חוויות משעשעות מטורקיה

[טליה ג]

חוויות משעשעות מטורקיה../images/Emo13.gif

כל מי שביקר בטורקיה חווה בוודאי חוויות משעשעות, מצחיקות, מפתיעות, לפעמים אולי קצת מפחידות. המנטליות השונה של הטורקים, הקצר בתקשורת בשל אי הבנת השפה, תרבות העמידה על המקח וכו' בוודאי מעוררים הרבה אי הבנות ומהווים מקור לחוויות משעשעות. בשרשור זה אתם מוזמנים לשתף אותנו בחוויות משעשעות או מצחיקות, קוריוזים ואנקדוטות שחוויתם בטורקיה!

 

[טליה ג]

אני אתחיל../images/Emo27.gif

בחווייה משעשעת אבל קצת מלחיצה שהייתה לי בעיר הכורדית Diyarbakır, שסיפרתי בזמנו עוד בקומונת טורקיה. למי שלא יודע, Diyarbakır היא מעוז המחתרת הכורדית, ואם ביום מן הימים תקום מדינה כורדית עצמאית, הרי ש-Diyarbakır תהייה קרוב לוודאי בירתה. Diyarbakır נחשבת היום לאחת הערים הפחות בטוחות בטורקיה, ולמרות שכשביקרתי שם ב-1998 זו הייתה תקופה שקטה יחסית, עדיין זה לא מקום שכדאי להתבלט בו כישראלים, כי הכורדים בטורקיה לא מתים עלינו, בלשון המעטה. הגענו לעיר בשעת אחה"צ מאוחרת ויצאנו לטייל. בחור מקומי שמע שאנחנו מדברים גרמנית (השתדלנו לדבר בינינו גרמנית ולא לומר שאנחנו מישראל), ואמר לנו בגרמנית שהוא גר בזמנו שנתיים בברלין והוא מאושר סופסוף לפגוש גרמנים אמיתיים ולתרגל את השפה. הוא הציע להיפגש איתנו בערב ורצה לחכות לנו בלובי של המלון שבו גרנו. אבל מה נעשה, אם הוא ימתין לנו שם, ויאמר לפקיד הקבלה שהוא מחכה לתיירים מגרמניה, בעוד שבמלון יודעים שאנחנו מישראל?

הזדרזנו לסיים את ארוחת הערב במלון ולהמתין לבחור כבר מחוץ למלון לפני השעה המיועדת. בינתיים הוא הביא עוד חבר, שאמנם לא דיבר גרמנית אבל ידע טוב אנגלית מפני שהוא עובד כמורה לאנגלית. הלכנו ביחד למעין טברנה מקומית שמיועדת לציבור חילוני (כי נמכרת שם בירה), אך כל האורחים כולם היו רק גברים, ואני הייתי שם האשה היחידה!!! העברנו ערב נחמד וכיפי, אבל כל הזמן חששתי שאני אפלוט משהו שיסגיר את ישראליותי. הוא סיפר לי שבנעוריו הוא למד בבית ספר ללימודי קוראן ולמד את הכתב הערבי, ואני ברוב טפשותי אמרתי שאני יודעת לקרוא ערבית, למרות שבגרמניה לא בדיוק לומדים ערבית בבתיה"ס

. מהר הצלתי את המצב ואמרתי שעשיתי קורס בחירה באוניברסיטה כי אני מתעניינת בשפות אקזוטיות. אח"כ הוא אמר לי שבא לו לנסוע לאיראן, ואני אמרתי לו שאני הייתי פוחדת לנסוע לשם. בתגובה הוא אמר לי: "אין לך מה לפחד. אתכם הגרמנים האיראנים אוהבים. הם שונאים את האמריקאים...". טוב שהוא לא אמר את מי האיראנים הכי הכי שונאים

בסופו של דבר הערב עבר בשלום, הוא היה משוכנע שהוא פגש גרמנים (למרות שעם כל הכבוד, עם שער כהה מתולתל וגובה 1.56 ס"מ אני לא בדיוק נראית גרמנייה טיפוסית

), והצלחנו לא להסגיר את עצמנו יותר מדי. אבל כשישבתי שם, הייתי כל הזמן בלחץ. הוא רצה גם את הכתובת שלנו בגרמניה כדי שנוכל להתכתב, אבל איכשהו הצלחנו להתחמק. היום זה הרבה יותר פשוט כי יש אימייל, אבל אז האינטרנט לא היה נפוץ כמו היום. עכשיו אני מחכה לסיפורים שלכם

 

[Oliver w]

מותר לי גם להשתתף?

