חוזרים לשיגרה

[amore]

חוזרים לשיגרה

נכתב בין כותלי בי"הח קול הרעם נדם קול הרעם נדם,האש כרקע בוערת. סביב,הלילה שעט בשתיקה מצמררת. אדמת המדבר עמדה ללא זיע ואת רעש המשורינים החושך הבליע. לפתע ללא קול,לפתע ללא ניע, ראשו הבהיר על החול הופיע. קרבתי הלום פחד. קרבתי הלום קרב. ובלי שהתכוננתי שעת מבחן הגיע! האם יעמוד לי כוחי? האם יעמוד בי ליבי? להושיט זו היד,הכאב להרגיע. לומר לו מילה,להשמיע לו קול. הנה,הנה אני לידו על החול. אנא הרם הראש,אנא קום עמוד, זועק לו ליבי ונןטה לחרוד. הזז את עצמך וקרב יותר לניפגע! זה לא זמן לחרוד! זאת לא שעת שיחה! זה רגע אמת! חלץ הנפצע! גם אם לזה נפשך לא הוכנה! קול הרעם נדם..........

 

[מיכל@בר]

חוויות קשות אתה מתאר, איש יקר,

ואני רואה שוב, הכל, בעיני רוחי.. שולחת לך הרבה חיבוקים.

 

[אחת מהצד]

מורה יקר

קשה לדמיין את מה שאתה מתאר במלים למעלה. ואת מה שנדרש מהבן אדם באותו רגע. לפעול באופן חצוי בין הפחד והאינסטינקט לשרוד, לבין לעשות את מה ש"צריך" מה ש"נכון". אני אגלה לך סוד.. ככה ביננו. כל הזמן הנשים יורדות על הגברים, שאין להם כוחות, אין להם סיבולת. שבעצם הם "המין החלש".. אתה בטח מכיר את כל המשפטים האלה.. ש"גבר בחיים לא היה עומד בלידה", ש"גברים נשברים נשים מתכופפות..". כן. כמה בולשיט.. נראה אותנו עוברות מסע אלונקה.. (אבל אל תגלה שאמרתי את זה) ואני, כמו שכבר אמרתי לך, אחת מאלה שמברכות כל בוקר ברוך שלא עשאני גבר. מכל מני סיבות.. וגם כי מה זה כל "הצרות" ו"המכאובים" של האשה מול להיות ממש בקרב? יש גברים שנלחמים במלחמות. שמשתתפים בקרבות. שחשופים למוות מיידי. לא צפוי. שמתעמתים עם פחד אמיתי. עם חרדה השרדותית. שחווים חוויות אלימות, אכזריות, לפעמים השפלות. חוויות שאני ושכמותי יכולים לעצום עיניים כשרואים אותם בסרטים. או להפסיק לקרוא את הכתבה בעיתון. ואח"כ עוד להתמודד עם כל הנורמות שישנן, על אומץ והקרבה וקור רוח ונחישות וחברות לנשק. וגם להבדיל.. קדושת חיי האדם וחשבון הנפש העצמי.. מחבקת אותך חזק ומקווה שאתה מוצא את הדרך לאהוב את עצמך קצת יותר בכל יום שלך (ואל תגלה.. שלא יזרקו אותי מהמועדון..)

 

[amore]

בוכה וצוחק ביחד........

אני כל כך יודע!!!!!!! שהנשים חזקות יותר מהגברים ואני מודה לאל יום יום שכך.אני קורא את מה שקראת ובוכה כי אני יודע שלאנשי הפורום הזה יש את השכול שלהם ואני חושב שאני יודע כמה קשה לכל אחד להתמודד עם השכול שלו ולמרות זאת מצאו אנשים יקרים בפורום הזה כוחות כדי לעזור,לעודד ולתמוך בנו. אני צוחק כי אני מאושר שיש אנשים כאלה בארצנו שעדיין לא אבדו את חוש ההומור שלהם ולמרות הקשיים שעוברים עליהם,מסוגלים עדיין לשרבט בין השורות גם משהו מעודד ומצחיק.לאנשים כאלה אני קורא מלאכים ובפורום הזה נתקלתי בכמה מלאכים. אני אוהב אותכם ומברך אותכם שיהיה לכם כוח ושאלהים ישמור אתכם כפי שאתם. אלי.