חוויות של יין

[החורזת הקטנה]

חוויות של יין ../images/Emo48.gif

כמו שסיפרתי בפעם הקודמת, שיש בכוונתי לסוע לפסטיבל היין בהרי יהודה, אחרי לבטים רבים שמנו פעמינו דרומה אל הרי יהודה. בניגוד לתוכניות, בשל השרב הכבד, ויתרנו על יקב צובה שהציע סיור ביקב ובגת, כולל טעימות וכולי. אזרנו אומץ ונסענו לגוש עציון. הדרך מכיוון עמק האלה שלווה למדי, הנוף מ-ה-מ-ם וראינו חבר'ה רוכבים על אופניים במעלה ההר, במזג האויר שהיה באותו יום, זו לא הייתה משימה פשוטה. בכניסתי למקום זכיתי למבטים חודרים (אולי בגלל שהייתי היחידה במכנסיים

) מקרב היושבים במקום. את פנינו קיבלה תמר, בעלה מנהל את היקב והיא מנצחת על מרכז המבקרים. היקב בצומת גוש עציון, חדש ומאוד מזמין. במקום יש מסעדה חלבית עם מבחר מנות. לאחר שהזמנו ארוחת בוקר, החל סבב הטעימות. הגענו ליקב אחרי שפעם, לפני שנה וחצי בערך, קנינו ליקר דובדבן חמוץ תוצרת היקב, מומלץ ביותר. אז מעבר לליקרים המקום מייצר יין, ויין טוב, מאוד הופתענו ממבחר היינות והאיכות. תמר, הייתה מאוד נעימה ונחמדה, זכינו לאירוח חם ומקסים. האוכל היה טעים מאוד, האוירה מאוד נחמדה, והשרב נשאר בחוץ. מחזה סוריאליסטי בעיניי היה אדם דתי מבוגר עם זקן ארוך ולבן חובש כיפה שחורה, יושב ועושה עסקים עם שני צעירים פלשתינאים לבושים למשעי. לאחר כשעתיים במקום, לאחר טעימות של יין טוב, ופגישה עם אנשים מקסימים ומיוחדים, כשבאמתחתנו תריסר ממיטב יינות היקב, שמנו פעמינו לבר גיורא. הדרך הקצרה ביותר היא דרך אפרתה ועוד כל מיני כאלה לכיוון כביש המנהרות, מה נקרא כביש ירושלים בית לחם. פה הדרך הייתה משעממת משהו, הכביש מצויין אגב ביחס לכביש המוביל מעמק האלה. יחד עם זאת מפחיד קצת יותר, כל מכונית שנייה על הכביש נשאה לוחית זיהוי פלשתינאית. לא אאריך בתיאור הקטע ההוא, בואו נגיד שטוב שהדרך קצרה ומהירה. כשעברנו שוב את המחסום בחזרה אל תוך הקו הירוק רווח לי. שיהיה ברור, הכל עבר בשלום, הדרך בטוחה, אבל הראש בפאזה אחרת. טוב, אז המשכנו ליישוב בר-גיורא ליקב "סוסון ים", שם קיבל את פנינו זאב דוניה - הבעלים והיינן. הביקור שם היה מוזר בכל קנה מידה, מוזר ומשעשע במובן החיובי של המילה. היין שנמזג לכוסותינו, בכמות נדיבה למדי יש לומר, נמזג ישירות מהחבית. שוב הופתענו מהמבחר, בסה"כ היקב קטנצ'יק (שוקו - ממש לא ממוסחר). אחרי למעלה משעה של טעימות במהלכן הצטרפו אלינו עוד שני חבר'ה (מרמת גן), בדיחות וצחוקים, הסברים על היין ועל השמות שניתנו ליין ע"י זאב (יש לו פילוסופיה שלמה ומעניינת מאחורי כל שם), יצאנו עם תריסר בקבוקים נוסף ממבחר יינות היקב. אף קבלנו שירות הובלות עד לרכב. משם כבר שמנו פעמינו חזרה הביתה, היינו עייפים, מרוצים ועמוסי חוויות. מומלץ מאוד, הפסטיבל יימשך עד סוף החודש, בחלק מהיקבים לא ניתן לבקר שלא בתקופת הפסטיבל, אז כדאי לא להחמיץ. ליקב "סוסון ים" כדאי לתאם מראש ביקור. סוף שבוע מקסים לכולם... לחיים

