"חוזה לך ברח"

לילך181

New member
"חוזה לך ברח"

מישהו יודע מי כתב את השיר: "חוזה לך ברח", ועל מה הוא? אני רואה שיש בו אלמנטים של אגדות ואימה, משהו רע ומזעזע, אבל זה לא לגמרי ברור לי.
 
המילים מאת יענקל'ה רוטבליט

לדעתי השיר בא להשוות את המולת העיר ליער סבוך - "שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים." למישהו יש פרשנות אחרת
 

קא זו או

New member
כדאי אולי לדעת שזה ציטוט מספר עמוס

עמוס פרק ז' פסוק: 12 יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חוזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכול-שם לחם, ושם תינבא.
 
ואסור לשכוח גם את

שירו הנפלא של ביאליק, המתייחס לציטוט הזה: "חוזה, לך ברח" "לך ברח?" - לא-יברח איש כמוני! הלוך בלאט לימדני בקרי, גם דבר כן לא למדה לשוני וכקרדום כבד יפול דברי. ואם-כוחי תם לריק - לא פשעי, חטאתכם היא ושאו העוון! לא-מצא תחתיו סדן פטישי, קרדומי בא בעץ ריקבון. אין דבר! אשלים עם גורלי: את-כלי אקשור לחגורתי, ושכיר היום בלי שכר פועלי אשובה לי בלאט כשבאתי. אל-נווי אשוב ואל-עמקיו ואכרות ברית עם שקמי יער, ואתם - אתם מסוס ורקב ומחר ישא כולכם סער. ("שירים", עמ' רט"ז)
 
ההנהלה הרשתה לעצמה

לחרוג מעט במקרה זה ממדיניותה הקשוחה לגבי זכויות יוצרים, שכן זכויות היוצרים על שיריו של ביאליק פגות ממילא בעוד שלושה חודשים.
 

קא זו או

New member
אני מודה להנהלה על השיר

זכרתי רק את שמו, וספר שירי ביאליק לא על המדף מולי. בוודאי בוודאי שירו האהוב עליי מאוד של ביאליק.
 

קא זו או

New member
הודעה דלעיל היא מופת למסתר ולמחשבה

לא מסודרת, לא הגיונית. איך מצד אחד זכרתי רק את שמו ומן הצד השני שירו האהוב עליי מאוד של ביאליק. מה שהתכוונתי לכתוב שלמרות שהשיר זכור לי , השם זכור לי היטב, ושאר חלקיו-לא הייתי מעונין בציטוט פגום/לקוי. אוף
 

קא זו או

New member
לבד מהלשון בה כותב ביאליק

השיר אהוב עליי בשל העמדה האנטי-מקראית והמודרנית והניטשיאנית[גם אם ביאליק לא הכיר, את ניטשה - זו "רוח התקופה"] בה היחיד קובע את גורלו. חובו לחברה, לשבט ל"עם" מסתכם באזהרה, בתשלום מחיר ההשפלה. אח"כ הוא חוזר, כמו כל רומנטיקן מצוי אל הטבע, אל המקום בו מתרחשים הדברים האמיתיים, והם- הם יכולים לקפוץ לו. מעניין לראות בשיר את העמדות האנטי-אורבניות שכיום בעיקר קוראים אותן בטקסטים של פנטזיה [שמיוחסת למד"ב משום-מה] או בטקסטים בעלי אופי של "ניו-אייג'".
 

ixmix

New member
לגבי ביאליק:

"חוזה לך ברח" במקרא - סיפור גירושו של עמוס על ידי אמציה (הכהן). ביאליק פותח בהצהרה לוחמנית, תקיפה (אולי תוקפנית) - של "לא אברח"! אני לא אברח, אני לא אשנה את עמדתי, אני לא אזוז. (בדומה לנביא עמוס - שטען "לא נביא אנוכי ולא בן נביא" בכדי להישאר בעמדתו). העמדה התקיפה (משתנה או לא, אני לא בטוח) עומדת מול תחושת כניעה גדולה, או שינוי קיים, עת מחליט ב' לעזוב את החברה (הרקובה - והוא מנסה לשנות "קרדומי בא בעץ ריקבון"). רעיון העזיבה והשינוי הדרגתי - בתחילה ב' חקלאי (בדומה לעמוס "בוקר ובולס שקמים") השומר על היער ומטהר אותו, קושר כלים לחגורה והחברה היא "שקמי יער", רקובה, שהסערה תיקח אותה. האם רק אני רואה פה אזכורים לשואה?
 
מה היתה המילה שואה

שנתיים לפני השואה? השיר של ביאליק נכתב בשנת תר"ע. קשה לי להאמין שיש בו איזכורים לשואה, אם כי כבר אז היו לביאליק די והותר פרעות להתייחס אליהן .
 

ixmix

New member
נבואה מפחידה?

בדיוק - רעיון הנבואה כה מזעזע בגלל שזה לפני השואה... "ואתם - אתם מסוס ורקב ומחר ישא כולכם סער"
 

