חוזרת אליו

חוזרת אליו

הוא לא יודע... אני לא מסוגלת לדבר איתו יותר,לא יכולה אפילו להיסתכל לו בעיניים רק יושבת וכותבת לו...עשרות מכתבי,סליחה וגעגוע..והוא לא יודע בבקשה אל תגלו לו....הוא אל צריך לדעת כמה אני זקוקה לו כמה שאני עדיין אוהבת אותו...בבקשה אל תספרו לו. אני,החזקה,זו שלא בוכה,מה הוא יחשוב עלי...הוא בטח יחשוב שהשתנתי..שוב,כמו בפעם הקודמת..הפעם האחרונה שדיברנו.. הפעם שבה הוא אמר לי שאני שונה...כבר לא אותה אחת,בטוח לא בחורה תלותית שכותבים מכתבים ואפילו לא מעיזה לשלוח אותם. אל תספרו לו...גם ככה זה מספיק קשה,בלי שהוא יחייך אלי את החיוך המבין שלו,שזה שכל כך התעצבנתי ממנו..זה שאני כל כך מתגעגעת אליו. אני כל כך רחוקה מכל זה..ממנו...ממה שאני כותבת כאן,אבל זה כבר לא בשליטתי,אני תמיד חוזרת לאותו מקום..לאותה מחשבה..אליו.
 

Dovsha

New member
מבתוך הלב

מבתוך הלב שלי אני מבינה אותך מבתוך הלב שלי מקווה שתהיי חזקה מבתוך הלב שלי מבינה כמה זה כואב מבתוך הלב שלי מבינה כמה זה קורע מבתוך הלב שלי מרגישה כמוך תהיי חזקה, האהבה בסוף תמיד מנצחת... [?]...
 

קרני

New member
מי אני שאשפוט בעצם?!

אהבה יכולה להיות מאוד אכזרית, אם אנחנו הופכים אותה לאויר לנשימתינו (אבל מי אני שאשפוט בעצם?!) הרושם ששהשארת הוא של ריצה מטורפת סביב הזנב של עצמך. כאילו הכנסת את עצמך למלכודת ואת לא מוצאת את פתח היציאה... לא, אנחנו בטוח לא נספר לו, אבל אולי את צריכה לספר לעצמך, להתחבר לעצמך ולהודות ברגשות שגורמים לך לערפול חושים (אבל מי אני שאשפוט בעצם?!) אולי את צריכה להגיד לעצמך, שאת צריכה ללמוד לחיות עם האויר שלך ולשאוף שאיפות אחרות גם נוספות ולא כתחליפים... אולי את צריכה להגיד לעצמך, שאת כן צריכה מישהו כדי לספר לו על האויר שלך...?! אולי את צריכה להתחיל לחיות באמת?! אבל מי אני שאשפוט בעצם? כואבת את כאבך, תלותך, אהבתך ומקווה שתמצאי את השלווה... שיהיה לך לילה מקסים! קרני.
 
למעלה