 

[החורזת הקטנה]

ועוד קצת חוויות של יין ../images/Emo48.gif

אתמול נסענו שוב דרומה... אל העיר הגדולה - תל אביב. במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, התקיים אתמול והיום - יריד טעימות יין מהארץ ומחו"ל. בתחילה התאכזבנו קשות מהכמות המעטה של היקבים שהשתתפו ביריד. היו גם דוכנים של יצרני שמן זית, זיתים וממרחים וגבינות משק יעקבס. אחרי ששלמנו על חנייה 15 ש"ח, נתבקשנו לשלם 59 ש"ח לאדם כניסה ליריד, הכוללת גביע טעימות, אותו ניתן לקחת בסוף הערב הבייתה. כמות המבקרים הייתה כנראה בהתאם לכמות היקבים המשתתפים - לא גדולה. מזג האויר היה לטובתנו, האירוע התקיים בחוץ. אחרי סיבוב ראשון של בחינת השטח והיקבים המשתתפים, החלנו במלאכת הטעימות, חברים לא צחוק, זו מלאכה נעימה אך לא קלה בכלל. ראשון התחלנו עם יקב קדש ברנע, יקב צעיר - מייצר 3 סוגי יינות כשהקברנה סוביניון והבלנד היו ממש חביבים. אחר כך פנינו אל יקב שילה, כן משילה. שם נתקלנו בתופעה לא נעימה כלל, אשר הותירה אותנו פעורי פה והמומים למשך כל הערב. בעודנו טועמים את יין הרוזה של היקב ניגשה לדוכן גברת מלווה בעוד מספר חברות ושאלה האם היין מיוצר בשילה. לכשנענתה בחיוב אמרה "אם כך, אני אפילו לא טועמת" במן נימה של התנשאות וזלזול כאחד. רגע מביך מאוד. החבר'ה המטעימים בכלל היו האחד מרחובות והשנייה מקרית אונו. תסלחו לי רגע שאני סוטה מהנושא, אבל גיליתי במהלך כל טיוליי בעולם ובארץ ובביקוריי ביקבים נידחים בכל רחבי העולם, שליין אין גבולות. חובבי יין באשר הם, לא איכפת להם מאיפה אתה בא, מה דעותייך הפוליטיות או מהי דתך. בארה"ב התקבלתי בחום רב, בכל יקב שהגעתי אליו הן ע"י אנשי המקום והן ע"י המבקרים ששמעו שאני מישראל (כמובן שהנחת היסוד היא שאני יהודיה), שם כל זה לא משנה, הם בלעו בשקיקה כל מילה שיצאה מפי על תעשיית היין בישראל ועל מה עושה את היין כשר. אותו דבר גם באיטליה, ובכל מקום אחר בעולם בו בקרנו ביקבים. מעולם לא שמעתי סלידה על בסיס של אמונה, אידיאולוגיה או דת. כמו שאמרתי יין חוצה גבולות. הכל היה נכון עד לאתמול בערב, מה רבה אכזבתי כשזה קורה דווקא בבית, דווקא מבני עמי. שאני לא יכולה להגיד "צרפתי אנטישמי", "איטלקי מטומטם", "אמריקאי בור ועם הארץ" וכולי וכדומה. ובחזרה ליין

המשכנו בטעימות ביקב שילה, כל היינות שלהם טובים, קנינו רק שניים (אחרי מסע הקניות בגוש עציון ובר גיורא קצת נגמר המקום), מלכתחילה הגבלנו את עצמנו ל- 3 בקבוקים בלבד. משם המשכנו לדוכן של משק יעקבס לרפד קצת את הקיבה, אישי אכל סושי. אחר כך המשכנו ליקב TURA (הצריח בשחמט), מרחלים (ליד אריאל) שוב מעבר לקו הירוק

