חוויות מצפייה במשחקי הרעב עם אבא
הוא הקליט ודי ציפה לזה, כי הוא קרא את הספר
הוא לא המשיך לאחרים כי זה היה די סתמי מבחינתו, צפוי ולא כתוב טוב או מעניין מספיק
"ספר חטיף" להגדרת אחותי
כעבור שעה הוא רטן משהו בסגנון "מתי זה מתחיל?"
אני זוכרת שגם אחותי ואני היינו מופתעות מהחלק הכביר שפרה-המשחקים תופס בסרט (זה מצחיק אם אני אכתוב דברים שסותרים את התגובה הראשונית המתועדת שלי לסרט, אבל זה היה לפני שנה והיה לי קצת זמן לעבד)
זו הייתה הפעם השנייה סך הכל שאני ראיתי את הסרט. עדיין היה לי מוזר שהדברים לא מובאים בגוף ראשון- למשל צעדים כמו הפלת קן הצרעות, המוות של פוקס-פייס, שבספר קטניס חושבת עליהם הרבה זמן ומגלגלת אותם בראש, מסיקה מסקנות, מבינה, ובסרט רואים רק את מה שקרה תכל'ס. \
המוות של רו גרם לי לבכות בספר ובסרט. הפעם הוא רק שוב הרגיש לי מהר הרבה יותר מדי.
אני לא זוכרת איך הולך המוות של ת'רש בספר, אבל נראה לי שהוא מפורט יותר מבסרט, או שזה שוב רק המחשבות שקטניס מקדישה לכך.
הפעם פחות התבלבלתי בין פיטה וקייטו בסצנה על הקורנוקופיה
מסקנה 1: כל החלק השני של הסרט- קצב מהיר מדי, בלי לספק הסברים או יותר מנקודת מבט אחת מעבר לאובייקטיבית.
היתרון בשימוש בנקודת מבט אובייקטיבית:
להראות את התמונה הכוללת, כמו שמראים את היימיטץ' יושב עם ספונסרים, וכל הסיפור של סנקה קריין
וכמובן שמראים את גיילי כשפיטניס מתנשקים כי אף אחד לא רוצה לראות אוםת מתנשקים
כשהיה הקטע עם מחוז 11 אמרתי שזה בכלל הספר השני ואבא אמר ש"אה, באמת לא זיהיתי את הקטע הזה"
טוב זה עיוות של העלילה, אבל לדעתי זה במקום כשהם בוחרים בקו של התמונה הכוללת
שאלה אחת נשארה לי: מה המתחרים יודעים על מה שקורה במשחק?
איך ת'רש ידע שקטניס הייתה חברה של רו?
רק ממה שקלוב אומרת לה בסגנון "הרגתי את החברהע שלך, איך קראו ה, רו?" בטוח שהוא לא ידע כלום קודם, מלבד שרו מתה וכנראה נרצחה?
ולגבי קלוב- אוף, איף יו וואנה שוט שוט דונט טוק, אידיוט.
סוף מיניחפירה, אשמח לתשובה לגבי הנקודה האחרונה
הוא הקליט ודי ציפה לזה, כי הוא קרא את הספר
הוא לא המשיך לאחרים כי זה היה די סתמי מבחינתו, צפוי ולא כתוב טוב או מעניין מספיק
"ספר חטיף" להגדרת אחותי
כעבור שעה הוא רטן משהו בסגנון "מתי זה מתחיל?"
אני זוכרת שגם אחותי ואני היינו מופתעות מהחלק הכביר שפרה-המשחקים תופס בסרט (זה מצחיק אם אני אכתוב דברים שסותרים את התגובה הראשונית המתועדת שלי לסרט, אבל זה היה לפני שנה והיה לי קצת זמן לעבד)
זו הייתה הפעם השנייה סך הכל שאני ראיתי את הסרט. עדיין היה לי מוזר שהדברים לא מובאים בגוף ראשון- למשל צעדים כמו הפלת קן הצרעות, המוות של פוקס-פייס, שבספר קטניס חושבת עליהם הרבה זמן ומגלגלת אותם בראש, מסיקה מסקנות, מבינה, ובסרט רואים רק את מה שקרה תכל'ס. \
המוות של רו גרם לי לבכות בספר ובסרט. הפעם הוא רק שוב הרגיש לי מהר הרבה יותר מדי.
אני לא זוכרת איך הולך המוות של ת'רש בספר, אבל נראה לי שהוא מפורט יותר מבסרט, או שזה שוב רק המחשבות שקטניס מקדישה לכך.
הפעם פחות התבלבלתי בין פיטה וקייטו בסצנה על הקורנוקופיה
מסקנה 1: כל החלק השני של הסרט- קצב מהיר מדי, בלי לספק הסברים או יותר מנקודת מבט אחת מעבר לאובייקטיבית.
היתרון בשימוש בנקודת מבט אובייקטיבית:
להראות את התמונה הכוללת, כמו שמראים את היימיטץ' יושב עם ספונסרים, וכל הסיפור של סנקה קריין
וכמובן שמראים את גיילי כשפיטניס מתנשקים כי אף אחד לא רוצה לראות אוםת מתנשקים
כשהיה הקטע עם מחוז 11 אמרתי שזה בכלל הספר השני ואבא אמר ש"אה, באמת לא זיהיתי את הקטע הזה"
טוב זה עיוות של העלילה, אבל לדעתי זה במקום כשהם בוחרים בקו של התמונה הכוללת
שאלה אחת נשארה לי: מה המתחרים יודעים על מה שקורה במשחק?
איך ת'רש ידע שקטניס הייתה חברה של רו?
רק ממה שקלוב אומרת לה בסגנון "הרגתי את החברהע שלך, איך קראו ה, רו?" בטוח שהוא לא ידע כלום קודם, מלבד שרו מתה וכנראה נרצחה?
ולגבי קלוב- אוף, איף יו וואנה שוט שוט דונט טוק, אידיוט.
סוף מיניחפירה, אשמח לתשובה לגבי הנקודה האחרונה