חוויות ממפגש סוף הקיץ בקפה אלתר נתיב
ביום שני השבוע, ב-29.8, נפגשנו כולנו בקפה אלתר נתיב, ברח' דובנוב 10 בתל אביב, כדי לחגוג את המפגש המסורתי של סוף הקיץ. הגיעו כל החברים הקבועים של מועדון האספרנטו בתל אביב, בנוסף לחברים הלא קבועים, שמגיעים בדרך כלל למפגשי ההנהלה שלנו או למפגשי הקונגרס הישראלי (לדוגמה, גבי זאבי, שלמה ואשתו, יהושע, ינון, אלכס קרבל, לואיזה, אמיר, ועוד כמה חברים). בסך הכל היינו 25 חברים.
מיכל דאגה להזמין מקומות בעוד מועד, לאחר שרוב החברים הודיעו לנו (במייל, בטלפון או בפורום) על הגעתם. בית הקפה היה ערוך ומוכן, ושריינו לנו שני שולחנות ארוכים, ועוד שולחן עגול ביניהם.
עמרי הגיע באיחור אופנתי (עקב בעיות חניה באזור), ומיד כאשר הוא נכנס (יחד עם טלי), נכנס אתו גם הבמאי, שהגיע במיוחד במטרה לעשות סרט על אספרנטו, תיאם אתו מראש, והמתין מתחילת הערב לבואו.
בינתיים התחלנו כל אחד להזמין. כשעמרי הגיע, החלה התוכנית הרשמית. עמרי סיפר חוויות מן הקונגרס בניטרה, סלובקיה, והבמאי הסריט אותו בדבריו, כשהוא משקיף מדי פעם במצלמה על כל החברים בבית הקפה. את השיחה והמצגת הרצינית יותר על הקונגרס עמרי יגיש ביום שני הקרוב, במועדון שלנו בבית ויצו.
באותה הרצאה קצרה בבית הקפה עמרי הזכיר את אמיר, ואת זכייתו – והעביר לאמיר את שתי התעודות המעידות על זכייתו במקום הראשון ב-Belartaj Konkursoj, לקולות מחיאות הכפיים שלנו. הוא גם חילק חלק מה-Memorlibroj de Josi, שנשארו מן המהדורה הראשונה – הראשונים שקיבלו את הספרים היו שאולי, שהגיע (ורבקה, שלא הייתה שם), ואחר כך חולקו ספרים למי שסייע בהגהה ובעריכה של הספר (לגבי ולאלדד; יהודית ודורון, שלא הגיעו לאותו ערב, יקבלו את ספריהם בהמשך), ולשאר החברים, בעיקר לאלה שהגיעו מרחוק ולא מגיעים מדי שבוע למועדון.
עמרי הציג גם ספרים חדשים, מעניינים, שיצאו באספרנטו בזמן האחרון, כולל מהדורה חדשה של La Danĝera Lingvo, פרי עטו של Ulrich Lins.
היו לנו גם בין לבין שיחות מעניינות, בינינו לבין עצמנו, המקום היה נעים כתמיד, לא רועש, השירות היה אדיב ובזמן, וכך עבר לו עוד מפגש סוף קיץ נעים ומהנה.
נראה לי שנמשיך את המפגש במועדון ביום שני הקרוב, עם הרצאתו של עמרי על ה-UK בעיר ניטרה, שהפכה לרגע קט לממלכת אספרנטו קטנה – עם שלטים בכל מקום, באספרנטו, ועם נושאי תפקידים רשמיים בעיר שגם הם הפתיעו בכך שהשתדלו לדבר אספרנטו עם באי הקונגרס.
אז כולכם מוזמנים ליום שני הקרוב, להמשך החגיגה.
ביום שני השבוע, ב-29.8, נפגשנו כולנו בקפה אלתר נתיב, ברח' דובנוב 10 בתל אביב, כדי לחגוג את המפגש המסורתי של סוף הקיץ. הגיעו כל החברים הקבועים של מועדון האספרנטו בתל אביב, בנוסף לחברים הלא קבועים, שמגיעים בדרך כלל למפגשי ההנהלה שלנו או למפגשי הקונגרס הישראלי (לדוגמה, גבי זאבי, שלמה ואשתו, יהושע, ינון, אלכס קרבל, לואיזה, אמיר, ועוד כמה חברים). בסך הכל היינו 25 חברים.
מיכל דאגה להזמין מקומות בעוד מועד, לאחר שרוב החברים הודיעו לנו (במייל, בטלפון או בפורום) על הגעתם. בית הקפה היה ערוך ומוכן, ושריינו לנו שני שולחנות ארוכים, ועוד שולחן עגול ביניהם.
עמרי הגיע באיחור אופנתי (עקב בעיות חניה באזור), ומיד כאשר הוא נכנס (יחד עם טלי), נכנס אתו גם הבמאי, שהגיע במיוחד במטרה לעשות סרט על אספרנטו, תיאם אתו מראש, והמתין מתחילת הערב לבואו.
בינתיים התחלנו כל אחד להזמין. כשעמרי הגיע, החלה התוכנית הרשמית. עמרי סיפר חוויות מן הקונגרס בניטרה, סלובקיה, והבמאי הסריט אותו בדבריו, כשהוא משקיף מדי פעם במצלמה על כל החברים בבית הקפה. את השיחה והמצגת הרצינית יותר על הקונגרס עמרי יגיש ביום שני הקרוב, במועדון שלנו בבית ויצו.
באותה הרצאה קצרה בבית הקפה עמרי הזכיר את אמיר, ואת זכייתו – והעביר לאמיר את שתי התעודות המעידות על זכייתו במקום הראשון ב-Belartaj Konkursoj, לקולות מחיאות הכפיים שלנו. הוא גם חילק חלק מה-Memorlibroj de Josi, שנשארו מן המהדורה הראשונה – הראשונים שקיבלו את הספרים היו שאולי, שהגיע (ורבקה, שלא הייתה שם), ואחר כך חולקו ספרים למי שסייע בהגהה ובעריכה של הספר (לגבי ולאלדד; יהודית ודורון, שלא הגיעו לאותו ערב, יקבלו את ספריהם בהמשך), ולשאר החברים, בעיקר לאלה שהגיעו מרחוק ולא מגיעים מדי שבוע למועדון.
עמרי הציג גם ספרים חדשים, מעניינים, שיצאו באספרנטו בזמן האחרון, כולל מהדורה חדשה של La Danĝera Lingvo, פרי עטו של Ulrich Lins.
היו לנו גם בין לבין שיחות מעניינות, בינינו לבין עצמנו, המקום היה נעים כתמיד, לא רועש, השירות היה אדיב ובזמן, וכך עבר לו עוד מפגש סוף קיץ נעים ומהנה.
נראה לי שנמשיך את המפגש במועדון ביום שני הקרוב, עם הרצאתו של עמרי על ה-UK בעיר ניטרה, שהפכה לרגע קט לממלכת אספרנטו קטנה – עם שלטים בכל מקום, באספרנטו, ועם נושאי תפקידים רשמיים בעיר שגם הם הפתיעו בכך שהשתדלו לדבר אספרנטו עם באי הקונגרס.
אז כולכם מוזמנים ליום שני הקרוב, להמשך החגיגה.
ואני יכולה לומר כמו שאתה כותב לי לפעמים: שהדיווח שלך כל כך טוב ויפה, שאני מרגישה כמעט כאילו הייתי שם. (רק בלי השוקו שהייתי מזמינה. ואולי גם עוגת גבינה).