חוויות מטיפוס של 1,200 מטר, ושאלה
נפל עלי יום חופשי לא מתוכנן, והרי התוצאות: 54 ק"מ, זמן נסיעה: נטו 4:15 , ברוטו 8 שעות, הפרש גובה מצטבר - 1,200 מטר! ולסיפור המלא: הבוקר התבטל לנו פיקניק עם חברים; אשתי קפצה על ההזדמנות ונסעה לאיקאה, ואני נשארתי לבד עם האופניים. עד שהבנתי את הפוטנציאל היה כבר 9 בבוקר. החלטתי שאני מטפס על הרי הכרמל עד שאני נגמר, היום נגמר, או האופניים נגמרות. מנה ראשונה: יוקנעם - מוחרקה. טיפוס מצטבר של 400 מ'. נתתי פול גז - 45 דקות ואני למעלה, 20 דקות ואני למטה. אח"כ הבנתי שזאת היתה טעות - הפתיחה הקשה השאירה אותי עייף על ההתחלה. מנה שנייה: צומת עופר - גבעות עופר - כרם מהר"ל - צומת עופר, טיפוס מצטבר של 450 מ'. בסוף השרירים החלו לשדר "תביא אוכל, או שניתפס". הפסקת אוכל קצרה בצומת עופר. מנה שלישית: רציתי לעשות את צומת עין הוד - שוקף - וחזרה, אבל אי שם באמצע הדרך התחיל להחשיך. אחרי טיפוס של 350 מ' חזרתי. ההרגשה היתה שאני הולך ומתאושש (כנראה האוכל), אבל זה מתחיל להימאס. לקחים ושאלה: במסע ארוך כזה, צריך להימנע ממאמצים קצרים וקשים ("לקרוע עלייה"), כי קשה להתאושש מהם בטווח הארוך; כל שעה חייבים לנוח לפחות 10 דקות, ולפעמים זה פשוט משעמם; אחרי האוכל חייבים הפסקה של שעה - היא עושה פלאים ליכולת. נוחות הישיבה חשובה בדיוק כמו הכושר. אם לא נוח, הרבה יותר קשה. ושאלה: מה לכל הרוחות עושים לגבי הישבן הכואב? יש לי כיסא צר עם חריץ, אבל למסעות כאלה זה עדיין לא מספיק.
נפל עלי יום חופשי לא מתוכנן, והרי התוצאות: 54 ק"מ, זמן נסיעה: נטו 4:15 , ברוטו 8 שעות, הפרש גובה מצטבר - 1,200 מטר! ולסיפור המלא: הבוקר התבטל לנו פיקניק עם חברים; אשתי קפצה על ההזדמנות ונסעה לאיקאה, ואני נשארתי לבד עם האופניים. עד שהבנתי את הפוטנציאל היה כבר 9 בבוקר. החלטתי שאני מטפס על הרי הכרמל עד שאני נגמר, היום נגמר, או האופניים נגמרות. מנה ראשונה: יוקנעם - מוחרקה. טיפוס מצטבר של 400 מ'. נתתי פול גז - 45 דקות ואני למעלה, 20 דקות ואני למטה. אח"כ הבנתי שזאת היתה טעות - הפתיחה הקשה השאירה אותי עייף על ההתחלה. מנה שנייה: צומת עופר - גבעות עופר - כרם מהר"ל - צומת עופר, טיפוס מצטבר של 450 מ'. בסוף השרירים החלו לשדר "תביא אוכל, או שניתפס". הפסקת אוכל קצרה בצומת עופר. מנה שלישית: רציתי לעשות את צומת עין הוד - שוקף - וחזרה, אבל אי שם באמצע הדרך התחיל להחשיך. אחרי טיפוס של 350 מ' חזרתי. ההרגשה היתה שאני הולך ומתאושש (כנראה האוכל), אבל זה מתחיל להימאס. לקחים ושאלה: במסע ארוך כזה, צריך להימנע ממאמצים קצרים וקשים ("לקרוע עלייה"), כי קשה להתאושש מהם בטווח הארוך; כל שעה חייבים לנוח לפחות 10 דקות, ולפעמים זה פשוט משעמם; אחרי האוכל חייבים הפסקה של שעה - היא עושה פלאים ליכולת. נוחות הישיבה חשובה בדיוק כמו הכושר. אם לא נוח, הרבה יותר קשה. ושאלה: מה לכל הרוחות עושים לגבי הישבן הכואב? יש לי כיסא צר עם חריץ, אבל למסעות כאלה זה עדיין לא מספיק.