קא זו או

New member
כן/לא ובאמצע

אני דווקא נוטה לחשוב שביאליק בעיקר דיבר על עצמו כנביא, כאיש ציבור ואם לא על עצמו דיבר הרי דמות אחד-העם עמדה מול עיניו והוא הלבישה בלבוש עמוס וזעמו המתפרץ. יש לזכור שבילאיק, כמו כל רומנטיקן גרמני מהמאה ה- 19, וחובה לזכור כל הזמן שמשוררנו הלאומי הושפע עמוקות מהרומנטיקה האירופית ראה את עצמו כ-נביא, שהרי הנביא והמשורר, שניהם מדברים מכוח טרנסצנדנטלי הפועם בהם, ויש בהם גם למשורר וגם לנביא יכולת לחזות הרחק אל העתיד. הרומנטיקה בהחלט ראתה באינטואיציה, בחזרה לטבע, בהיכנעות למוזה יסוד בסיסי בדמות האמן והאמנות. שירי הטפות- מוסר היו רבים לביאליק. אחד הבולטים בהם: ראיתכם שוב בקוצר ידכם או אכן חציר העם שירה ארספואטית גדולה המבססת עמדות רומנטיות מהסוג שהזכרתי: הפואמה-הבריכה או הפואמה ההיסטוריוזופית [לפי שקד אך לא רק] "מתי מדבר". והנה סוף כל סוף מתחיל איזה שרשורון על ביאליק, הגיע הזמן.
 

arandiera

New member
אתה חושב שיש סיכוי שהוא לא הכיר

(את ניטשה?) אחרי שקראתי את "גילוי וכיבוי" היה נדמה לי שהוא קרא את כל כתביו. מה גם שזה נראה כאילו שבאותה תקופה כולם הכירו אותו. ברדיצ'בסקי לא הפסיק לדבר עליו ולדבר את תורתו, הכיצד יכול היה חיים נחמן לברוח מזה?
 

קא זו או

New member
זהירות, רק זהירות

את יודעת, כבר קרה לי פעם שהיית כל כך בטוח ואז: אבל הוא נולד לפני.. רק תיקון קטן: גילוי וכיסוי - כמובן ----------------------------------------------- אותי מעצבן למשל, שבמערכת החינוך הישראלית מתעלמים מניטשה לגמרי, כאשר כל בר דעת יודע ומכיר את השפעתו העצומה על הקיבוץ, על ייצור דמות ה"צבר", על הדרך בה "ברחו" מהדת ועוד ועוד.. אבל ילד ישראלי בוגר מערכת החניוך הישראלי עם תעודת בגרות ישמע את השם ניטשה רק בהקשר של "הנאציזם" ו"השואה". חבל
 

ixmix

New member
חוזה, לך, ברח. מעליב...

"חוזה, לך ברח לך אל ארץ יהודה, ואכול שם לחם ושם תינבא ובית אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא". כך אמר אמציה לעמוס לאחר ששוחח עם ירבעם. משלל הפירושים, אני הפעם עם רש"י, הטוען כי היתה זו אמירה מעליבה. "קרא לו חוזה כי זה היה הכינוי של מנבאי עתידות. גירש אותו ליהודה, כי שם היה בית-המקדש של ה', שבשמו ניבא עמוס. רצה להשפיל את עמוס ולבזות אותו בכך שאמר לו כי ביהודה יתנו לו מזון תמורת נבואתו." פירוש אחר, שיכול להתקשר לשיר - רד"ק. אמר כי נביאי השקר ניבאו תמורת מזון ומשקה, ומכאן שהנביא הוא נביא שקר, והחזיון אינו אמיתי - לפי רד"ק אמציה אומר לעמוס להינבא ביהודה, כי שם יוכל לקבל שכר על נבואותיו הרעות נגד ממלכת ישראל. אולי מכאן הקישור לאגדות, ולרווח בין העולם האמיתי לחזיני. אבל הכי קולע לשיר, פירוש עמוס חכם - חוזה (כי היה נביא, וזה כינוי לנביא), "לך ברח" (לך מהר, כאילו אתה בורח), "ואכול שם לחם ושם תינבא" (ממילא אינך נביא, אלא שרלטן העושה זאת בעבור להשתכר למחייתך), ואם כבר - לך להנבא בבית אל - שם רוצים לשמוע את דברי הפורענות הרעים שלך. ועמוס השיב - אגב - כי הוא בוקר ובולס שקמים (רועה וחקלאי) - לא נביא.
 
ברשותכם אחזיר את הדיון לשיר שהועלה

שהוא מהשירים המדהימים שאני מכירה בשירה העברית אני חושבת שיש מקום ליחד לו ניתוח רציני יש בשיר אלמנטיים פנטסתיים-פגאניים יפיפיים ותחושות של פחד, כמיהה, כאב ותקווה, אשר ארוגות בתחושות של התבגרות ומפלרטטות קלות עם סיפורי התנך. מאוד מורכב בתוך השיר נארגים ביחד שני עולמות העולם האפל המפחיד של המבוגרים, שיש בו חטא ויש בו אימה ויש בו זוהמה שמתבטאת באופן מטאפורי בדימוי של העיר "בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה"... "כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים"... והעולם הפנטסטי, הדמיוני, הטהור של הילדים המתבטא בסיפורי האגדה. והמשורר לדעתי מנסה להציל מישהו: אולי את עצמו, אולי את ילדו, משקיעה בתוך הסחי והזוהמה, ומאיץ בו להימלט למקום נקי יותר, לקיום טהור יותר. [ולכן הציטוט מהתנ"ך - חזרה לשורשים, לזמנים פשוטים, תמימים, של חוזים ונביאים של אנשים שחיו ומתו את האמת שלהם] בשיר למרות הכל, הניסיון כשל, והשיר מסתיים בהרגשה שהאגדות מתו, שאין מקום תמים יותר לברוח אליו - יאוש? או אולי התבגרות? לא ברור. קסום בלי ספק....
 

chingiss

New member
מעניין מה דעתך על הפרשנות שלי

'סינדרלה' היא זונה, והגמדים הם תושבי העיר שבאים לפקוד אותה, אחד אחד בתורו. הוא מדבר על ניכור שיש בעיר הזו, אחרי שהם לוקחים את שלהם הם חוזרים להסתגר מאחורי חומות ושערים.
 
למעלה