חוזרת אליכן
(זה נדמה לי, או שיש כאן בעיקר נשים? כל האמור נכתב בלשון נקבה ומתייחס לשתי המינים
)
חזרתי ללימודים מחופשת לידה ארוכה של חצי שנה כמעט, והנה חוזרים גם הימים שיש לי כמה דקות להקדיש לקריאה וכתיבה כאן - תוך כדי שהסימולציה רצה, או סתם כשאני זקוקה לקצת הפסקה... טוב לחזור!
חוויית הלידה והחל"ד של בני השני היתה שונה מאוד מזו של הראשון, בעיקר בגלל המרחק מהמשפחה. ההורים שלי באו לבקר בשבועות הראשונים שאחרי הלידה - אמא שלי הגיעה למחרת הלידה ונשארה לשלושה שבועות, ואבא שלי הגיע אחריה לשבועיים נוספים. הנוכחות שלהם (בעיקר של אמא) עשתה את חופשת הלידה שלי להרבה יותר קלה ונעימה, עם המון עזרה וחברה של מבוגרים שמאוד חסרה לי בסיבוב הקודם. היו גם אתגרים כמובן - ההורים התארחו אצלנו, והיתה קצת הרגשה של פלישה למרחב האישי (והזוגי) וגם קצת אי-נעימות בנושאי כספים. אבל השתדלנו לשמור על תקשורת פתוחה, וסך הכל החוויה שלי היתה מאוד חיובית. זו גם היתה הזדמנות נהדרת לדבר עם ההורים שלי באמת, וזה היה מאוד מקרב וטוב.
ההורים של בעלי ראו את התינוק בפעם הראשונה רק כשהגענו לביקור של שבועיים בארץ, כשהוא היה בן שלושה חודשים. אמא שלו התכוונה לבוא קודם, אבל מסיבות בריאותיות נאלצה בצער רב לבטל... באותו הביקור כמובן פגשנו את כל המשפחה המורחבת, חוץ מאחי שגר בגרמניה, והיה עמוס וכיף ומתיש ומרגש כדרכם של ביקורים בארץ עם ילדים (ובכלל).
עכשיו אני כבר מרגישה שהמסגרת המשפחתית התייצבה מחדש, וכיף לי להיות אמא לשניים. הבן הגדול, בן חמש וחצי, אוהב מאוד את אחיו הקטן וקיבל אותו בצורה נהדרת, ללא התקפי קנאה שקצת חששתי מהם. זה גם עוזר שהוא אוהב מאוד את הגן שלו, עסוק ומרגיש גדול (כבר בקינדרגרטן!). אבל כשיש תינוק קטן, שכל הזמן גדל ומשתנה בקצב מדהים, אני מרגישה במיוחד את הריחוק מהמשפחה בארץ וחבל לי שהם מפספסים אותו. ככה זה, המחיר שאנחנו משלמים... מי כמוכן מבין!
(זה נדמה לי, או שיש כאן בעיקר נשים? כל האמור נכתב בלשון נקבה ומתייחס לשתי המינים
חזרתי ללימודים מחופשת לידה ארוכה של חצי שנה כמעט, והנה חוזרים גם הימים שיש לי כמה דקות להקדיש לקריאה וכתיבה כאן - תוך כדי שהסימולציה רצה, או סתם כשאני זקוקה לקצת הפסקה... טוב לחזור!
חוויית הלידה והחל"ד של בני השני היתה שונה מאוד מזו של הראשון, בעיקר בגלל המרחק מהמשפחה. ההורים שלי באו לבקר בשבועות הראשונים שאחרי הלידה - אמא שלי הגיעה למחרת הלידה ונשארה לשלושה שבועות, ואבא שלי הגיע אחריה לשבועיים נוספים. הנוכחות שלהם (בעיקר של אמא) עשתה את חופשת הלידה שלי להרבה יותר קלה ונעימה, עם המון עזרה וחברה של מבוגרים שמאוד חסרה לי בסיבוב הקודם. היו גם אתגרים כמובן - ההורים התארחו אצלנו, והיתה קצת הרגשה של פלישה למרחב האישי (והזוגי) וגם קצת אי-נעימות בנושאי כספים. אבל השתדלנו לשמור על תקשורת פתוחה, וסך הכל החוויה שלי היתה מאוד חיובית. זו גם היתה הזדמנות נהדרת לדבר עם ההורים שלי באמת, וזה היה מאוד מקרב וטוב.
ההורים של בעלי ראו את התינוק בפעם הראשונה רק כשהגענו לביקור של שבועיים בארץ, כשהוא היה בן שלושה חודשים. אמא שלו התכוונה לבוא קודם, אבל מסיבות בריאותיות נאלצה בצער רב לבטל... באותו הביקור כמובן פגשנו את כל המשפחה המורחבת, חוץ מאחי שגר בגרמניה, והיה עמוס וכיף ומתיש ומרגש כדרכם של ביקורים בארץ עם ילדים (ובכלל).
עכשיו אני כבר מרגישה שהמסגרת המשפחתית התייצבה מחדש, וכיף לי להיות אמא לשניים. הבן הגדול, בן חמש וחצי, אוהב מאוד את אחיו הקטן וקיבל אותו בצורה נהדרת, ללא התקפי קנאה שקצת חששתי מהם. זה גם עוזר שהוא אוהב מאוד את הגן שלו, עסוק ומרגיש גדול (כבר בקינדרגרטן!). אבל כשיש תינוק קטן, שכל הזמן גדל ומשתנה בקצב מדהים, אני מרגישה במיוחד את הריחוק מהמשפחה בארץ וחבל לי שהם מפספסים אותו. ככה זה, המחיר שאנחנו משלמים... מי כמוכן מבין!