, את פנינו קידם ארז שהוא הבעלים וכמדומני גם היינן. ליקב שני יינות עיקריים, נחמדים ביותר. היקב צעיר עדיין. ארז מאוד נחמד, קבלנו הסבר על היקב, על הכרמים, מדוע קוראים ליישוב "רחלים", החלפנו קצת דעות, קצת סיפורים בקיצור היה נחמד מאוד. בדוכן של ארז פגשנו חבר שלו מקרני שומרון מיקב "גת שומרון", הוא לא הציג ביריד רק ביקר. קבלנו הזמנה אישית הן מארז והן מידידו מקרני שומרון לבוא לבקר ביקב (של כל אחד מהם), אחרי שהודנו להם על ההזמנה המשכנו בדרכנו. הדוכן הבא... יקבי ברקן - כולם מכירים, אפשר לקנות בסופר, אפשר לדלג... יקב "חוטם הכרמל" (בתוך הקו הירוק) ממוקם בבינימינה. זוג נחמד מאוד, שבשבילו ייצור היין הוא תחביב, יין חביב מאוד. לא קנינו כי זה כבר קרוב לבית. הלאה אל הדוכן של היבואנים של היקב של פרנסיס פורד קופולה, יין מיובא מקליפורניה, טעמתי טובים ממנו בקליפורניה, בוא נגיד את זה ככה ... לא נפלתי אבל הייתה לנו שיחה מאוד מעניינת עם היבואן. המשכנו אל הדוכן של יבוא מצרפת, טוב שם אין חדש, את היין הצרפתי צריך לאהוב, ואני (איך לומר) לא מתה עליו. לא מטעמי גזענות או פוליטיקה אצל הצרפתים אני אוהבת את הקלבדוס, למי שלא מכיר ולא יודע - ברנדי תפוחים. 500 אחוז אלכוהול, יקר בטירוף אבל שלוק קטן (5 מ"ל) ממנו אחרי ארוחה עמוסת מנות וקלוריות מסדר את הקיבה יופי. א-מ-מ-ה... קלבדוס טוב קשה להשיג, אבל לימונצ'לו טוב עושה את אותה עבודה ואת זה למדתי להכין בבית. שנחזור ליין

? את הדוכן חלקו עם חבר'ה מהר ברכה - יקב הר ברכה הממוקם בהר ברכה, אפרופו יין חוצה גבולות, דעות ואמונות... היבואן של היין מצרפת משפחה לא דתית לגמרי מת"א סיטי עם יין צרפתי, כמדומני לא כשר, חולקים דוכן עם ייצרן יינות דתי עם יין כשר. כששאלתי איך נוצר החיבור, נעניתי כי "נאים השכנים בעיני" משני הכיוונים. היין של הר ברכה היה מ-ה-מ-ם, מאוד מיוחד (כך גם מחירו) ולכן קנינו בקבוק אחד בלבד. בזה הסתיים סבב קניותינו וטעימותינו, גם השעה התקרבה לסגירה, גם עייפנו אך בעיקר הגענו לסף הקיבולת. חשוב לדעת מתי לעצור. תכננו לנסוע שבוע הבא ליריד בהרי יהודה אבל אנחנו מוזמנים לברית, אז נחכה לשנה הבאה. עד הפעם הבאה, שאו ברכה...

 

[עידית רון]

סחתיקה על ההנאות ../images/Emo24.gif

שיכורה רק מלקרוא

 

[kdr]

טעימות יין

אחרי שצפיתי בתכנית של גיא מרוז ואורלי פדרבוש, נרגעתי. מעולם לא הבנתי למה ענבים חמוצים ורקובים יכולים לגרום הנאה כה רבה. בעיקר הדהימו אותי תחרויות הטעימה עם היריקות. לדעתי, התכנית בטלויזיה הוכיחה שהטועמים דבילים או שהצרכנים דבילים. בעיקר אלה שמשלמים מחיר העולה על בקבוק תירוש עבור ענבים תוססים.