איזה פורום נחמד יש לכם כאן! אז טוב, גם לי יש סיפור נחמד. כשהייתי עם אישתי בקפדוקיה עצרנו עם האוטו השכור בכפר אחד לא מתוייר. פתאום ניגש אלינו איש זקן אחד וניסה לדבר איתנו בטורקית עם קצת שברי אנגלית עילגת, והזמין אותנו לשתות איתו תה במכולת שלו. טוב, הלכנו איתו למכולת וישבנו קצת לשתות תה טורקי טוב כמו שאנחנו אוהבים. פתאום מגיע משומקום איזה בחור צעיר שמדבר אנגלית שוטפת ואומר לנו שהוא הבן של הזקן, מדבר איתנו שיחת נימוסין קצרה ואז מציע לנו לבוא לחנות השטיחים שלו. אבל אחרי שהזקן היה כל כך נחמד והזמין אותנו לשבת איתו, לא היה לנו נעים אז הלכנו איתו. לא קנינו שום שטיח למרות שאישתי כמעט התפתתה, אבל נאלצנו לעבור את כל הטקס המעצבן והצעות מחיר מפתות. הבנו שהזקן כנראה טמן לנו מלכודת, והיה כאילו חברותי והזמין אותנו, כדי שנלך לחנות שטיחים של בנו. ברחנו משם על המקום ונשבענו לא להתפתות יותר להזמנת אורחים. איזה ממזרים הטורקים האלה! שיהיה לילה טוב לכולם!

 

[tsiporganeden]

אוליב ברוך הבא. חחחחהההה, באמת ממזרים

הטורקים האלה, באחת הפעמים נאלצתי לקנות לאחד מבני החבורה "טאלק" נכנסתי לבית המרקחת ולקחתי בכוחות עצמי את הטאלק, על הקופסא היה כתוב המחיר, בכל זאת שאלתי אותו "בו נה קאדאר?" שזה אומר כמה זה עולה? והוא תקע לי מחיר בשמיים, עברתי לאנגלית ואמרתי לו שכאן בקופסא כתוב מחיר אחר ונקבתי במחיר, גם הוצאתי בדיוק כסף כמו שהיה כתוב בקופסא ושמתי לו על הדלפק, האיש החוויר והשתתק, ואני יצאתי עם חיוך ענק מהבית מרקחת. אגב עד היום האיש לא שאל אותי כמה זה עלה לי ואפילו לא טרח להחזיר את הכסף.

 

[טליה ג]

פלא שבכלל היה כתוב מחיר על הקופסה

אבל לא לשכוח שמדובר בבית מרקחת שמיועד בעיקרון לשרת את האוכלוסייה המקומית. פשוט לא ייאמן שהמוכר זרק לך מחיר בשמיים, בעוד שעל הקופסה היה רשום מחיר אחר! זה פשוט נורא איך הטורקים שהם עם ישר והגון מיסודו, הפכו לרמאים ותחמנים בעקבות התיירות. בעצם זה לא פלא; פתאום יש להם מקור קל וזמין לעשות כסף, אז הם נעשו שיכורים מזה ולא בוחלים בשום אמצעי. באיזורים בלתי מתויירים בטורקיה לא נתקלים ברמאות והתחמנות הזו! שם זה עולם אחר לגמרי!

 

[Oliver w]

תודה על קבלת הפנים החמה

איזה נוכלים הטורקים האלה! תמיד אמרו לי שאם אני קונה בחנויות של המקומיים, לא ירמו אותי שם, והנה את מספרת על רוקח ממזר שחשב שנפל על תיירת פראירית שלא תסתכל על המחיר שרשום.

 

[טליה ג]

בטח שמותר!../images/Emo13.gif

ברוך הבא לפורום שלנו!

מוכרי השטיחים בטורקיה הם אנשים מעצבנים וחצופים, שלא בוחלים בשום אמצעי כדי "לדוג" לקוחות. כשאני רואה חנות שטיחים, אני עוברת על פניה בחטף ולא מעזה להסתכל לכיוונה, כי אחרת לא אצליח להימלט מהקרציות! בעיירה סלצ'וק (שם המוזיאון שבו נמצאים הממצאים הארכיאולוגיים מאפסוס) חיפשנו מקום חנייה, ובחור אחד סימן לנו שאנחנו יכולים לחנות ליד החנות שלו. חשבנו בהתחלה כמה יפה מצדו, אבל אז הסתבר שיש לו חנות שטיחים והוא ציפה כמובן שניכנס לחנות שלו. אבל שיא החוצפה היה בבזאר הגדול באיסטנבול: בזמן שישבנו שם במסעדה ואכלנו התקרצץ אלינו מוכר מחנות השטיחים השכנה ולא נתן לנו לאכול בשקט. מי יודע אם אין לו איזה הסכם עם בעלי המסעדה, כי אחרת לא מובן לי איך הם איפשרו שיפריעו לסועדים בזמן הארוחה!

