חווית שירות איומה בחנות רהיטים
נכנסתי היום לסניף של רשת רהיטים ידועה (לא יודעת אם כדאי לי לכתוב את שמה).
המטרה היתה לראות ריהוט לסלון לקראת החלטה על רכישה. מה שאני עושה לקראת רכישה גדולה זה עוברת בחנויות, ומצלמת לעצמי בטלפון פריטים שאני שוקלת לקנות, כולל המחירים והדגמים. המטרה היא שאם לא אצליח להגיע להחלטה על קניה במקום - אוכל להמשיך להתלבט בבית, להראות את התמונות לחברים ומשפחה, ואח"כ אולי להזמין את הדגם שבחרתי בטלפון או באינטרנט מאתר החנות.
ברגע שנכנסתי לחנות, שהיתה כמעט ריקה, ראיתי מזנון יפהפה ומייד שלפתי את הטלפון לצלם אותו ואת פרטיו.
המוכרת שישבה בעמדה שלה מייד נזפה בי בקול "נא לא לצלם!"
הופתעתי אך כמובן שכיבדתי את הבקשה (הגבתי בערך ב: "אני לא מבינה למה, אבל בסדר")
*אפשר לחשוב איזה סודות גרעין יש להם שם... בסה"כ צילמתי רהיטים ולא את המוכרת או אנשים (לא היה שם כמעט איש).
למרות שהנזיפה היתה בטון מאוד לא נעים ולא שירותי, החלטתי להמשיך את הסיבוב בחנות, כי חבל שמוכרת אחת לא נעימה תמנע ממני למצוא את הרהיט המתאים לי.
במקום לצלם הסתפקתי בלרשום לעצמי בטלפון פרטים ודגמים של רהיטים שמצאו חן בעיני. המוכרת שאלה לאחר זמן מה אם אני צריכה עזרה, אך הטון שלה שוב היה כה לא נעים ולא מזמין שהגבתי ב"לא כרגע, תודה" (גם הטון שלי עצמי כבר היה פה לא נעים, מודה).
המשכתי בסיבוב ובשלב מסויים הגעתי למקום בחנות ממנו לא ראתה אותי ממקום מושבה. להפתעתי היא קמה למקום שיכלה לראות אותי, ונעמדה שם מאוד במופגן לנעוץ בי מבט. זה היה ברור שהיא החליטה שצריך לפקח עלי.
המומה, אמרתי לה "את מפקחת עלי? ביקשת לא לצלם אז אני לא מצלמת, אין צורך לפקח."
תגובתה התקיפה האשימה אותי: אני פשוט חושבת שאת מתנהגת מוזר, אנשים שרוצים לקנות שואלים שאלות ולא הולכים ומתקתקים בטלפון!
רציתי מאוד להבין מה היא בדיוק חושבת שאני זוממת... אבל אחרי נסיון קצר לתגובה הייתי כל כך המומה שכמובן יצאתי משם, בעוד היא צועקת מאחורי: "יום טוב שיהיה לך!"
(מכירים את ה"יום טוב" הזה? שפירושו ההיפך המוחלט?)
לא התאפקתי ועניתי לה "שיהיה לך יום קצת פחות טוב"... אני לא גאה בעצמי על התגובה הזאת, אבל הרגשתי כל כך נעלבת ומושפלת שלא ידעתי איך להגיב וזה מה שיצא.
נכנסתי היום לסניף של רשת רהיטים ידועה (לא יודעת אם כדאי לי לכתוב את שמה).
המטרה היתה לראות ריהוט לסלון לקראת החלטה על רכישה. מה שאני עושה לקראת רכישה גדולה זה עוברת בחנויות, ומצלמת לעצמי בטלפון פריטים שאני שוקלת לקנות, כולל המחירים והדגמים. המטרה היא שאם לא אצליח להגיע להחלטה על קניה במקום - אוכל להמשיך להתלבט בבית, להראות את התמונות לחברים ומשפחה, ואח"כ אולי להזמין את הדגם שבחרתי בטלפון או באינטרנט מאתר החנות.
ברגע שנכנסתי לחנות, שהיתה כמעט ריקה, ראיתי מזנון יפהפה ומייד שלפתי את הטלפון לצלם אותו ואת פרטיו.
המוכרת שישבה בעמדה שלה מייד נזפה בי בקול "נא לא לצלם!"
הופתעתי אך כמובן שכיבדתי את הבקשה (הגבתי בערך ב: "אני לא מבינה למה, אבל בסדר")
*אפשר לחשוב איזה סודות גרעין יש להם שם... בסה"כ צילמתי רהיטים ולא את המוכרת או אנשים (לא היה שם כמעט איש).
למרות שהנזיפה היתה בטון מאוד לא נעים ולא שירותי, החלטתי להמשיך את הסיבוב בחנות, כי חבל שמוכרת אחת לא נעימה תמנע ממני למצוא את הרהיט המתאים לי.
במקום לצלם הסתפקתי בלרשום לעצמי בטלפון פרטים ודגמים של רהיטים שמצאו חן בעיני. המוכרת שאלה לאחר זמן מה אם אני צריכה עזרה, אך הטון שלה שוב היה כה לא נעים ולא מזמין שהגבתי ב"לא כרגע, תודה" (גם הטון שלי עצמי כבר היה פה לא נעים, מודה).
המשכתי בסיבוב ובשלב מסויים הגעתי למקום בחנות ממנו לא ראתה אותי ממקום מושבה. להפתעתי היא קמה למקום שיכלה לראות אותי, ונעמדה שם מאוד במופגן לנעוץ בי מבט. זה היה ברור שהיא החליטה שצריך לפקח עלי.
המומה, אמרתי לה "את מפקחת עלי? ביקשת לא לצלם אז אני לא מצלמת, אין צורך לפקח."
תגובתה התקיפה האשימה אותי: אני פשוט חושבת שאת מתנהגת מוזר, אנשים שרוצים לקנות שואלים שאלות ולא הולכים ומתקתקים בטלפון!
רציתי מאוד להבין מה היא בדיוק חושבת שאני זוממת... אבל אחרי נסיון קצר לתגובה הייתי כל כך המומה שכמובן יצאתי משם, בעוד היא צועקת מאחורי: "יום טוב שיהיה לך!"
(מכירים את ה"יום טוב" הזה? שפירושו ההיפך המוחלט?)
לא התאפקתי ועניתי לה "שיהיה לך יום קצת פחות טוב"... אני לא גאה בעצמי על התגובה הזאת, אבל הרגשתי כל כך נעלבת ומושפלת שלא ידעתי איך להגיב וזה מה שיצא.
