חווית הביקור בארגנטינה של יליד הארץ
הביקור הראשון שלי בארגנטינה כאדם מבוגר היה לפני כ-13 שנים. הייתי שם לפני כן בתור ילד, אבל עברו מאז הרבה שנים וזה הפך לזכרון ילדות רחוק ומטושטש, ועיקר הכרותי עם ארגנטינה כמבוגר התגבשה מאוחר יותר. היה לי מוזר לשמוע פתאום ספרדית ארגנטינאית מכל הכיוונים.. הייתי רגיל שההורים מדברים בספרדית, או אולי קרובי המשפחה שהגיעו לביקור; והנה פתאום כל הרחוב מדבר ספרדית- המלצר במסעדה, המוכר בחנות, הקריין בטלויזיה, נהג המונית.. כאילו כולם קרובי משפחה שהתאספו יחד ומילאו את כל הרחוב. כולם למרבה הפלא שותים מאטה בפארק, במסעדות מגישים אמפנדאס, כולם יודעים מה זה דולסה דה לצ'ה.. בבית לכולם יש בסלון שטיח עשוי מעור של פרה, כולם מכינים קפה עם פילטר שנראה כמו גרב שבתוכו שמים את הקפה הטחון (איך קוראים לזה?), ואוהבים לאכול גבינה קשה עם Dulce de membrillo בדיוק כמו אצלנו בבית.. לפני מספר חודשים ביקרתי שוב בארגנטינה, וקניתי המון דיסקים עם מוזיקה פולקלורית: מוזיקה שלמדתי לאהוב רק בארץ מהתקליטים הישנים שהורי הביאו משם לפני עשרות רבות של שנים; והמוכרים הסתכלו בתדהמה בתייר הזר עם הספרדית הצולעת שאוהב ומכיר את המוזיקה הזו כאילו שכל חייו גר בטוקומן.. מעניין מה אני הייתי חושב לו הייתי פוגש בתייר עם מבטא אמריקאי כבד שהיה נכנס לחנות דיסקים בארץ ומחפש דיסקים של להקת הנחל.. מי יודע? אולי גם ילידי ארגנטינה שבינכם שאינם מכירים את החוויה הזו, הרגשתם משהו דומה כשהגעתם לראשונה לארץ וגיליתם שכולם כאן מדברים בעברית.. אולי אפילו נראה לכם משונה שאנו שנולדנו כאן מרגישים שייכים למדינה הרחוקה הזו שלא נולדנו ולא גדלנו בה.. אשמח לשמוע מה אתם חושבים ומרגישים..
הביקור הראשון שלי בארגנטינה כאדם מבוגר היה לפני כ-13 שנים. הייתי שם לפני כן בתור ילד, אבל עברו מאז הרבה שנים וזה הפך לזכרון ילדות רחוק ומטושטש, ועיקר הכרותי עם ארגנטינה כמבוגר התגבשה מאוחר יותר. היה לי מוזר לשמוע פתאום ספרדית ארגנטינאית מכל הכיוונים.. הייתי רגיל שההורים מדברים בספרדית, או אולי קרובי המשפחה שהגיעו לביקור; והנה פתאום כל הרחוב מדבר ספרדית- המלצר במסעדה, המוכר בחנות, הקריין בטלויזיה, נהג המונית.. כאילו כולם קרובי משפחה שהתאספו יחד ומילאו את כל הרחוב. כולם למרבה הפלא שותים מאטה בפארק, במסעדות מגישים אמפנדאס, כולם יודעים מה זה דולסה דה לצ'ה.. בבית לכולם יש בסלון שטיח עשוי מעור של פרה, כולם מכינים קפה עם פילטר שנראה כמו גרב שבתוכו שמים את הקפה הטחון (איך קוראים לזה?), ואוהבים לאכול גבינה קשה עם Dulce de membrillo בדיוק כמו אצלנו בבית.. לפני מספר חודשים ביקרתי שוב בארגנטינה, וקניתי המון דיסקים עם מוזיקה פולקלורית: מוזיקה שלמדתי לאהוב רק בארץ מהתקליטים הישנים שהורי הביאו משם לפני עשרות רבות של שנים; והמוכרים הסתכלו בתדהמה בתייר הזר עם הספרדית הצולעת שאוהב ומכיר את המוזיקה הזו כאילו שכל חייו גר בטוקומן.. מעניין מה אני הייתי חושב לו הייתי פוגש בתייר עם מבטא אמריקאי כבד שהיה נכנס לחנות דיסקים בארץ ומחפש דיסקים של להקת הנחל.. מי יודע? אולי גם ילידי ארגנטינה שבינכם שאינם מכירים את החוויה הזו, הרגשתם משהו דומה כשהגעתם לראשונה לארץ וגיליתם שכולם כאן מדברים בעברית.. אולי אפילו נראה לכם משונה שאנו שנולדנו כאן מרגישים שייכים למדינה הרחוקה הזו שלא נולדנו ולא גדלנו בה.. אשמח לשמוע מה אתם חושבים ומרגישים..