 

[Oliver w]

Teshekur

אישתי קיבלה כזאת קריזה ממוכרי השטיחים ואמרה שהיא בפרינציפ לא תקנה שם שטיח, רק בגלל החוצפה שלהם. אני חושב שהשטיחים הטורקים לא משהו והרבה דוגמאות לא מוצאות חן בעיני. גם בלי הקרצייתיות שלהם לא הייתי קונה שם שטיח.

 

[CookyGirl]

שהיינו באנטליה אני וחברות שלי

חשבו שאנחנו רוסיות חחחח... לא יודעת למה. אולי בגלל שאני טיפה בהירה וניראת קצת ארופאית. אז ענינו להם דה דה חרשו חחחח....באנטליה כול המוכרים מדברים רוסית כי יש שם המון רוסים , אבל הם יודעים לחרבש גם בעברית ובהמון שפות

 

[Hermione1382]

מעשה בבחורים טורקים שחיפשו בחורה

אז ככה, באחד הערבים היה באכסנייה בה שהיתי מופע ריקודי בטן. כאש עליתי לצפות לא נותרו מקומות פנויים רבים וישבתי בשולחן ליד שתי בחורות חביבות מברסלונה שלא דיברו יותר מידי אנגלית כמובן שהתחלתי לפטפט איתן והפכנו לחברות טובות (אפילו בילינו את היום למחרת ביחד). קצת יותר מאוחר באותו ערב באו שני בחורים טורקים שנראו דיי טוב ונדלקו על אחת הבנות. זה היה משעשע כי הם הזכירו לי את הערסים הישראלים שמנסים להתחיל עם בחורות באנגלית עילגת ומזעזעת רק שכאן הא האאאא, גם האנגלית הפאתט שלהם לא עזרה כי הבנות דיברו ספרדית וקטלנית ובקושי אנגלית. כאן הוד זדוניותו (אני) נכנס לתמונה הבחורים קלטו שאני מתקשרבשתי השפות והחליטו שאני צריך לתרגם לבנות את מה שהם אומרים ולעזור למוקד ההידלקות להידלק עליהם בחזרה האם עשיתי זאת? הא האאאאאאא אז שלא ממש... במקום זאת ריכלתי על הבנים עם הבנות בספרדית וגיליתי להם את מטרתם של הבחורים - ואז פשוט היסטלבתנו עליהם - זה היה כל כך מ5ושעי מצידנו אבל זה היה כיף עד מאוד

 

[טליה ג]

חחחחח איזה ממזר אתה../images/Emo6.gif

בסה"כ יצא לבנות טוב מזה, כי מה הן צריכות איזה ערסים טורקיים? הן בכל מקרה "ילדות גדולות", ואם הן היו רוצות את הערסים בכל מקרה, לא היה מזיז להן מה שאמרת להן. הגברים הטורקיים תמיד אוהבים לפלרטט עם תיירות ולא מתביישים גם לשלוח ידיים, כי בחברה הטורקית זה טאבו לפלרטט עם בחורה זרה, אבל עם תיירת זה כביכול לגיטימי. מצד שני הגברים הטורקיים הם ג'נטלמנים ועושים כבוד לאשה! דיבור מזלזל כמו של הערסים הישראלים לא קיים אצל הטורקים!

 

[Hermione1382]

ידעתי שהן לא בעניין ולכן אמרתי להן זאת

הם באמת לא היו כמו ערסים ישראלים אבל הם גם לא היו כאלו ג'נטלמנים

 

[barometer]

