למי שלא סבלתי שם צעקות נוראיות מהטכנאי בסגנון: "הבדיקה לא בשבילי..ותפסיקי כבר לזוז + 4 הזרקות!!!, אחת שלא לצורך..) נכנסתי וחיכיתי המון זמן בתור, אך זה לא היה אכפת לי כלל. התחלתי את הבדיקה. הכל היה נראה בסדר. רק שמשום מה לא הרגשתי את החום המוכר בכל הגוף לאחר ההזרקה של החומר..ושאלתי את עצמי..מה קרה?? אולי בגלל שיש לי חום? (באתי חולה עם ברונכיט..שהיום התגלתה כדלקת ריאות) וככה המשיכה לה הבדיקה. לאחר מכן נכנסה הרופאה שמוציאה את המחט...ובעוד היא עוסקת בשליפת הצינורית אני שואלת אותה...למה לא הרגשתי כלום?? היא הסתכלה עלי במבט מוזר...ואמרה.."לא יכול להיות..אני מילאתי את המזרק..היה כאן חומר..אני אלך לבדוק עם הטכנאית אם נכנס חומר..חכי כאן" אני מחכה. מחכה. מחכה. קוראים לי. נכנסתי לחדר הטכנאית ושם היא הודיעה לי חגיגית "לא נכנס חומר כמעט בכלל, את צריכה לעשות את הבדיקה מחדש.." (הסבר: התפוצץ הצינור מכניס את החומר מהמזרק האוטומטי ליד שלי והכל טפטף על הריצפה..ואף אחד לא שם לב) איך שאני שמעתי את זה נפתחו הברזים בעיניים. יצאתי החוצה. היא יצאה אחרי ואמרה שהיא תתיעץ עם מנהלת המחלקה והם יחליטו. עכשיו ככה: זוכרים שאמרתי לכם שאין לי צילומים קודמים?? ידעתי שאצטרך אותם..כי לא ראו כל כך טוב בצילומים הנוכחיים בגלל החומר אבל אם היו לי הקודמים אפשר היה לעשות השוואה..כך הם אמרו. עוד יותר הרגשתי חוסר אונים. אך מנהלת המחלקה הצילה את המצב..היא התחילה לחפש את הצילומים הקודמים שלי שעשיתי שם ועברה צילום צילום.לראות מה נשתנה אם בכלל. לבסוף בישרה לי שאין כל שינוי, ולא נראה לה שצריך לעשות שוב ושאם ארצה אני מוזמנת בכל זמן בכל זאת לחזור על הבדיקה. אך לדעתה בכל זאת הכל נשאר אותו דבר כמו לפני חצי שנה. היא עוד יותר הגדילה לעשות ואמרה שתפתח לי את הצילום הקודם שעשיתי אצלם ותשלח לי אותו בצירוף הנוכחי..וממש ממש התאמצה שארגיש טוב. (חשוב לציין שסיפרתי לה את כל מה שעבר עלי בפעם הקודמת והיא קצת התעצבנה..ונורא רצתה לרצות אותי) אתמול היא התקשרה אלי הביתה. והודיעה לי שהיא הסתכלה טוב על הכל ביתר תשומת לב ואכן אין שינוי. אבל גם..שיש לי דלקת ריאות. טוב נו.. אף פעם לא משעמם. ליטל
ביום ראשון קיבלתי טלפון "שלום, אולי את רוצה לבוא היום לעשות את הCT? התפנה לנו תור.." הסכמתי. באתי שמחה וצוהלת (פורים) לבית החולים ברזילי, נטולת כעסים ורגשות רעים שהו לי אחרי שעשיתי שם את הCT הקודם (למי שזוכר וגם למי שלא סבלתי שם צעקות נוראיות מהטכנאי בסגנון: "הבדיקה לא בשבילי..ותפסיקי כבר לזוז + 4 הזרקות!!!, אחת שלא לצורך..) נכנסתי וחיכיתי המון זמן בתור, אך זה לא היה אכפת לי כלל. התחלתי את הבדיקה. הכל היה נראה בסדר. רק שמשום מה לא הרגשתי את החום המוכר בכל הגוף לאחר ההזרקה של החומר..ושאלתי את עצמי..מה קרה?? אולי בגלל שיש לי חום? (באתי חולה עם ברונכיט..שהיום התגלתה כדלקת ריאות) וככה המשיכה לה הבדיקה. לאחר מכן נכנסה הרופאה שמוציאה את המחט...ובעוד היא עוסקת בשליפת הצינורית אני שואלת אותה...למה לא הרגשתי כלום?? היא הסתכלה עלי במבט מוזר...ואמרה.."לא יכול להיות..אני מילאתי את המזרק..היה כאן חומר..אני אלך לבדוק עם הטכנאית אם נכנס חומר..חכי כאן" אני מחכה. מחכה. מחכה. קוראים לי. נכנסתי לחדר הטכנאית ושם היא הודיעה לי חגיגית "לא נכנס חומר כמעט בכלל, את צריכה לעשות את הבדיקה מחדש.." (הסבר: התפוצץ הצינור מכניס את החומר מהמזרק האוטומטי ליד שלי והכל טפטף על הריצפה..ואף אחד לא שם לב) איך שאני שמעתי את זה נפתחו הברזים בעיניים. יצאתי החוצה. היא יצאה אחרי ואמרה שהיא תתיעץ עם מנהלת המחלקה והם יחליטו. עכשיו ככה: זוכרים שאמרתי לכם שאין לי צילומים קודמים?? ידעתי שאצטרך אותם..כי לא ראו כל כך טוב בצילומים הנוכחיים בגלל החומר אבל אם היו לי הקודמים אפשר היה לעשות השוואה..כך הם אמרו. עוד יותר הרגשתי חוסר אונים. אך מנהלת המחלקה הצילה את המצב..היא התחילה לחפש את הצילומים הקודמים שלי שעשיתי שם ועברה צילום צילום.לראות מה נשתנה אם בכלל. לבסוף בישרה לי שאין כל שינוי, ולא נראה לה שצריך לעשות שוב ושאם ארצה אני מוזמנת בכל זמן בכל זאת לחזור על הבדיקה. אך לדעתה בכל זאת הכל נשאר אותו דבר כמו לפני חצי שנה. היא עוד יותר הגדילה לעשות ואמרה שתפתח לי את הצילום הקודם שעשיתי אצלם ותשלח לי אותו בצירוף הנוכחי..וממש ממש התאמצה שארגיש טוב. (חשוב לציין שסיפרתי לה את כל מה שעבר עלי בפעם הקודמת והיא קצת התעצבנה..ונורא רצתה לרצות אותי) אתמול היא התקשרה אלי הביתה. והודיעה לי שהיא הסתכלה טוב על הכל ביתר תשומת לב ואכן אין שינוי. אבל גם..שיש לי דלקת ריאות. טוב נו.. אף פעם לא משעמם. ליטל