 

[maybesure]

מסכימה עם כל מילה

ואני בכלל מכינה יין עצמי מהגפן שגדלה לנו בגינה

 

[שוקלד אגוזים]

אפשר לומר אותם הדברים

על מי שאוהב גבינות מסריחות או בשר שהושרה במרינדה לאורך ימים או עבר תהליך של כבישה ללא בשול והנקרא בלשון העם סביצ'ה וכו' וכו' האחד נהנה מיין השני נדלק על משקה אחר. אישית אינני מחסידות היין אלא אם הוא יין מתוק או ליקר העשוי מפירות בעיקר, אוהבת את תהליך הבציר ועשיית היין , ומאד מאד נהנת לבקר בייקבים . ריח חביות העץ עם מיץ הענבים התוסס משגע בעיני . המפגש עם בעלי הייקבים והספורים מרתקים למרות שהם די אחידים כאן ובמקומות אחרים בעולם תמיד מסקרן. איך קם אדם בבוקר ועושה הסבה ליינן , וגם נעים לראות ייקבים שמפתחים סביבם תעשיית תיירות כגון מסעדה ביתית או גלריה. אני רק לא מבינה מדוע יין הבוטיקים הללו נמכר במחירים כל כך גבוהים שהופך אותם ליין לעשירון העליון . זה קצת מזכיר לי את בעלי הצימרים שמבקשים סכומי עתק ללינה של לילה , על מנת להחזיר לעצמם את ההשקעה בצימרים במהירות רבה ככל האפשר. וחבל..... חורזת נהנתי לקרוא את הכתבה שלך

 

[החורזת הקטנה]

יין אחד מההנאות הקטנות של החיים

נכון, לא כל אחד אוהב יין. ומי שתירוש מספיק טוב לו, שיהנה. יין אדום טוב, מסדר גם קצת את כלי הדם ואת הלב, הרי כבר הוכח מדעית שהוא עשיר באנטי-אוקסידנטים ועוד כל מיני גורמים מייטיבים. אני מעדיפה להשקיע ביין אדום טוב, מאשר בעוד מספר שנים להשקיע בכל מיני תרופות לסדר את הלחץ דם, את קצב פעימות הלב ושאר רעות חולות. אגב, עד לפני מספר שנים לא הבנתי כלל ביין, שתיתי יין פשוט, גג 30 ש"ח בסופר. לפני כמה שנים הייתי צריכה לנסוע לחו"ל ורציתי לקחת "בקבוק יין טוב", הלכתי ליקבי כרמל בזכרון יעקב וביקשתי בקבוק יין טוב. המוכרת בחנות ענתה בצורה חד-משמעית - "מה זה טוב? טוב זה מה שטעים לך". אז טעמתי והצליח לי. לקחתי את היין שהכי אהבתי ומאוד נהנו ממנו. וכך אני נוהגת מאז ועד היום. לגבי מחיר היין, מדי פעם אני מתעמתת עם בעלי יקבים שונים (כן, ללא בושה) ותוהה על המחיר הגבוה של היין. בביקור האחרון ביקב דברנו עם מישהו שמבין קצת עניין והוא סיפר לי שכל יקבי הבוטיק, ללא יוצא מן הכלל, מפסידים כסף. אבל מה, הם אוהבים את זה והם עושים מה שהם אוהבים. אבל... יש משוגעים לדבר והם לא מהעשירון העליון, אשר מוכנים לשלם את עלות היין. העשירון העליון לא קונה יין אפילו לא מיקבי הבוטיק בארץ, אצלם רק צרפתי ואיטלקי נחשב. לא שאני מכירה כאלה, אבל ראיתי מספיק תוכניות וקראתי מספיק כתבות כדי לומר זאת ללא חשש לתביעה. בארץ אין מודעות ליין, בדרך כלל זה, כמו שנאמר, לענייני פולחן (קידוש, הבדלה וכולי), למסיבות ואולי לפעמים ליד סטייק טוב. אנחנו לא בעשירון העליון, רחוקים משם מאוד (מי ייתן ונגיע לשם יום אחד), אנחנו מפרגנים לעצמנו בקבוק יין במאה שקלים ומעלה, אבל שותים אותו באירועים מיוחדים בלבד. למה הדבר משול? לא מזמן סיפרת שוקולד שביקרת במסעדת "מיט-שוס" בקצרין, נכון? שמת שם 100 ש"ח לפחות על סטייק? אני יודעת כי הייתי שם שבוע אחרייך. האם את עושה את זה ביום-יום? אני מניחה שלא, ככה גם יין בוטיק יקר. אגב, יש גם יינות בוטיק זולים אצל יקב עגור למשל. דבר אחרון בעניין המחיר, בארה"ב שילמתי על בקבוק יין הכי יקר שקניתי שם (הכי יקר שהיה) 15 דולר, לא אין לי טעות ולא פיספסתי שום 0. ולכן אני כועסת פי כמה על כך שיין פה כמעט הכי פשוט עולה אותו דבר. יין טוב שקניתי שם נע בין 5 ל- 10 דולר, אני מדברת גם על יקבי בוטיק. באיטליה אותו דבר, בצרפת זה כבר יותר יקר מפה (נכון, שאמרתי כבר שאני שונאת את היין הצרפתי? זה לא בגלל המחיר). בברצלונה במסעדה בקבוק יין עולה 5 אירו, כמובן שיש יקרים יותר. בפורטוגל יין יקר בטירוף, הם מיישנים אותו בחביות מיליון שנה וכמה יותר ישן יותר יקר ואני מדברת על בקבוק של חצי ליטר - 100-150 אירו. אני מצאתי אותו בלתי שתי (יש מילה כזו? פשוט לא נעים לי להגיד מזעזע) יין לבן זול שם ואני חושבת שאת תאהבי אותו שוקו כי הם ברובם מתוקים. בקיצור, הבנתם את הרעיון נכון? ולגבי טעימות היין, אני לא יורקת, בעיניי זה חבל ובזבוז לירוק יין טוב. ואם הוא לא טוב, שופכת את מה שנשאר בכוס, לא יורקת. אבל זה רק בגלל שאני לא מקצועית סתם חובבת יין. ומי שלא אוהב, זה בסדר, זכותכם.