מעשה בנהג מונית

מן הידועות היא שנהגי המוניות באיסטנבול רמאים לא קטנים. יום אחד עלינו על מונית מהבזאר הגדול למלון בו היינו,ליד טאקסים . נהג המונית הפעיל מונה נסענו הגענו למלון . וכאן נכנסת לפעולה שיטת הרמאות הידועה "ההחלפה" בעת התשלום אתה נותן לו שטר של מיליון לירות טורקיות והוא בזריזות מחליף את השטר ואומר לך שטעית ונתת לו בטעות שטר רק של 100 אלף (רווח מהיר של 900 אלף) כמובן שניתן לעשות זאת עם שטר של 10 מילון אז הרווח גדול אף יותר . השיטה הזו עבדה כנראה מצוין בתקופה שלפני הלירה תורכית החדשה YTL שהשמיטה ששה אפסים מהשטרות שהיו מבלבלים מאד כך שהיום ניתן לראות די מהר מה מופיע על השטר. במקרה שלי ,רצה המקרה, ובדרכנו עם ההסעה מהשדה למלון הזהיר אותנו המדריך משיטת הרמאות הזו כך שהייתי די מוכן והנהג המונית במקום להיתקל בתייר מבולבל חטף צרחות שהמילים טוריסט פוליס חזרו בו כמה פעמים מילמל משהו וברח משם כל עוד נפשו בו. בנסיעתי הבאות במוניות הקפדתי לשים שטר שטר ביד הנהג תוך הכרזה בקול רם על סכום השטר. מעניין איזה פטנטים הם המציאו עכשיו עם הלירות החדשות ?

 

[טליה ג]

אין גבול לחוצפה של הנהגים!

טוב מאוד שלמדת לומר בקול רם את סכום השטר תוך מתן התשלום, כי זה באמת לא משאיר פתח לרמאויות. לי לא קרה דבר כזה, למרות שב-1998 נסענו הרבה במוניות באיסטנבול. מה שכן, תמיד לקחו מאיתנו סכומי עתק עבור נסיעות לא ארוכות, עד שלמדנו לסכם עם הנהג את המחיר עוד לפני הנסיעה. אם המחיר נשמע לנו הוגן, עלינו למונית ונסענו!

 

[tsiporganeden]

אני למדתי מהר מאוד שכדאי לתת כסף בדיוק, כלומר

אצל נהגי המוניות לא להחליף כספים, אלא לתת בדיוק כמו שכתוב במונה, כך שתמיד הכנתי מראש כסף קטן, לצורך כך הייתי קונה מסטיקים, סוכריות, וכל מיני דברים זולים כדי שיהיה לי כסף קטן לצורך הזה.

 

[tsiporganeden]

עוד חווייה משעשעת, באחת הנסיעות שלי הגעתי

לטורקיה עם עוד חברה, והגענו לבזאר המצרי, מרוב קהל לא שמנו לב, וחברתי נעלמה לה אי שם, ואני חיפשתי אחריה, אני רוצה לציין שהיא לא יודעת לא טורקית ולא אנגלית, רק תימנית, מה היא תעשה שם עם השפה הזו? איזו צרה, ועוד הבטחתי לה שאעזור לה ואתרגם לה, כך שהיא סמכה עלי. ואני מחפשת פה ושם, צועקת יונה, יונה, שום דבר, פתאום מישהו צועק לי מדאם מדאם, פניתי אליו והוא סימן לי לבוא, חשבתי לתומי שהוא הבין שאני מחפשת את חברתי והוא רוצה לעזור לי, התקרבתי והיתה זו חנות תכשיטים, האיש סימן לי להכנס, אבל אני נפנפתי בידי והסתובבתי, האיש לא הפסיק להציק לי, אני הולכת והוא אחרי, ראבאק עזוב אותי, פתאום הסתובבתי בפתאומיות, נופפתי את אגרופי לכיוון פרצופו, וצעקתי "דפול" (תרגום: תסתלק) וקירבתי את האגרוף ממש לתוך פרצופו, מילימטרים אחדים, כל הסובבים אותנו החלו לצחוק בקול רם, והאיש נעלם כלא היה, בבושת פנים. כל הסובבים אותי תפחו לי על השכם, בראבו בראבו, כאילו ואני איזו גיבורה, גם אני צחקתי מעצם העובדה שבבוקסינג אני מכירה רק את התנועה הזו, אבל זה הציל אותי כמה פעמים גם באיטליה ועל כך בפעם אחרת.

 

[טליה ג]

חחחח אולי גם אני אנסה את הטריק הזה../images/Emo6.gif

הדרך היחידה להיפטר מהמוכרים הקרציות בטורקיה היא להתייחס אליהם באגרסיביות. התעלמות היא גם פתרון טוב, אבל לא תמיד היא עוזרת, בעיקר כשהמוכר ממשיך לרדוף אחרינו, כמו במקרה שלך. אותי הדהים בביקור האחרון שלי באיסטנבול באוקטובר 2005 כמה רגועים היו המוכרים בבזאר הגדול ובשוק המצרי, ואיך כמעט לא התקרצצו אלינו. נראה לי שזה בגלל צום הרמדאן שחל באותה תקופה. המוכרים פשוט היו עייפים מהצום במשך היום ומחגיגות הזלילה בשעות הלילה!