עדי בשמיים
New member
חוזרים לעבודה... יומנה של אמא ../images/Emo23.gif
שלום לכולם וכולן, הרבה זמן לא ממש השתתפתי בצורה פעילה, רק צפיתי והגבתי קצת ועשיתי סדר. אני עסוקה עד מעל לראש בהתארגנויות שלפני החזרה לעבודה בשבוע הבא, ובכלל, החיים עם הנסיך הקטן שונים בתכלית מכל מה שדמיינתי לעצמי אי פעם ואני מוצאת את עצמי נפעמת ונדהמת ממשהו כמעט בכל רגע של היום. כשהוא ישן אני לא מצליחה להתאפק ועומדת על יד המיטה שלו ומסתכלת עליו, כמה שהוא רגוע, שליו, כמה שהוא יפה. העולם שלי נראה כל כך אחרת, אני בכלל לא יכולה לתאר לעצמי איך זה היה קודם. אני מדברת עם חברים ועם משפחה בארץ וכל מה שהם אומרים זה כמה שאני נשמעת מאושרת. היום דיברה איתי חברה מאוד מאוד ישנה שלא היה בינינו קשר כבר יותר מחמש שנים. היא מכירה אותי מאז שאני בת שבע עשרה וחצי ובשיא הפשטות אמרה לי היום בטלפון "תמיד ידענו שאת נועדת להיות אמא"... האמהות עשתה לי כל כך הרבה... עוד מעט שלושה חודשים וכל יום שעובר אני מתאהבת יותר ביצור היפהפה והמדהים שיצרתי... בשבוע שעבר הוא התחיל לצחוק בקול. מאז הוא צחק כבר ארבע פעמים וזה האושר הכי גדול שאני יכולה לתאר. כשהוא יונק ופתאום מפסיק, פותח עיניים גדולות וכחולות ומסתכל עליי ומחייך, אני כמעט בוכה. ביום רביעי הבא אני חוזרת לעבודה. השבוע אנחנו מבלים בהתארגנות, ביקורים של שעה-שעתיים במעון כדי שתבור יתרגל, קניות, נקיונות, סידורים, ושאיבות חלב מטורפות (אני בונה סטוקים לשנה
). כל כך קשה לי לחשוב על להיפרד ממנו ליום שלם, בחיים לא חשבתי שאחזור לעבודה ברגשות מעורבים כל כך. אני, שהקריירה היתה אצלי תמיד גבוה מאוד בסדר העדיפויות, והיום היא מחווירה אל מול המחשבה של עוד כמה דקות יקרות של הפלא הזה שקוראים לו הבן שלי. זה עדיין קשה להאמין, כל כך טבעי וכל כך מתאים אבל עדיין קשה להאמין. אני אמא
היצור הקטן והמדהים הזה, שמחייך אליי וצוחק אליי ומדבר אליי ופותח אליי עיניים כחולות ענקיות, הוא שלי, יצירת מופת לכל הדעות. לכל האמהות שבדרך ובעיקר לאלה שבפעם הראשונה, ממרומי (כמעט) שלושת החודשים שלי בעסק, אין לי ספק שזה ההישג הכי גדול, ההחלטה הכי טובה, הדבר הכי מדהים והכי חכם והכי מטורף שעשיתי בחיים שלי. צפוי לכן מסע הרפתקאות מדהים שאין כמוהו בעולם. נשיקות...
שלום לכולם וכולן, הרבה זמן לא ממש השתתפתי בצורה פעילה, רק צפיתי והגבתי קצת ועשיתי סדר. אני עסוקה עד מעל לראש בהתארגנויות שלפני החזרה לעבודה בשבוע הבא, ובכלל, החיים עם הנסיך הקטן שונים בתכלית מכל מה שדמיינתי לעצמי אי פעם ואני מוצאת את עצמי נפעמת ונדהמת ממשהו כמעט בכל רגע של היום. כשהוא ישן אני לא מצליחה להתאפק ועומדת על יד המיטה שלו ומסתכלת עליו, כמה שהוא רגוע, שליו, כמה שהוא יפה. העולם שלי נראה כל כך אחרת, אני בכלל לא יכולה לתאר לעצמי איך זה היה קודם. אני מדברת עם חברים ועם משפחה בארץ וכל מה שהם אומרים זה כמה שאני נשמעת מאושרת. היום דיברה איתי חברה מאוד מאוד ישנה שלא היה בינינו קשר כבר יותר מחמש שנים. היא מכירה אותי מאז שאני בת שבע עשרה וחצי ובשיא הפשטות אמרה לי היום בטלפון "תמיד ידענו שאת נועדת להיות אמא"... האמהות עשתה לי כל כך הרבה... עוד מעט שלושה חודשים וכל יום שעובר אני מתאהבת יותר ביצור היפהפה והמדהים שיצרתי... בשבוע שעבר הוא התחיל לצחוק בקול. מאז הוא צחק כבר ארבע פעמים וזה האושר הכי גדול שאני יכולה לתאר. כשהוא יונק ופתאום מפסיק, פותח עיניים גדולות וכחולות ומסתכל עליי ומחייך, אני כמעט בוכה. ביום רביעי הבא אני חוזרת לעבודה. השבוע אנחנו מבלים בהתארגנות, ביקורים של שעה-שעתיים במעון כדי שתבור יתרגל, קניות, נקיונות, סידורים, ושאיבות חלב מטורפות (אני בונה סטוקים לשנה