 

[החורזת הקטנה]

מעניין לעניין באותו עניין....

לפני 2 עשורים בערך לא יכולתי לסבול טעמה ובעיקר ריחה של בירה לבנה (בירה שחורה עד היום אני לא אוהבת), לא הייתי מסוגלת להתנשק עם מישהו ששתה בירה, פשוט הגעיל אותי. לא חלפו להן שנתיים ומצאו לי אבן בכליות, אז הטכנולוגיה לא הייתה מתקדמת כמו זו של היום ודובר על ניתוח לייזר. וזה רק שובר את האבן לא מעלים אותה. עוד בטרם נקבע לי מועד לניתוח, השתחררה לה האבן ואצה רצה עד שנתקעה במקום רגיש ביותר. התפתלתי מכאבים, אמרו לי - שתי בירה. עניתי - לא אוהבת את הריח אמרו לי - סתמי את האף ותשתי. עשיתי, האבן נשטפה ונעלמה כלא הייתה. היום אני אוהבת בירה, אפילו מאוד אוהבת בירה אבל לא את מה שנקרא מכבי או גולדסטאר ויסלחו לי האוהדים, זו לא בירה ברצינות. בטיול לבלגיה לפני 5 שנים בערך, עברתי מהפך בעניין הבירות, למדתי לעמוד על טיבה של בירה (על טיב השוקולד נדבר בפעם אחרת). עברתי שם חינוך מחדש בכל מה שקשור בעניין בירה. לפני שיקטלו אותי פה כולם, ואני רוצה לפרגן לישראליות, בירה מ-ע-ו-ל-ה אפשר למצוא במבשלת הגולן בקצרין שיש שם גם מסעדת בשרים טובה עם מחירים שפויים. מבשלה נוספת הנמצאת באזור רחוב המסגר בת"א, הנקראת "הגמל המרקד", מדי פעם מקיימים אירועים בעיקר "קלבת שבת", מייצרת בירה טובה מאוד השווה איזכור. הבירות המוזכרות עולות כמדומני פי כמה ממכבי או גולדסטאר, אבל ממש אי אפשר להשוות. עכשיו נשאר עניין אחד והוא נתון לשיקולו של כל אדם, לא חבל על הכסף? אז זהו שלא!!! לפני מספר שנים לימדו אותי שבתכריכים אין כיסים, אז למה בדיוק לשמור את הכסף? שהיורשים יעבדו וירוויחו את לחמם בעצמם. אני רוצה להנות מהחיים...

