חוזרת כדי לעדכן
מדי פעם אני נכנסת בעיקר כדי לעדכן, אולי לתת תקווה להורים לילדי ספקטרום.
אחרי שנים קשות ומלחיצות, בתי התגייסה (התנדבה) לצבא דרך תכנית רואים רחוק, במסלול מידענות של 8200 .
היא הבת הראשונה ויחידה שם. בינתיים!
השנה הראשונה של השרות שלה עומדת להסתיים - והבחורה מאושרת לגמרי! היא נוסעת ב 4 אוטובוסים כל יום הלוך ושוב (מי היה מאמין פעם שהיא תיסע לבד באוטובוס אחד....) ועובדת שעות רבות. היא קמה ב 5:30 והולכת רבע שעה לתחנה, מחליפה אוטובוסים בתל אביב, וחוזרת בסביבות 19:00 הביתה. הכל לגמרי לבד.
היא מצטיינת בעבודה, אז מדי פעם שולחים אותה להרצות/להציג לפני יחידות אחרות.
היא גם הולכת להרצות על התכנית לשמיניסטים בבית הספר שלה. בקיצור - פורחת ועולה.
יש לה קשר מעולה עם הבחורים ביחידה, כולם חברים ומדי פעם הולכים אפילו לבילוי משותף (סרט בסינימה סיטי, מסיבת יום הולדת וכו).
עכשיו היא רוצה לחתום על שנת שרות נוספת.
בבית קיבלנו ילדה אחרת - רגועה!!! כמעט בלי התפרצויות זעם.
עם ביטחון עצמי, עם תחושת ערך, עם רצון גדול להצליח בחיים, בלימודים, בקריירה.
היא התחילה עכשיו ללמד את עצמה תיכנות דרך האינטרנט.
היא מדברת על משפחה וילדים שיהיו לה....
חלק מהמוטיבציה מגיעה גם מכך שאחותה הצעירה סיימה עכשיו י"ב, ועשתה בגרות במחשבים, ויש לה חבר רציני. לדעתי יש לזה תפקיד משמעותי בהתבגרות של האספית.
אנחנו כבר הרבה פחות דואגים.
נכון שאי אפשר לדעת מה ילד יום, ומה יקרה כשתצא מתחת לסינור של רואים רחוק, אבל זה נכון לרוב ילדינו. לא כן?
מדי פעם אני נכנסת בעיקר כדי לעדכן, אולי לתת תקווה להורים לילדי ספקטרום.
אחרי שנים קשות ומלחיצות, בתי התגייסה (התנדבה) לצבא דרך תכנית רואים רחוק, במסלול מידענות של 8200 .
היא הבת הראשונה ויחידה שם. בינתיים!
השנה הראשונה של השרות שלה עומדת להסתיים - והבחורה מאושרת לגמרי! היא נוסעת ב 4 אוטובוסים כל יום הלוך ושוב (מי היה מאמין פעם שהיא תיסע לבד באוטובוס אחד....) ועובדת שעות רבות. היא קמה ב 5:30 והולכת רבע שעה לתחנה, מחליפה אוטובוסים בתל אביב, וחוזרת בסביבות 19:00 הביתה. הכל לגמרי לבד.
היא מצטיינת בעבודה, אז מדי פעם שולחים אותה להרצות/להציג לפני יחידות אחרות.
היא גם הולכת להרצות על התכנית לשמיניסטים בבית הספר שלה. בקיצור - פורחת ועולה.
יש לה קשר מעולה עם הבחורים ביחידה, כולם חברים ומדי פעם הולכים אפילו לבילוי משותף (סרט בסינימה סיטי, מסיבת יום הולדת וכו).
עכשיו היא רוצה לחתום על שנת שרות נוספת.
בבית קיבלנו ילדה אחרת - רגועה!!! כמעט בלי התפרצויות זעם.
עם ביטחון עצמי, עם תחושת ערך, עם רצון גדול להצליח בחיים, בלימודים, בקריירה.
היא התחילה עכשיו ללמד את עצמה תיכנות דרך האינטרנט.
היא מדברת על משפחה וילדים שיהיו לה....
חלק מהמוטיבציה מגיעה גם מכך שאחותה הצעירה סיימה עכשיו י"ב, ועשתה בגרות במחשבים, ויש לה חבר רציני. לדעתי יש לזה תפקיד משמעותי בהתבגרות של האספית.
אנחנו כבר הרבה פחות דואגים.
נכון שאי אפשר לדעת מה ילד יום, ומה יקרה כשתצא מתחת לסינור של רואים רחוק, אבל זה נכון לרוב ילדינו. לא כן?
