חוויות מיום ההולדת או: אוף עם ה../images/Emo151.gifים האלה
בסופו של דבר החברים שלנו החליטו להעביר את יום ההולדת אל ביתם הממוזג - במקום בחצר החמה. ההחלטה הייתה נבונה מאוד אבל יום ההולדת עצמו לא היה משהו
ומאחר ויש כאן עוד אמהות לילדים קטנים, רוצה לשתף: אז מה היה לנו שם? כ-15 ילדים בסלון דירה סטנדרטי עם מזגן (תודה לאל) ועם ליצנית א י ו מ ה
שגרמה לי לשאול את עצמי שוב, ולא בפעם הראשונה, למה כל אחד/ת שלובש/ת מכנסיים מצחיקות ושם/ה אף אדום על החוטם חושב/ת שהוא גם ליצן/נית מוצלח/ת. בקיצור היה זוועה: הליצנית "המקסימה" הפעילה מוזיקה בדציבלים מחרידים - אני ועוד כמה אמהות פנינו אליה בבקשה שתוריד קצת את הווליום, אבל שום דבר לא עזר. אם זו לא הייתה המוזיקה, היו צעקות מחרידות שלה במיקרופון ולגיוון היא גם עודדה את הילדים לצרוח
- כאמור, מדובר בסלון רגיל ולא גדול במיוחד. כל הרעש הזה היה מיותר בעיני. נירי שלי מיד אטם אוזניים עם הידיים ולא היה מוכן לשבת עם כל הילדים. לדעתי הוא פשוט פחד. אגב - הוא לא היה היחיד שישב בצד. היו עוד מספר ילדים שלא הרגישו בנוח עם הצרנומיה הזו. בהמשך הליצנית הפעילה את הילדים (ממוצע גיל של כיתה א') במשימות ילדותיות וטיפשיות שלועגות לאינטליגנציה שלהם. באיזהשהו שלב היא גם איבדה את הקשב שלהם (כמה "מפתיע"), כולם התפזרו לה וההמולה הייתה רבה. ניר לא עזב אותי לרגע ודווקא רון הקטן נדחף בין כולם ותבע את מקומו. מה היה בהמשך? ... היא חילקה הפתעות לילדים המצטיינים (ניחשתם נכון .. מי שצעק הכי חזק) צמידים מחזירי אור. ניר לא קיבל. והיא ב"רגישותה" הרבה לא מצאה לנכון לחלק את הצמידים לכל הילדים. יצא מצב שהצעקנים שבחבורה הסתובבו עם ארבעה וחמישה צמידים וניר שאל אותי למה לו אין. קמתי, ניגשתי אליה וביקשתי צמיד גם בשביל ניר - מה שגרם לה לספור את כל הילדים ולחלק גם לאלה שלא קיבלו. אותו סיפור היה עם הבלונים - הורים היו צריכים להזכיר לה לחלק לכל ילד בלון מעוצב (אתם יודעים, , בצורות שונות). מה שהיא לא שכחה זה לחלק כרטיסי ביקור לכולם בסוף האירוע (אני לא לקחתי) ולהכריז בפנינו (ההורים) את המשנה החינוכית שלה: שהילדים של היום זה לא כמו פעם. הם מופרעים, הם לא מחונכים, הילדים של חיפה מפונקים, הילדים של קרית מוצקין מופרעים הילדים של קרית אתא שובבים אבל בסדר וכו' וכו' וכו'..... עמד לי על קצה הלשון להגיד לה שאם היא הייתה מצליחה לרתק את הילדים במשך שעה אף אחד לא היה מפריע לה והיו לי עוד כמה דברים בקנה שהייתי שמחה להגיד לה אבל מפאת כבודה של החברה שלי - אמו של חתן השמחה, שתקתי. לא רציתי להשבית שמחות. כשהליצנית עזבה והילדים התפזרו לבתים. נשארנו רק אנחנו אחרונים (בכוונה). עזרתי לחברה שלי לפנות את השולחן ולסדר ונתתי לניר כמה דקות של משחק כייפי ואיכותי עם החבר שלו - שהוא כל-כך אוהב (הילד שחגג יום הולדת הוא ילד מקסים) כדי שהוא לא יצא משם עם טעם רע בפה. בדרך חזרה הביתה רון נרדם. הזוגי לקח את ניר ל"לונהגרנד" לחוויה מתקנת כי מגיע לו. רון ואני נחנו לנו בבית. ככה עברה עלינו השבת.
בסופו של דבר החברים שלנו החליטו להעביר את יום ההולדת אל ביתם הממוזג - במקום בחצר החמה. ההחלטה הייתה נבונה מאוד אבל יום ההולדת עצמו לא היה משהו