 

[שוקלד אגוזים]

ולעניננו......./images/Emo6.gif

חורזת יקרה, קודמקול למען הסרת כל ספר ולמניעת אי הבנות ,תגובתי הקודמת כוונה לKDR שהשווה את תהליך היין לתהליך הפקת נוזל מפירות רקובים , ולא לחויות הבקור בייקבים שהעלת ולהנאתך משתיית יין. בקטע הזה אני לגמרי איתך. עכשף לעצם הענין......ייו הבוטיקים בארץ יקר , כך פסקו גדולים ומבינים ממני והמחיר הוא בין היתר , גם פועל יוצא של זכייה בתחרות כלשהיא . אם יין מסויים שמיוצר במכסה קטנה זכה באיזה מדליה מייד עולה מחירו והוא הופך לפריט לאספנים אנחנו קונים לתצרוכת ביתית יינות ברקן או בנימינה בדרך כלל והמחירים שפויים 30 ש"ח ממוצע לבקבוק הזן המועדף כאן הוא בדרך כלל מרלו . אממה פעם רצינו להרגיש פלצנים. הינו באיזו השקה וקנינו יין מתוצרת ייקב בוטיק שעלה אז בימים שבגרוש היה חור, 100 ש"ח , צורפנו למועדון המנויים של המשפחה והובטח לנו שכל שנה בעת חגיגות הבציר יזמינו אותנו למשפוחה עם אסאדו בחצר וסלברטי שישבו אתנו לשולחן...הקיצר הרגשנו כמו אחוקים ,וכשהגענו הביתה החבאנו את היין המשובח הזה עמוק בשכיבה לפי כל הכללים , על מנת לפתוח אותו באחד מימי ההולדת של בני המשפחה ....כי יין ששווה 100 ש"ח לא פותחים ככה סתם ( אימרה פולנית ידועה)

עברו הימים, אני חושבת גם איזה שנתיים....שקחנו מהיין ...יום אחד התגלה המחבוא והשמחה היתה רבה .חלצנו הפקק מזגנו לכוסיות כל הנוכחים קבלו הסבר מפורט איזה יין הם עומדים לשתות...והרגישו בבדאי כמו בקוקטייל אצל הרוטשילדים לגימה ...ו........פרצופים חיוורים ושקט ...............

..........היין בוטיק החמיץ ו100 ש"ח מצאו עצמם תוך שנייה בזבל. אז הנה הגענו למסקנות שלך.... 1. להנות כאן ועכשף 2. לקנות מה שעושה לנו טוב 3. כנ"ל לשתות ולאכול וכן, ירושות נותנים רק בחיים....כי לפחות שומעים את התודה...

מי שנותן ירושות אחרי מעשיר רק את עורכי הדין....( מנסיון ...הכל מנסיון...) נ.ב. אפרופו להנות כאן ועכשף.... היתה לי חברה שהיו לה תכשיטים יפים שעברו בירושה כולל שעון זהב חבל"ז, היא היתה שומרת אותם רק למקרה של התקף חתונות ובר מצוות.....חבל לשים אותם ליום יום .... ליום יום היו לה סתם תכשיטים ושעון פשוט ...

הגנבים שבקרו בדירתה יום בהיר לא חשבו כמוה , הם ניקו את כל האוסף העתיק והשאירו אותה שבורת לב

היום היא מתוכשטת כמו עץ חג המולד גם בלכתה לישון.....אם תרצו היא הרוויחה תובנה לחיים

נ.ב. תקון טעות, לא אכלנו במיטשוס סטייק אכלתי צלעות טלה..תתקני אצלך בפרוטוקול ווקשה